שר המשקים הסכים להציל את יוסף: "זה התנאי"

על הפסוק: אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם השם מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף.

לא פנה אל רהבים…לא אמור יוסף לעשות השתדלות מיותרות הוא בדרגה גבוהה שהוא אל אמור לטעות בעניין ההשתדלויות, אבל ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני ניתוספו לו שתי שנים', דברי המדרש סותרים זא"ז פעם המדרש אומר שיוסף היה בדרגה גבוהה, ופעם שנייה שהוא עושה יותר מדי השתדלויות, איך זה מסתדר? דברי המדרש סותרים זא"ז, שהרי בהתחלה נאמר על יוסף שהוא בעל בטחון… ותיכף נסמך לזה = מכיון שביקש עזרה משר המשקים ניתוספו לו שתי שנים בבית הסוהר? ההסבר הפשוט הוא  שכלפי אדם רגיל שהוא לא שלם במדת הבטחון,

זו לא  השתדלות מיותרת ולא היה נענש על כך, על השתדלות שכזו…לפנות לשר המשקים אך כלפי המדרגה השלימה של יוסף במדת הבטחון, היות והוא ראוי להשגחה פרטית מיוחדת אז לא נכון לו – לעשות השתדלות כזו לכן הפנייה המיותרת שלו  אל השר המשקים נחשבת כריבוי השתדלות ללא תועלת ראויה ואמתית לעבודת השם. ולכן הוא נענש כי כל אחד ואחד יש לו מדה אחרת של 'ריבוי השתדלות', כל אחד כפי עבודת השם שלו… ככל שהאדם הוא רוחני יותר , מאמין יותר הוא נדרש לעשות פחות השתדלות בעבודת השם. ובספר 'ערבי נחל' הביא מהלך חדש מקורי ונפלא מאד שבעצם מה שעשה יוסף לא נקרא ריבוי השתדלות כלל, אפילו לא ליוסף הצדיק. ואדרבה יוסף הצדיק, הוא מזהה בבית האסורים את שר המשקים ושר האופים, מי שמתנהג כראוי באמונה ורואה שבהשגחה פרטית חלם שר המשקים כך ושר האופים כך, על מה עשה ה' ככה

יוסף בבית האסורים והם יחלמו והוא יפתור להם, הרי מכל זה נראה ברור שהקב"ה רוצה שיקח ברצינות את הסיבה הזאת מבעל הסיבות שימצא דרך לצאת מבית האסורים ויש למעט ולבקש פעם אחת ולא פעמיים כך נאמר לגבי יוסף…. אבל גם צריך לדעת מתי ובאיזה אופן בעניין שידוכים אנשים אומרים לא נעשה השתדלות הכל משמים… אבל גם הקב"ה קבע שהאדם יעשה השתדלות רצינית… הרי אם אומרים חז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם (פסחים מט) זו השתדלות עצומה!!! אז צריך לבדוק עשה לך רב כי פעמים שהאדם נדרש להשתדלות גדולה מאד, וזה חלק מעבודת השם שלו, קצת השפלות ואי נעימיות…עד שהוא מגיע לתוצאה… וזו לו רק השתדלות ממקום של מינמום עשייה אלא גם עבודת השם של ביטול והכנעה…וכל מקרה לגופו ועשה לך רב והסתלק מן הספק…כי פעמים הורים אומרים אני אחכה שהשידוך יגיע

ובעצם זו העצלות שלהם חוסר הרצינות שלהם או הפחדים ובינתיים הבת או הבן שלהם מחכה בבית סובל ומגיעים לתוצאות איומות וקיצוניות בגלל העצלות אדישות ואכזריות של ההורים… והכל באיצטלא של אמונה… אמונה על חשבון האחרים…

הם מתביישם להתקשר לשדכנים להתקשר לעבוד למען הילדים שלהם…אז שישלמו למשהו אחר שיעשה שיימצאו פתרון אבל לא להחליט לבד!! עשה לך רב והסתלק מן הספק?

