אז מי הנשיא? שליח ה' \ מירי שניאורסון

ביום חמישי, עשר דקות לפני סיום קמפיין ההתרמה לעמותת נפלאות מתגברות קרה לנו נס. הסתכלתי על קירות הבית, ״מאין יבוא עזרי", ותמונת הרבי מולי בחיוך ובפשטות גרמה לי להמשיך: "רבי, תעזור לנו להגיע ליעד". וברגע הביטול לרבי, בחצות בדיוק – נכנסו עשרים אלף ומאה שקלים. ראינו שהרבי שבע רצון מהארגון שלנו. התורם אנונימי מחו"ל שביקש שלא לפרסם את שמו אמר: "אני מקבל וזוכה ולהעביר הלאה, הבנתי שהכסף שלי בהשאלה ואם מבקשים ממני תרומה וזה מתאים לי כלכלית – זה מה שעליי לעשות". זה הביטול לרבי.

פרשת קרח מכילה בתוכה דפוסים רבים של העם היהודי לדורותיו, שתקצר היריעה מלפרט. מצד אחד – המחלוקת, חוסר קבלת העול וההתנגדות התמידית לנשיא הדור למרות כל מאמציו להכיל ולהוביל את העם בבטחה. מצד שני,

קרח, בהיותו מועמד בעיני עצמו וקומץ חבריו להנהגה מאתגר את משה בשאלה 'הלכתית': האם בית מלא ספרי קודש מצריך מזוזה? הלא המזוזה מכילה בתוכה את פרשיות 'שמע ישראל', שנמצאות בכל סידור וחומש. ואם יש ספרי קודש רבים בבית, לשם מה צריך מזוזה? מאחורי הפלפול ההלכתי של קורח הסתתרה התרסה (שגם נאמרה בגלוי): כולנו חכמים, כולנו נבונים, יש מבינינו צדיקים גדולים. למה צריך אותך, משה? מה הערך המוסף שלך ומי קבע שאתה זה שראוי להנהיג את העם?

עוד באתר:

בלחנו של משה ולדר

אקטואלי שכואב: שי וינר בסינגל חדש - "אל תדאג"

אליעזר חסיד

עימות חריף

מהומה במשפט נתניהו: "אתם צריכים לשאול את הפצ"רית"

שמעון כץ

צפו בראיון הנדיר

'שר הצללים' הדגיש: "הפכנו קטסטרופה לניצחון אסטרטגי"

שמעון כץ

פרשת שחיתות חמורה

פשיטה משטרתית: יו"ר ההסתדרות עוכב, גל מעצרים נרחב

שמעון כץ

אלא שעניינו של משה הוא היותו נשמה כללית. המזוזה, המכילה בתוכה פרשיות קדושות מהתורה, אינה משמשת ללימוד או לעיון. המזוזה קבועה בפתח הבית מצידו החיצוני בכלל (וכמובן יש לקבוע מזוזות גם בפתח כל חדר בתוך הבית) וכל עניינה הוא שמירה והגנה. כלומר בית עמוס בספרי קודש ובלומדי תורה, חייב במזוזה בדיוק כמו בית ריק מקדושה ורוחניות.

זה עניינו של משה. משה אינו אדם פרטי, מלומד, צדיק, חכם או מקובל. הוא כל הדברים האלה גם יחד, אך בפירוש לא רק. משה הוא נשיא הדור, וככזה – מוטלת עליו האחריות להיות אדם 'כללי'. לייצג את עם ישראל, להנהיג אותם בדרך הישר ולהגן עליהם מפני אויבים, מפני ערב רב למינהו וכן – אפילו מפני ה'.

כשבני ישראל עברו כל גבול וביקש הקב"ה למחוק אותם, עמד משה בפרץ ואמר: זה מה יש ועם זה נסתדר. אבל בפרשת קרח קורה דבר אחר. כאן יש ערעור על עצם הנהגתו של משה כמי שמייצג את עם ישראל מול העולם ומול הקב"ה. זה כמו לקחת מזוזה ולהוריד אותה מפתח הבית, באותו רגע אין לה שום משמעות. לכן נדרש כאן משהו ברור וחד-משמעי שיבהיר כי משה הוא הנבחר, אם מוצא חן בעיניו של קרח או לא.

לקרח היה ייחוס משפחתי מכובד ולפי חישוביו – הגיע תורו להשתלב בהנהגת הכהונה. הוא לא רצה לבטל את מוסד ההנהגה, אלא לתפוס בה את מקומו. אלא שזאת עושים דרך ביטול והכנעה לנשיא הדור, משה, כפי שהיה יהושע שירש את מקומו, ודרך קבלת דבר ה' כציווי, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". האמונה במשה כמנהיג מבטאת את האמונה במי ששלח אותו – ה'.

בכל דור ודור יש מנהיג הדור, מה שנקרא: "אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא", ובקיצור – נשיא הדור. עלינו לדעת להיות בטלים אליו גם אם כולנו ספרים עמוסי ידע וחוכמה. המטרה היא להתגבר וממילא נהיה נפלאות!

הכותבת: מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.