"מקצת שבחו בפניו": יש מישהו שלא אוהב מחמאות?

יש משפט חז"ל ידוע שאין מי מאיתנו שלא מכיר..

לא מספרים שבחו של אדם בפניו, אלא מקצת שבחו..

והשאלה נשאלת מדוע?

הלא אם תיקח היום את אנשי דורנו ואת הלך הרוח בו פועלים וחושבים אנשי העולם, אין אדם שהשבח האישי אפילו אם הוא בפני רבים לא יעשה לו טוב..

כמה פעלים עשה, כמה סוגיות למד, כמה בזכותו נוצרו דברים חדשים שלא היו, וכמה הוא טוב, אפילו אם זה לא ירומם אותו כרגע, זה יכול לתת לו כוח אישי לתקופה מאוד ארוכה…

גם התורה הקדושה הקפידה על כך..

היכן, אתם שואלים:

הבה ונראה יחד הוכחה נפלאה ממכירת יוסף :

"וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש (לז,כא)"

והשאלה נשאלת – הלא מי שקצת מעיין במדרשים ובפירושי התורה על מכירת יוסף, נתקל בזה שמי שיעץ את "לכו ונהרגהו ונשילכהו באחד הבורות", היו שמעון ולוי, ואם כן מעשה כזה (כמובן השבטים לדרגתם) הלא התורה כן הייתה צריכה לפרש את שמם של שמעון ולוי, ואומרת שראובן הציל אותו "מידם", ומדוע העלימה?

אלא בואו ונראה יחד את ביאורו הנפלא של רבינו האלשי"ך הקדוש וזה לשונו:

"למדנו לימוד נאה עד מאוד כמה הקפידה תורתנו הקדושה בדבר סרה על איש אשר יעשה את הרע, כי הכתוב הס שלא להזכיר את עושה הרעה בשם בהזכיר רעתו, כי הלא מאמר איש אל אחיו סיפר באמרם: 'לכו ונהרגהו' (לז,כ), ולא הזכיר אותם בשמם שהם שמעון ולוי, עם היות על דבר אמת, ומה גם הדוברים על אשר לא חטא.

וכמה חביבת מידת המספר בשבח חבירו, כי הלא את ראובן שלא הציל את יוסף, כי אם אדרבה ציוה להשליכו הבורה מלא נחשים ועקרבים, כי לו היה נשאר שם, היה מצטמק ורע לו, ועם כל זה ככרוזא קרי בחיל מקרא שכתוב 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', כי לא בלבד הזכיר שמו, רק הפליג בשבחו כאילו הצילו על דבר טוב הכוונה על אשר לא באה אל הפועל".

הלא אם נעיין בדבר, התורה הקדושה יכלה לבחור להעלים גם את ראובן, שגם כשהצילו ובחר לשים אותו בבור מלא נחשים ועקרבים, אבל היה חלק מהעצה,

ועם כל זאת מספרת התורה בשבחו, זה המסר הגדול כשמספרים בשבח החבר מה זה יכול לגרום לאדם אבל בל נשכח משהו אחד קטן..

יש הרבה שמספרים בשבח החבר, בהנאה בלתי מוסתרת..

אך מה קורה שמוסיפים לזה הארת פנים?

בואו ותשמעו סיפור של ידידי ורעי מזכה הרבים ראש בית המדרש "ילדי שגיא ויעקב" – אשדוד (פלא דורש ח"ב עמוד תקיא'):

"לפני עשרים וחמש שנה בא אלי חבר שאינו שומר תורה ומצוות, וסיפר שהוא רוצה לנסוע לארצות הברית, אמרתי לו: "לפני שאתה נוסע כדאי לך לבוא איתי לצדיק ר' יורם אברג'ל זצ"ל בכדי שיברך אותך".

כשאתה מביא לרב אדם חילוני שרוצה לנסוע לארצות הברית, מה אתה מצפה שהוא יגיד לו? תיזהר ותשמור על עצמך, אל תלך למקומות לא טובים, אל תאכל לא כשר, ועוד שלל אזהרות.

במקום זה כשנכנסנו אל הרב, הרב האיר לו פנים, החזיק את ידו בחום ושאל: "איך קוראים לך? מה השם שלך והשם של אמא? לאחר שחברי מסר לאב את הפרטים הרעיף עליו הרב ברכות עד בלי די. "שתהיה לך ברכה והצלחה, שהקב"ה ישמור אותך ויצליח את דרכך". והכל בכזו מתיקות וחביבות.

לפני שפנינו לצאת אמר לו הרב: "אתה רוצה שאתן לך עצה כדי שהקב"ה ישמור עליך?"

"בטח" ענה החבר, שליבו כבר נפתח לרב אחרי כל היחס החם.

"תניח תפילין בכל יום" אמר הרב.

"אומר לרב את האמת אין לי תפילין", אמר חברי בבושה. "הפעם היחידה שבה הנחתי תפילין הייתה בבר המצווה שלי". הרב הצביע עלי ואמר: "הוא יעזור לך בזה".

כשיצאנו מהחדר ביקש ממני חברי שארכוש בעבורו תפילין מהודרות, ואכן מילאתי את בקשתו. מאז נפרדו דרכינו ולא פגשתי אותו עשרים וחמש שנים. לפני יומיים הוא הגיע לישיבה, וסיפר שהוא עבר לתומו ברחוב וראה אותי, ואז אמר לעצמו שאנחנו חייבים להיפגש.

"האם אתה יודע שעד היום אני מניח את התפילין שרכשת עבורי?" שאל בפתח הדברים. הוא הוסיף וסיפר שמאז אותו ביקור הוא התחזק בשמירת תורה ומצוות, שהוא אוהב תורה והולך לשיעורי תורה , ולבסוף אף הרים תרומה לפעילות למען זיכוי הרבים בבית מדרשנו.

זה מה שקורה שיש הארת פנים…

אז מה קורה שמשבחים?

תחשבו על זה..

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!! המאמר נכתב לעילוי נשמתה של בת דודתי היקרה

גו'לי בת ליזה ז"ל לבית משפחת חסן

ת.נ.צ.ב.ה