נחזור לבקשה של יוסף הבקשה של יוסף  אל שר המשקים שיזכיר את יוסף, לכאורה  אין  כאן שום ריבוי השתדלות כלל, רק בגלל שהוא ביקש פעמיים? שאומרים המפרשים: בשעה שיהודי רוצה להתקרב להקב"ה צריך שישתדל שהסיבות של הישועות בפרנסה ובבריאות בכל תחום  יסתבבו דרך אנשים כשרים כאלה שלא חושבים שהם אלוה, לא להשתדל באמצעות אנשים שהם עובדי עבודה זרה, או אנשים שלילים מבחינה ערכית והשקפתית. וזש"כ אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים הכונה שהסיבות הגשמיות לא יהיו ע"י עצת רשעים ודרך חטאים אז ראה יוסף ששר המשקים מתגאה,

אבל יוסף הצדיק ראה והכיר ששר המשקים נשלח מאת הקב"ה להיות לו שליח הישועה, אבל ראה שהוא בעל גאוה ולא הסכים שהוא יהיה השליח לישועתו, ולכן נקרא 'רהב' ולא פנה אל רהבים, לשון גאוה, שהמצריים הם בעלי גאוה גדולה, פרעה מלך מצרים נקרא התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו שאומר:  'לי יאורי ואני עשיתני', מי ה' אשר אשמע בקולו'.

כי בארץ מצרים לא צריכין לגשמים מלמעלה, והנילוס עולה ומשקה, וכאילו יכולים להסתדר לבד וכך ראה יוסף ששר המשקים אפילו מתגאה גם בבית האסורים, זו תכונה והוא לא נפרד מהתכונה של גאווה אפילו בבית האסורים

וחולם חלומות של התנשאות מתוך מחשבותיו שביום,הוא חולם על ההצלחה שלו, על הגדולה שלו.

ולא רצה יוסף שההצלה שלו תיהיה על ידי  בעל גאוה, כי כח הפועל בנפעל, אם הישועה תבא ע"י בעל גאוה זה משפיע על מקבל הטובה, והוא עלול להיות מושפע ממחשבותיו השליליות, הוא עלול להתחבר לגישה של בעלי גאווה הוא עלול ללמוד את הגישה העקומה הזו. הגישה מעוותת וחשש יוסף שמא יכשל הוא עצמו בגאוה. אז מצד אחד שר המשקים הוא יהיה השליח אבל מצד שני הוא מפחד שמא אותו בעל גאווה מצרי עלול להשפיע לרעה על המידות המתוקנות של יוסף לכן יוסף הקדים הקדמה ארוכה לשר המשקים כמו ביקש יוסף שבתחילה תתוקן נפשו של שר המשקים, שיתקן את מידת הגאווה ואז יהיה השליח שלו. ואז יסכים יוסף לקבל את שר המשקים כשליח לישועה של יוסף, שאז תהא סיבת הישועה  נקיה וזכה.

כך אמר יוסף הצדיק לשר המשקים, את ההסטוריה שלו, תדע לך הייתי ילד חביב בבית אבי, בן זקונים לא היה חסר לי כלום, אפילו היה לי כתונת פסים מרוב אהבתו של אבי  אלי. אבל ירדתי מאגרא רמא לבירא עמיקתא לא עשיתי מאומה = שמו אותי בבור, כך היא דרכו של עולם שמי שנמצא למעלה יכול ליפול למטה, 'לא לעולם חוסן,  אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ

המשמעות היא: שלא יתרברב ויתפאר האדם  לפני שהוא הוכיח שהוא מסוגל לבצע

המשמעות היא – שהחוגר הוא החייל שלובש את החגור לפני הקרב.

המפתח הוא החייל שפותח או משיל את החגור מעליו אחרי שחזר משדה הקרב. הביטוי הזה בא ללמד את האדם לא להתרברב על ההצלחות  העתידיות, פן לא יוכל להוכיח את דבריו במעשים וממילא אין לאדם במה להתגאות גם כתוב

לפני שבר גאון…יש תקופה יפה של גאון, פעמים זו הכנה לקראת השבר.

וכמ"ש הרמב"ן באגרת במה יתגאה אדם, אם בעושר ה' מוריש ומעשיר, אם בחכמה, הרי יכול ליקח כל חכמת האדם ברגע אחד, וכמו שרואים הרבה אנשים חכמים שמתנהגים בטיפשות רבה , 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' (ישעיהו מד) וכך לימד יוסף את שר המשקים שאין אדם יכול להתגאות עם מה שיש לו וזה שאמר לו 'כי אם זכרתני איתך'. כלומר שתזכור את החיים של פרשת יוסף הצדיק, תזכור את המציאות שלי, תזכור מה שעבר עלי בחיים שירדתי מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ורק אחרי שתראה שהזכרון הזה ואז זה ישפיע עליך להיכנע מגאווה רק אז תזכירני לפני פרעה. רק אחרי שתקלוט שלא כוחי ועוצם ידי אז ורק אז תתחיל לחשוב איך לעזור לי. תלמד מהחיים שלי ותראה – אין מה להתגאות. תלמד ממני כמה טוב היה לי, הייתי בן זקונים  'גנוב גונבתי מארץ העברים' לאן נפלתי היה לי כ"כ טוב והנה שמו אותי בבור בלי שום סיבה. לא עשיתי מאומה ושמו אותי בבור, הרי אם באמת הייתי ראוי לעונש חמור היו הורגים אותי, למה לא כך עשו, כי לא הייתי ראוי לעונש אמתי. הקב"ה מגלגל את העולם כך, אם הוא רוצה אתה למעלה ואם הוא רוצה אתה למטה, וממילא במה יתגאה אדם בעולם שאינו שלו? כך אומר יוסף לשר המשקים שיחת מוסר: תהיה נכנע בלבך, ואז אני שמח שהישועה שלי תהא בזכותך. על ידך

