סודו של הנחש: כך הוא מנצח את רוכב הסוס

בפרשת ויחי אנו למדים על הברכות שמברך יעקב את בניו לפני פטירתו, בירך אותם כל אחד, איש כפי ברכתו ברך אותם, כל אחד לפי התכונות שלו לפי העתיד שלו לפי הייעוד שלו. ומצינו שכאשר מברך יעקב אבינו את שבט דן, הוא מברך אותו דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי השם

ופירש רש"י על פי המדרש יעקב התכוון על שמשון בן מנוח משבט דן שהיה שופט בישראל דן ידין עמו ינקום נקמת עמו מפלשתים, על שמשון ניבא נבואה זו הנושך עקבי סוס כך דרכו של נחש ודימה אותו לנחש שנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור

מה בין הנחש לבין שמשון? אומרים המפרשים  הכוונה לזמן שבו שמשון יהיה באחרית ימיו בין העמודים, כאשר שמשון ביקש להינקם מהאנשים אז כתוב: וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. הפיל את העמודים וכך פגע באנשים…כך זו הדרך של הנחש הוא לא יכול להילחם ברוכב לכן הוא בוחר לנשוך את עקבי הסוס וכך ינצח את האיש היושב עליו.

אומר יעקב, לישועתך קויתי השם, כי זה מה שיאמר שמשון כאשר הוא יפיל את העמודים וכך הוא ייהרג והוא גם יהרוג את הפלשתים הרבים, כאילו דבריו של שמשון יוצאים מנהמת לבו של יעקב, נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר זכרני נא וחזקני נא אך הפעם

טרם יצירתו יועד שמשון מהשמים להיות נזיר אלקים, וזה כדי להושיע את ישראל הנזירות מהחומר היא מקור הכח הרוחני שבא לידי ביטוי גם בכח גשמי.

הנזיר הוא זה ששם לו נזר על ראשו, הוא האיש שהתקדש לכן הוא מקבל על עצמו את מנהגי הנזירות, אמנם נאמר באופן כללי אל תצדק הרבה, נאמר שלא יחמיר האדם על עצמו בדברים שהתורה הקילה בהם, דייך מה שאסרה עליך התורה (ירושלמי) זה באופן כללי, אבל לגבי אדם שהוא כן יכול להיות נזיר,

על הנזיר נאמר "קדוש יהיה" וגם נאמר עליו "קדוש הוא".  הוא קדוש לכן הוא לא יכול להיטמא למתים כמו שהכהנים לא יכולים להיטמא למתים.

האבן עזרא מבאר את הפסוק (במדבר ו', ב') "איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה"

למונח נזיר שתי משמעויות:

משמעות אחת היא פרישה והיבדלות,

המשמעות השנייה היא, מלשון נזר, כלומר "כתר" על ראשו

המהר"ל בספרו "חידושי אגדות" על מסכת סנהדרין (דף ק' עמ' א') מבאר ש"כל כתר יש בו שני דברים"  החלק האחד עוטף את ראשו.

והחלק השני – נמצא מעל הראש ומתנשא למעלה

הכתר מבטא תכשיט לראש, הראש הוא  משכנה של הדעת, הכתר של המלך לא מסמל 'התנשאות' אלא הכתר כמו מסמל את החלק בנפש ששואף למעלה אמנם נכון שהכתר חופף מעל ראשו של המלך הוא גם מבטא את היותו מורם מעם, בדומה לכך הנזיר גם הוא מורם מעם, כי הוא נבדל מהמון העם בקדושתו בפרישותו

אומר המהר"ל, המלך יש לו כתר על ראשו והוא נבדל מכל העם, וגם הנזיר ולכן כתוב עליו 'כי נזר אלוקיו על ראשו',  עוד אומר המהר"ל הראש – שם משכן כוחות השכל הנשמה שם מקור התודעה שמתעסקת במשמעות החיים, לא בחומר לא בגופני.

השכל מבטא את הנבדל מהגוף, כאשר האדם נעשה נזיר, הוא נעשה רוחניות

הראש מסמל את הרוחניות ולכן השיער הצומח מהראש גם הוא קדוש.

