כך ההתפתחויות בסוריה צפויות להשפיע על ישראל • פרשנות

1. התמונות שהגיעו בשבוע האחרון מהכפר חאדר, הכפר הדרוזי השוכן למרגלות החרמון מעברו הסורי היו מדהימות. "מה הגורל שלנו?" נראה קורא בקול שייח' דרוזי בעל זקן עבות לבן. "ישראל" ענו מאות הנוכחים פה אחד. "מי יגן עלינו?" שאל הלה שוב. "ישראל" היתה התשובה בפעם השניה.

תשובת הנוכחים נתנה את האות לנאום שנשא הלה מיד לאחר מכן. "בשם כל אנשי חאדר" אמר, "אם יהיה עלינו לבחור נבחר בפחות רע. אנחנו רוצים להיות מסופחים לגולן הישראלי כדי לשמר את הכבוד שלנו, וזה נוגע לכל הכפרים סביב כי גורל חאדר הוא הגורל של כל האזור. אנחנו מבקשים להצטרף לאנשינו בגולן ולחיות בחופש ובכבוד".

הרגע הזה כמו רגעים רבים מספור בשנה האחרונה, גרם לי לשפשף את עיני בתדהמה ולבדוק שאכן מדובר באירוע אמיתי.

הכפר חאדר, רק כדי להבין, היה כפר עויין משך עשרות שנים. אנשיו היו נאמנים לחאפז אל אסד ולבנו בשאר בכל מאודם. תושבי הכפר הוציאו ברבות השנים פיגועים נגד ישראל או הכיוונו משם חוליות טרור של דרוזים או ערבים ישראלים. חאדר, כך תמיד היה ידוע, הוא קן צרעות. בכפר היו במהלך השנים האחרונות מפקדות של המשטר הסורי, מחבלי חיזבאללה וכנראה גם יועצים איראניים. דרוזים מהכפר נימנו גם על אנשי ה"שאביחה" הידועים לשמצה של משטר אסד שנודעו באכזריותם חסרת הרחמים כלפי מתנגדי המשטר.

בשנת 2017 למניינם למשל, אחרי שמורדים איסלמיסטיים פוצצו בחאדר מכונית תופת שהביאה למותם של 18 דרוזים מנאמניו של אסד, יצאו תושביו למלחמה במורדים שאיימו לכובשו ואיימו על ישראל כי עליה להפסיק את שיתוף הפעולה עם המורדים, לבל תיפגע. לפי כתבה באתר 'מידה' מאותה תקופה שעליה חתומים ד"ר ניר בומס ומורן לבנוני – שני חוקרים ב'מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון' באוניברסיטת תל אביב, עלה כי ארגון לא מזוהה בשם 'ההתנגדות העממית של חאדר' הציג אז אולימטום לישראל כי אם תמשיך לסייע לארגון המורדים 'ג'בהת אל נוסרה', הוא יירה עליה רקטות המכילים "חומרים רעילים".

רצונם של תושביו כעת להפוך את עורם ולרצות להיות תושבים ישראלים הוא מחזה, תסריט דמיוני, ניסי, שיד אדם לא הייתה יכולה לכתוב.

לפני כשנה כתבנו כאן על המהפך של הדרוזים בסוריה שהפנו עורף לאסד על רקע מאבקים פנימיים, אבל איש לא שיער שהדברים יגיעו עד כדי כך.

לדרוזים מחאדר שנמצאים במרחק קצר מאוד מהגבול הישראלי, הצטרפו השבוע גם הדרוזים מהכפר אל-סווידא במחוז סווידא בהר הדרוזים שבדרום-מערב סוריה, סמוך לגבול הירדני ובמרחק של עשרות קילומטרים מהגבול הישראלי. בהצהרה שלהם נאמר כי הם לא מסכימים לחיות תחת שלטון המורדים, מתונים ככל שיצטיירו, שכן הם רואים אותם מזוהים עם דאע"ש שטבחו בהם. "אנחנו מבקשים לחיות תחת שלטון ישראלי ולהיות חלק מישראל" אמרו.

2. אם מביטים כמה שנים קדימה, סביר להניח שישראל, למרות רצון המקומיים, לא תשלוט באזורים הללו. המורדים הולכים ומקבלים לגיטימציה בינלאומית ומשכך ישראל לא תוכל להישאר על אדמה סורית ריבונית.