יוסף מכשיר את הקרקע ומכין את לב האדם שאכן יהיה שר המשקים האדם שדרכו תגיע הישועה ליוסף. ואז אחר כך אומרת התורה  'ולא זכר שר המשקים את יוסף', כלומר שלא זכר את דברי המוסר של יוסף, ולמה? כשהוא חזר לשבת על המשפט הראשון אשר היה משקה  לפרעה, חזר  לתכונה המוכרת , לגאוותו, ולא זכר את יוסף, כלומר ששכח את כל התוכחה שלימד אותו יוסף לזכור אותו כל יום. וזכרתני – תזכור את הסיפור שלי – כל יום! ואם זה לא קורה, כלומר שר המשקים שוכח את הענווה אז הבקשה והתפילה של יוסף היא הפוך: וממילא רצונו של יוסף הוא 'וישכחהו', כך היה יוסף הצדיק מתפלל ביושבו בבית האסורים, רבונו של עולם אם אתה רואה את לבו של שר המשקים שהוא עדיין  בגאוותו, אנא ממך תשכיח אותי מלבו שלא יזכיר אותי לפני פרעה, כי אני לא רוצה שהישועה שלי תגיע על ידי אדם בעל גאווה, וזש"כ במדרש 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים זה יוסף', בגלל שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני, ורק אח"כ והזכרתני.

כלומר קודם קודם – וזכרתני, תזכור את הסיפור שלי, תזכור את מידת הענווה תזכור שהקב"ה מרומם ומשפיל ורק אם

זכרתני – אז – ורק אז –  והזכרתני לפני פרעה כשיזכור את יוסף  ויזכה לענוה ושפלות רוח, רק אז יזכיר אותו לפני פרעה כיון שראה הקב"ה את הרצונות הטהורים של יוסף הצדיק, עזר לו ובאמת 'וישכחהו'. לא הזכיר  שר המשקים את יוסף באותם שנתיים, כרצונו של יוסף הצדיק שלא יהיה בעל גאוה שליח להצלה ולישועה

רק כשחזר שר המשקים להיכנע מרוב פחד, כי פרעה מאיים, אם השרים והקרובים אליו לא יידעו לפתור את החלום הוא יהרוג את הקרובים אליו. או אז זכה להיות שליח להציל את יוסף אחרי שנתיים כשפרעה חולם חלומות ואין פותר אותם לפרעה, וכולם בלחץ והשרים מבינים ששוב הקפריזה של פרעה יכולה להפיל את כולם והיציבות כבר לא מובטחת, אז שר המשקים…נכנע ומתבטל והוא נזכר בדברים של יוסף…בגישה של יוסף…ורק אז הוא מזכיר את יוסף הצדיק. פרעה כבר ציווה  להרוג את כל שריו וחרטומיו על שלא פתרו כראוי את חלומו, כיון שראה שר המשקים כי כלתה אליו הרעה מאת המלך, והבין שעוד מעט גם יקחו אותו לתליה, באותה שעה נכנע בלבו ושכח את גאותו לשעה אחת. ניגש לפרעה ואמר 'את חטאי אני מזכיר', אז הוא היה נכנע ובהשפלה גדולה, אז הוא הפנים כמה 'לא לעולם חוסן'…אז הוא חזר למידת ההכנעה, כי כשהוא יצא מבית האסורים, הוא זכר את הדרשה היפה של יוסף הצדיק אודות מידת הענווה, אבל. מיד שהוא יצא מבית האסורים הוא  שכח את יוסף את השיחות מוסר של יוסף והוא חזר לגאוותו.