השיער הבוקע מהראש,  מה שנובע מהקדושה – הוא קדוש.

לכן נאסר להשחית  את שער הראש.

בספר החינוך (מצווה שע"ד) כתוב שהאדם הוא ברייה שיש בה שילוב בין גשמיות ורוחניות ויש מלחמה תמידית בין הצדדים בנפש האדם

הנזיר איתר את שביל הזהב ביניהם והשליט את שכלו על תאוותיו, לכן הוא מכתיר את ראשו בכתר נזירות וזהו איסור גזיזת השיער.

השיער שהנזיר מגדל מבטא את שלטון השכל על תאוות הגוף

שמשון היה צדיק, אמנם נאמר עליו שהוא 'הלך אחר עיניו' אבל זה כמו כל חטאי ראשונים, שאין להבין את הדברים כפשוטם (ראה מאמרים של הרב בלוך שיעורי דעת ראשונים כמלאכים שמסביר שחטא של ראשונים צריכים להוריד מכמות החטא ולהוסיף באיכות המעשה)

אם שמשון הלך אחר עיניו, אם שמשון נפל בתאוות לא ייתכן שהוא יהיה צדיק שיש לו נסים כמו שקרו לגדולי עולם, הרי התרחשו עמו מעשי ניסים דבר יום ביומו? איך בלחי החמור הוא מכה אלף איש? איך כאשר הוא צמא למים הוא מבקש מהקב"ה, = מערכת ניסים היא עדות על אישיותו של שמשון

כך אומר הרלב"ג מצינו בשמשון מהשלמות שכבר עשה הש"י מופת על ידו, וכאשר קרא אל ה' ענהו, וזה הורה על שלמותו והיותו באופן מה במדרגת הנביאים, כי המופתים לא יעשה הש"י רק על יד הראוי

הנהגת השם עם שמשון היתה כמו אדם שדבוק עם קונו וזוכה להשגחה מיוחדת

עוד מצינו בעניין שמשון, חז"ל  אמרו במדרש שהנחש בנגוד לשאר החיות  הוא לא מהלך בחבורה, אלא הולך ופועל יחידי

"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל… כאחד, כיחידו של עולם שאיננו צריך סיוע במלחמה, שמשון אינו צריך אחרים שיסייעו אותו… יהי דן נחש עלי דרך כל החיות מהלכות זוגות זוגות, והנחש מהלך בדרך יחיד".
תכונתו ומהותו של שמשון שהוא פועל לבדו המלחמות נגד הפלשתים יהיו לבד, ללא עזרה וסיוע.

כמו שאומרים  שלושת אלפים איש מיהודה, אנשי יהודה לא מוכנים להלחם נגד הפלשתים, ולכן נצרך שמשון להלחם לבדו, וכדברי הרמב"ן:

"ודימה שמשון לנחש, בעבור שלא היה שמשון בא על אויביו במלחמה כשאר השופטים או המלכים, רק הוא לבדו יוצא עליהם. כמו צפעוני היוצא ממאורתו על הולכי דרך או המין הקטן שבנחשים שאינו ניכר כלל להולכי אורח"

ולכן ידע שמשון שכדי לנצח את הפלשתים הוא צריך להתערב בתוככי הפלשתים, ויהיה חלק מארחות חייהם

רק אז לא יצאו הפלישתים למלחמה נגד עם ישראל, כאשר יראו את מלחמותיו כמלחמות פרטיות בינו לבינם, יוכל לנצח אותם הוא מתחבר אל האומות והוא מתנקם בהם והורג אותם.

יעקב  מברך את שבט דן לישועתך קויתי ה' ופירש רש"י נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו וסופו לומר זכרני נא וחזקני נא אך הפעם, יעקב אבינו התפלל לה' שיצליח את דרכו של שמשון למוטט את הבית על רבבות הפלשתים

אומר רבינו בחיי: שמשון הצליח למוטט את שני עמודי התווך על רבבות הפלשתים בזכות ברכת יעקב שהתפלל עליו לישועתך קויתי ה'.