למרות זאת, בינתיים, הצבא הולך ומתקדם בצעדי ענק בשטח סוריה. לפי דיווחים רוסיים שאליהם צורפה מפה, למרגלות החרמון הגיע הצבא עד כדי עומק של 26 קילומטרים, בואכה פרברי דמשק הדרומיים, והוא נמצא במרחק של פחות מ-20 קילומטרים מכביש דמשק-ביירות המרכזי והזכור לשמצה.

ב'אל-מיאדין הלבנוני' דיווחו כי צה"ל פועל בארבעה ראשי חץ מרכזיים. פעילות אחת נרשמה בדרום הגולן, באזור משולש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן, באגן נחל הירמוך, בגבול המנהלי של מחוז דרעא. עוד שני צירים מרכזיים מתרחשים במרכז הגולן, ובראשם פעילות בעומק של 12 קילומטרים בנפת קונטיירה, ופעילות משמעותית נוספת נערכת בקצה הצפוני של הגולן, למורדות החרמון. סך הכל, נכון לתחילת השבוע השתלטו הכוחות על לא פחות מ-27 יישובים סוריים.

הדיווח הזה מצטרף לתמונות מהשבוע (מצו"ב אחת מהן) של פגישת קציני צה"ל עם מנהיג דרוזי מקומי כדי לדון אתו בהבנות שקטות על שקט תעשייתי בגזרה. בצה"ל לא מכחישים את הדיווחים על הכניסה הקרקעית הזו, אך לא מנדבים מידע באשר לעומקה האמיתי. בתקשורת צוטט השבוע קצין מגדוד 77 בחטיבת השריון שתיאר רק את הקשר בין הצבא לבין התושבים המקומיים, חלקם דרוזים, וחלקם פאלחים סוריים. "ביקשתי מהמוכתר שיאסוף את כלי הנשק מתושביו, לאחר שאלה לקחו רובים ממוצבי הצבא הסורי שננטשו" אמר, וציין עוד כי בינתיים לא נרשמו תקריות חריגות והתושבים המקומיים אכן העבירו לידי הצבא את כלי הנשק שלהם.

במקביל ממשיך הצבא ומשמיד בשיטתיות את שאריות צבאו של אסד. עוד עשרות שנים קדימה ידובר על המבצע ההרואי הזה, אבל במסגרת זו כדאי לומר שבשבוע האחרון אין מדובר רק בהשמדה של מצבורי נשק, טילים וסוללות נ.מ. בכל רחבי סוריה, אלא גם בהשמדה שיטתית של מוצבים, בונקרים ומוצבי שליטה סוריים שאיימו במשך שנים על כוחות צה"ל בגזרה. במערכת המדינית רוצים להיות בטוחים שכאשר האזורים הללו יועברו לידי כוח סורי חדש, יהיה מי שיהיה, הוא לא יחזיק יותר באותן נקודות אסטרטגיות המאיימות על ישראל.

אגב כך, בעודני כותב את השורות הללו נזכרתי למשל בתל אל-אחמר. מדובר בהר געש כבוי בגובה 1475 מטרים, הנחשב לגבוה ביותר בבשן. הוא גבוה יותר מהר ורדה שבגולן הישראלי שבו לפי דיווחים יש אמצעי תצפית ישראלים בגלל גובהו הרב. תל אל-אחמר היה ידוע במשך שנים כקן צרעות שבו יושב צבא סוריה ואוסף מודיעין רב על הפעילות הצבאית בשטח ישראל ועל היישובים היהודים בגולן. במהלך מלחמת האזרחים השתלטו על התל כוחות איראניים ומחבלי חזיבאללה שהביאו לתוך הבונקרים והמפקדות הצבאיות החפורות בו היטב ציוד רוסי מתקדם לאיסוף מודיעין אלקטרוני. התל הזה היה נחשב תמיד כאיום מרכזי על הגולן, ואפשר רק להניח שהצבא מיהר להניח עליו את ידו ולדאוג שלא יהווה יותר סכנה עלינו.