אבל גם מידת הענווה של אותו רשע היא הייתה נקודתית עכשיו שהחיים שלו מוטלים בספק כי פרעה רוצה להרוג ובכל אופן אם היה עוברים עוד כמה ימים, שוב היה חוזר שר המשקים לגאוותו אפילו שהחיים שלו מוטלים בספק כי כך הן המידות של האדם הן צפות ומשתלטות על החיים של האדם אפילו שהאדם לא תמיד מודע ושם לב לכך המידות של האדם הן חזקות מהשכל של האדם. ולכן אם המידות של האדם הן רעות אפילו שההגיון אומר לא להקשיב למידות הרעות בכל אופן המידות מנצחות כמו שהגמרא בגיטין מספרת על בלעם וטיטוס שהעלו אותם באוב כך מספרת הגמרא בגיטין והם נשאלו מי המובחרים בעולם הבא? והם ענו – עם ישראל. ובכל אופן הם אמרו שכדי לפגוע בהם כי הפוגע בהם הוא נעשה לגדול ולראש,  למרות שהם בעולם האמת והם רואים את האמת, האמת ברורה ההגיון צלול אבל המידות רעות מדברות חזק יותר מאשר צלילי ההגיון.  אז באותה רגע נכנע שר המשקים אז באותו רגע שהוא דיבר עם פרעה כעת הוא מדבר דיבורים של מידת הענווה… את חטאי אני מזכיר היום, אבל תוך זמן קצר הוא יחזור למידת הגאווה .ולכן אם כעת שר המשקים  בענוה ושפלות הרוח, כתוב שהריצו את יוסף מן הבור, ששליח הישועה יהיה זך ונקי. וכך זכה יוסף הצדיק לשבת בקדושה וטהרה על כסא משנה למלך מצרים, בלי כוחות הרעים של כח הפועל בנפעל, כי נתקיים בו בשלימות 'ולא פנה אל רהבים'….

ומעתה מובן שמה שישב יוסף עוד שנתיים, אין נקרא אצל עונש כלל.

שאילו היה מתרחק מהקב"ה ח"ו ע"י שליח שאינו זך ונקי, היה אצלו הרבה יותר גרוע מלשבת בבית האסורים הרבה שנים. אומר הערבי נחל 'גול על השם דרכך' כבר גלגל הקב"ה את ישועתו ע"י שר המשקים שיכול לזכור אותו בכל רגע,

אלא שיוסף מתפלל בכל יום שישכח אותו אם אותו שר המשקים חזר לגאוותו. ובא מלאך והשכיח משר המשקים בעל הגאווה את יוסף, ובמדרש מסופר ששר המשקים היה תמהה על עצמו, כל היום היה שוכח מיוסף הצדיק, ובכל ערב כשחזר לביתו אחר העבודה היה נזכר מיוסף הצדיק, והיה קושר קשרים בבגדו כדי שמחר בעומדו לפני פרעה יזכור את יוסף, והיה בא מלאך ומתיר את הקשר! כשבא לפני פרעה חזר ושכח, חזר לביתו חזר ונזכר וקשר את בגדו, ושוב בא מלאך והתיר את הקשר ובמדרש פי' 'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו', מהו כפל הלשון? כיון שלא זכר מה שייך שכחה?

הרי אם לא זוכר – אז ברור שהוא גם שוכח. אלא שבאמת לא זכר בתחילה, ועשה לעצמו סימן לזכור, ובא מלאך והשכיחו בכח ואותו מלאך אינו מלאך רע,

אלא שיוסף הצדיק עומד ומתפלל, רבונו של עולם אם שר המשקים עדיין בעל גאווה ומרגיש 'כוחי ועוצם ידי' , אם הוא לא מקיים 'וזכרתני' לזכור את הסיפור שלי יוסף ….שהכל משמים ואין מה להתגאות…אז שיישכח אותי ולא יעזור לי…. רק שהוא יתעורר בתשובה – אז – ורק אז שיעזור לי.. רבונו של עולם שלח מלאך של רחמים להתיר את הקשר שלו שלא יזכור להזכיר אותי בגאוותו בפני פרעה… כדי שהוא לא יהיה השליח לישועתי עד שבא יום הישועה, כשהיה שר המשקים שבור ורצוץ, את חטאיו הזכיר בשפלות וענוה, אותו היום זכה להיות שליח משמים לזכור את יוסף ומה שביקש יוסף לשר המשקים שיזכרנו, לא היה שום פגם כי בבית האסורים היה שר המשקים בשפלות והכנעה, ולכן היה ראוי להיות שליח להושיע את יוסף, אבל כיון שיצא חזר לגאוותו, אז התפלל יוסף שישכח אותו, עד שבא יום הכנעתו וחזר לזכרונו.