לפי כל זה השאלה היא בעניין שמשמון…

כתוב במשנה ( סוטה ט)  ששמשון הלך אחר עיניו לכן נקרו פלשתים את עיניו בגמרא כתוב שמשון בעיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו

הגמרא במסכת סוטה אומרת שרק אביו ואמו לא ידעו שזה מהשם, מה שהוא בוחר אשה מהעם הפלשתי, כמובן אחרי הגיור, הם לא ידעו אבל אומר הפסוק: 'ואביו ואמו לא דעו כי מהשם הוא'.

מהשמים הוא היה צריך להתחתן עם בת פלשתים

שמשון הגיבור מתעסק בכל מיני הרפתקאות… הו מוריד שערים וסוחב אותם על גבו מסתבך עם בנות פלישתים צד שועלים ומצית בהם אש, חד חידות והורג אנשים, הוא לוקח לחי חמור והורג בה אלף איש… שמשון עזר לעם ישראל כי הפלישתים היו מציקים לכן הוא התנקם בהם.

הוא  מנותק מהחברה מרוחק מהיהודים מתגורר בין הפלישתים מתחתן עם בנותיהם ומשתמש בכוחו להציל את עם ישראל

הרמב"ם  במורה נבוכים אומר שיש מדרגות בנבואה וברוה"ק (מורה נבוכים ב מה) לא מטפסים מיד אלא בהדרגתיות, אחת התכונות הנדרשות מהנביא זה 'לעשות טובה גדולה בעלת ערך כגון הצלת קבוצת חסידים, כמו משה רבנו שהסיפור שאתו מתחילה התורה לתאר לנו את מרע"ה זה מה שהוא יצא לראות את 'אחיו' מחוץ לארמון, נתן עיניו וליבו להיות מיצר בצרתם.

שמשון מתחתן עם נשים הוא כמובן מגייר אותן לפני כן (הל' איסורי ביאה יג יד על פי יבמות מו ) שמשון לא התחתן עם נשים גויות אלא היה מגייר אותן.

אז כולם רצו ישועה מהפלשתים, אבל שמשמון גם ידע מה עושים כדי לזכות לישועה מהפלשתים, הוא היה מתערה בתוכם הוא היה מתחתן אתם

אומר הפסוק הוא מתחתן עם משהי מבנות פלשתים כי תואנה הוא מבקש, הוא מבקש להתעלל בהם.

שמשון ידע שעם ישראל מפחד להילחם נגד הפלשתים לכן הוא יצא לקרב לבד נגדם כדי שלא ייראה ששמון מייצג משהו מעם ישראל, לא, אלא הוא יוצא לקרב להציל מתוך הרצון שלו! הוא לא רוצה להיות 'המייצג' של עם ישראל, למה? בגלל שהוא לא רוצה לעורר רצון של נקמה אצל הפלשתים כלפיי עם ישראל. אבל הוא צריך להתחתן עם נשים והוא מגייר אותן, וזה היה רע בעיני ההורים שלו, מה סוד ועומק הדברים

כתב בספר עירין קדישין

אדה"ר חטא בחטא עה"ד והרבה נשמות קדושות נפלו בעומק הקליפות

הם נפלו בגופים של אנשים מגושמים וחומרים מאד…

עוד נקודה חשובה בענייננו, אומרת הגמ' נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות, מה הכוונה?  אומר האור החיים הק' הצדיק עם העיניים שלו רואה את הרשע והוא נעשה גל של עצמות, איך ? כי בכח העין הוא כמו ממגנט ומוציא את הרוחניות הטובה באותו אדם, הרוחניות שלו נכללת בצדיק ואז הוא נשאר גל של עצמות

כעת לגבי שמשון, כתוב עליו

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה

המילה שֹׂרֵק  – מזכירה את הניקוד שורוק, שורוק על פי הזוהר מסמל את מידת ההוד, ספירת ההוד ששם נפלו נשמות נמוכות