3. מי שמביט במתרחש, בינתיים מבלי לעשות צעדים בשטח הוא מנהיג המורדים אחמד א-שרע המכונה אבו מוחמד אל-ג'ולאני. בהזדמנות אחרת נכתוב בעז"ה טור נרחב לדמותו, אבל בהקשר הזה הבין אל-ג'ולאני כי חלקים משמעותיים מסוריה הולכים להישמט מתחת ידיו ומיהר לפעול. בתחילת השבוע, מעט אחרי ההצהרות הדרוזיות הדרמטיות שאיתן פתחנו, הוא מיהר להיפגש עם נציגים דרוזים ואמר להם כי "סוריה חייבת להישאר מאוחדת. המציאות במדינה מתישה, ההרס נרחב ואנחנו זקוקים למאמץ של כל הסורים בתוך המדינה ומחוצה לה. הסיעות יפורקו, הלוחמים יצטרפו למשרד הביטחון, כולם יהיו כפופים לחוק. אנחנו צריכים מנטליות של מדינה, ולא של אופוזיציה". הוא טען עוד כי "אנו פועלים על מנת לעשות טוב יותר לעם הסורי" והוסיף כי הממשל בראשותו ינהל את סוריה מנקודת מבט מוסדית ומשפטי. "המציאות של המדינה מתישה והיקף ההרס גדול, ואנחנו צריכים את המאמצים של כל הסורים".

לפי דיווחים ערביים, הנציגים הדרוזים אישרו בפניו את מחויבותם לסוריה מאוחדת ואמרו לו כי יהיו חלק מסוריה החדשה.

הפגישה בין מנהיג המורדים לבין הדרוזים הנפיקה כמה כותרות. המשמעותית ביותר היא זו שאמר על בניית הצבא הסורי החדש, שבו יפורקו המליציות השונות ויצורפו למשרד הבטחון. זה הנושא החשוב ביותר לישראל ולעולם כולו, כדי לדעת שסוריה לא נכנסת לתוך מלחמת אזרחים נוספת בין המורדים לבין עצמם. הדבר הזה לא יהיה קל ולא בטול שיצליח, אבל זה מבחנו העיקרי והמשמעותי של אל ג'ולאני.

הכותרת השנייה היא הניסיון להפגת חששם של הדרוזים. אל ג'ולאני, שייסד את 'ג'בהת אל נוסרא' – סניף אל-קאעידה בסוריה נחשב בעבר לאויבם המר  מראה להם כעת שהוא נמצא במקום אחר ושהוא איננו עוד אויב. יחד עם זאת, למרות הצהרתם בפגישה על מחויבותם לסוריה מאוחדת, מעניין יהיה לעקוב אחרי האינטואיציה הדרוזית בתקופה הקרובה. האם מדובר במס שפתיים או במשהו אמיתי. הם, שמכירים את הערבים טוב מאיתנו, ידעו האם מדובר בתרמית שנועדה להפיל אותם בפח, או שאכן מדובר בזאב שהחליף את עורו ורצונותיו. צריך לקוות שבישראל יקשיבו לדברים של הדרוזים בנושא, שכן הם 'מכירים את הסחורה' טוב מאיתנו.

הכותרת השלישית מהפגישה נגעה כמובן בישראל, גם אם זו לא הוזכרה בחדר. אל-ג'ולאני שומע את הדיבורים המגיעים מהיישובים הדרוזים בגולן, ומבין שאם הוא לא ימהר להצטייר כבן בריתם של הדרוזים, הוא עלול להתעורר יום אחד ולגלות שהללו הכריזו על אוטונומיה עצמאית המקיימת קשרים עם ישראל, בחוששם ממנו ומחבריו האיסלמיסטים.

4. לסיום, ובהקשר אחר, חרושת הדיווחים ביום שלישי השבוע על נסיעת ראש הממשלה ליעד לא ידוע והסיבה לנסיעה – החזרת עצמותיו של אלי כהן הי"ד, או שמא חתימה על עסקת חטופים כזו או אחרת, מצטרפת לשינוי שחל בשטח. לראשונה מזה שנה, מאז ההסכם הקודם להשבת השבויים, ארגון הטרור חמאס גילה השבוע גמישות משמעותית והוא מוכן לוותר על חלקים עיקריים מדרישותיו.

אחרי שתקע ומנע שוב ושוב עסקאות שהיו על השולחן מתוך כוונה להכפיף את ישראל לדרישותיו, בחמאס הבינו שהם נמצאים עם הגב אל התהום ומוכנים כעת לוותר על 3 דרישות עיקריות. הם לא דורשים נסיגה צה"לית מלאה מהרצועה, לא דורשים נסיגה מציר פילדלפי, וויתרו על הנסיגה הצה"לית מציר נצרים. בימים הקרובים נראה כיצד הדברים מתפתחים אבל דבר אחד ברור: במזרח התיכון מבינים רק את שפת הכוח. הסיבה היחידה שחמאס נכנע כעת היא הכוח שמפעילה ישראל במזרח התיכון בצורה הולכת וגוברת.