מערך הנ"מ ופרצ'ין: תקיפת הגרעין האיראני כבר החלה

הרבה דיונים לאחרונה בשאלה האם נתניהו באמת הולך לתקוף את מתקני הגרעין באיראן; אז למי שלא הבין, תקיפת מתקני הגרעין כבר החלה, ישראל פשוט מבצעת אותה בשלבים. כך כותב הלילה תמיר מורג, הפרשן המדיני של 'ערוץ 14', ומעניק הסבר מקיף ומרתק על השלבים השונים ועל ההיגיון שמאחורי כל אחד מהם.

שלב 1 – השמדת מערך הנ"מ האיראני: התקיפה האחרונה באיראן השמידה כמעט את כל יכולות הנ"מ ארוך הטווח של הרפובליקה האסלאמית. רבים שואלים בצדק: "אם יכולנו להשמיד את הנ"מ האיראני בכזו קלות, איזו חשיבות בכלל יש לו?".

ובכן, על פי פרסומים זרים חיל האוויר ביצע את התקיפה באמצעות טילים בליסטיים ששוגרו ממטוסים (טילי ROCKS ואולי סוגים נוספים); לטילים הללו טווח של מאות קילומטרים, והם אפשרו למטוסים לפגוע בסוללות הנ"מ המתקדמות (בעיקר מסוג S-300) מבלי להיכנס לטווח שלהן.

אממה – הם יקרים מאוד ולכן אין הרבה מהם. אבל מהרגע שלאיראן אין יותר (כמעט) נ"מ לטווח ארוך, המטוסים שלנו יכולים להתקרב למתקני הגרעין ולתקוף אותם בכמויות גדולות של פצצות גולשות.

מהי פצצה גולשת? בעצם זו פצצה רגילה – מכל ברזל מלא בחומר נפץ – אבל במקום לזרוק אותה מהאוויר כמו אבן, כשהמטוס צולל לעבר המטרה, הוא משחרר אותה בטיסה גבוהה ומהירה. כך, הפצצה גולשת בעזרת הכנפונים שלה לאורך עשרות קילומטרים.

בנוסף, מתקינים עליה ערכת הנחיה (בד"כ מסוג JDAM) שהופכת אותה, באמצעות GPS ולעתים שיטות הנחיה אחרות, מפצצה "טיפשה" לפצצה חכמה ומדויקת להפליא, שפוגעת במטרה ברדיוס של מטרים בודדים.

הסיפור הזה גם הוא לא מאוד זול, אבל זה כבר עולה כמה עשרות אלפי דולרים לפצצה במקום מאות אלפים במקרה של הטילים (לטיל יש מנוע רקטי שנותן לו טווח ארוך אבל מייקר מאוד את כל העסק); ופצצות כאלה יש לנו באלפים.

שלב 2: תקיפת מתקן המחקר הגרעיני בפרצ'ין: כרונולוגית, המהלך הזה התבצע (על פי פרסומים זרים) בליל התקיפה באיראן, אבל היו לו מטרות שונות מהשמדת מערך הנ"מ.

לאיראן, באופן מעשי, כבר יש מספיק חומר בקיע כדי לייצר כמה פצצות גרעיניות. טכנית, היא צריכה עדיין להשלים את תהליך העשרת האורניום – סף שהיא אינה חוצה בכוונה – אך היא יכולה לחצות אותו בתוך שבועות בודדים, ברגע שתחליט על כך.

זה ייתן לאיראנים כמה כדורים יפים, במשקל כמה עשרות ק"ג כל אחד, של אורניום מועשר ברמה של 90% – הרמה שנדרשת לפצצה גרעינית; אבל בלי מנגנון שיודע לפוצץ את הכדורים הללו באופן מאוד מסוים ומדויק (לא ניכנס לפרטים הטכניים, אולי בפוסט אחר), אפשר לשים את הכדורים האלה במגירה ומקסימום להשתמש בהם בתור משקולות.

לפתח ולבנות מנגנון כזה – מה שלעתים מכונה בתקשורת "קבוצת הנשק" או "ראש הנפץ הגרעיני" – לוקח שנה-שנתיים לפחות, וזה הפער העיקרי שמפריד כרגע בין האיראנים לבין יכולת גרעינית מבצעית.

בפרצ'ין, על פי מה שידוע לשירותי הביון במערב, החלו המדענים והמהנדסים של חמינאי לעבוד בדיוק על זה. תקיפת המתקן שם השיגה שתי מטרות: קודם כל, היא העבירה לאיראנים מסר שמתקני הגרעין שלהם כבר לא מחוץ לתחום; ומעבר לכך, ככל שעדיין מתנהלת פעילות מחקר משמעותית בפרצ'ין (אני לא יודע לקבוע זאת בוודאות), היא הסיגה אותה לאחור וקנתה לישראל עוד זמן.

שלב 3: השמדת יכולות הנ"מ של צבא סוריה: הדרך הקצרה לאיראן עוברת בתוך השטח שכוסה על ידי מערך הנ"מ הסורי, שהיה אחד מהצפופים ביותר בעולם. ברגע שהמערך הזה הושמד, חיל האוויר יוכל לפנות לטובת השמדת מתקני הגרעין עצמם הרבה מאוד מטוסים, שאחרת – אם היינו מנסים להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני במכה אחת – היו משועבדים לטיפול בנ"מ הסורי לצורך פתיחת נתיב למטוסים האחרים.

ההיגיון הזה נכון, כמובן, גם לשלב הראשון שתואר כאן – השמדת מערך הנ"מ האיראני, שגם הוא שחרר עשרות רבות של מטוסים לטובת משימת הליבה של השמדת מתקני הגרעין עצמם בשלב האחרון, שיתבצע בהמשך.

בנוסף, ישראל סובלת ממחסור במטוסי תדלוק, ולכן פיצול המשימה לשלבים הופך אותה ליותר ישימה: למערך התדלוק הנוכחי של חיל האוויר קשה מאוד לתדלק אולי 200 מטוסים בקירוב, שהיו נדרשים לשהות באוויר כמעט בו-זמנית אם היינו מנסים להשמיד את פרויקט הגרעין האיראני במכה אחת.

לכן, לא רק שההחלטה להשמיד את מתקני הגרעין של איראן כבר התקבלה – למעשה היישום שלה כבר החל. עם כניסתו של טראמפ לבית הלבן הוא יציב בפני האיראנים ברירה: לפרק מיוזמתם את תוכנית הגרעין שלהם, והפעם על אמת, או להתמודד עם תקיפה ישראלית או אפילו תקיפה אמריקנית או תקיפה משולבת של ישראל וארה"ב. וזה יהיה, כנראה, ה"גראנד פינאלה" הגדול של המלחמה ששינתה את המזרח התיכון.