מידי ערב אנחנו אומרים לאחר הדלקת נרות חנוכה: "וכל שמונת ימי חנוכה, הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד". מבחינת טכנית זו הלכה שאסור להשתמש בנר חנוכה בשביל התועלת הפרטית שלנו, לכן אנחנו נוהגים להוסיף גם את השמש. אבל גם אם זו הלכה בגמרא או בשולחן ארוך בהלכות חנוכה, למה זה צריך להיכנס לפיוט והתפילה שאומרים מיד לאחרי הדלקת הנרות?
כך שואל הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בתוכנית המאזינים 'מבט לחיים' ומחדד: "למה זה נכנס שם כאילו שיש בזה מסר לא רק טכני והלכתי ומעשי שמאוד חשוב ונחוץ, אלא גם יש פה מסר כללי ומהותי ורוחני בתוכן חג החנוכה".
לדברי הרב ג'ייקובסון, התשובה פשוטה ונפלאה: "אנחנו יודעים ש'נר ה' נשמת אדם', כל נשמה היא נר, וכל ילד וילדה שלנו הם נר ה'. מייד אחרי הדלקת נרות חנוכה אנחנו מזכירים ש'אין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותן בלבד. לפעמים בן אדם עלול לחשוב ולטעות שהילד שלי נוצר כדי לתן לי ולהעניק לי הנאה ונחת. על זה אנחנו אומרים לא, אין לנו רשות להשתמש בהן. הילדים שלנו לא נוצרו כדי לתן לנו נחת".
עוד באתר:
"מה שהילדים שלנו זקוקים. יותר מכל דבר אחר בחיים, זה שאנחנו נראה אותם, אבל לראות אותם באמת, לא רק לראות את הילדים לפי מה שאני חושב שהם צריכים להיות ואמורים להיות, ושהם יהיו לפי ציפיותיי, לא, לראות אותם כפי מה שהם. האם אני יכול לראות את הנשמה שלהם, את הפנימיות שלהם, את המנגינה העמוקה שבהם?".
האזינו למסר החודר והאקטואלי, בפתח תוכנית המאזינים 'מבט לחיים', השבוע ב'קול חי':