כתוב על שמשון הוא הלך אחר עיניו, הוא נזיר ונזר על ראשו הוא מסתכל על מקום מסוים ובאמצעות העין הוא מתקן את המקום ההוא כמו שראינו שאומר האור החיים הק' שהאדם מביט על הרשע והוא נעשה גל של עצמות הצדיק שואב את כל הטוב שיש בו והוא נשאר ללא הטוב המזערי שהיה בו, והטוב שהיה בו מתכלל בצדיק

איפה הייתה הטעות שלו? למה כתוב על שמשון שהוא הלך אחר עיניו? יש אנשים צדיקים שלא צריכים שירוממו אותם על ידי המבט של הצדיק

יש כאלה שאי אפשר הם בקליפות עמוק מדי שאין להם תיקון אלא על ידי הקב"ה בעצמו, הצדיק לא יכול לעזור להם, ויש כאלה שאפשר להושיע אותם באמצעות הצדיק

דלילה הייתה במקום נמוך מידי, אי אפשר לרומם את המקום ההוא, זה נמוך מדי, הוא חשב שהוא יוכל לרומם את המקום ההוא לכן הוא נתן עיניו בדרגה שהיא לא מתאימה לו, לכן הוא 'נפל'.

אמרו במשנה שמשון הלך אחר עיניו = הכוונה שהלך להסתכל מעבר לגבול שניתנה רשות לעיני בשר ודם להסתכל

הוא  התכוון בהסתכלות הזו לקרב באהבה את הניצוצות ששקעו עמוק בתוך הקליפה בחטא אדם הראשון ולהוציא אותן משם אבל הוא טעה כי הן במקום נמוך מדי, בני אדם לא יכולים לרומם את הנשמות האלה, לכן נקרו פלשתים את עיניו

ולמה היה חשוב לשמשון להציל ולעזור לאותן נשמות?

כי כתוב ב"ספר הליקוטים" לרבינו האריז"ל

שמשון היה גלגול של אדם הראשון וכשם שהוא חטא והלך אחרי עיניו בעניין חטא עץ הדעת,  שעל החטא של עה"ד נאמר תאוה הוא לעיניים.

כך גם שמשון חטא והלך אחר עיניו.

וגם אדה"ר חשב שטוב לאכול מעץ הדעת כי הוא אמר שאדרבה אני רוצה לרומם את 'הרע' אני אתחבר לרע עץ הדעת טוב ורע ואותו נרומם אותו נעלה…

כך חשב גם שמשמון

ועוד  גלגולים היו לשמשון הוא היה גלגול של נדב ואביהו

מה הקשר? מה התיקון שהוא רצה לתקן שזה קשור לנדב ואביהו?

נדב ואביהו פגמו כי הם לא רצו לישא אשה מבנות ישראל ושמשון תיקן שהוא לקח משהי מאומות העולם, הם לא רצו לבנות בית ולרדת לעולם החומר ,הם עלו יותר מדי, שמשון אמר אני ארד יותר מרגיל לא רק לצאת מבית המדרש ולהיכנס למצב של 'עול משפחה' אלא גם ארומם את הגוים הנמוכים בני פלשתים.

הם נדב ואביהו היו שתויי יין ולכן הוא היה נזיר ולא שתה יין

ועוד

אומר הזוהר הק'

החטא שחטא  אדם הראשון היה כיון שהרבה חשקו לדעת ולרדת למטה להיכלות הקליפות כדי לדעת ולהכיר ענינם ולרומם אותם.

אבל הוא נמשך אחריהם עד שנפרד מעץ החיים וידע רע ועזב את הטוב כלומר אדם הראשון הלך אחר עיניו שנתאווה לרדת בתוך עמקי הקליפות כדי להסתכל ולהבינם כדי לרומם כדי לשפר כדי להעניק לרוע לקליפות לטומאה לכל אלה לתת את 'האור' את המשמעות.

כתוב  בנחמיה 'ואתה מחיה את כולם" לכן רצה לראות את משמעות הרוע והאיסור ואם הקב"ה מחיה את כולם = אין עוד מלבדו בכל מקום אז הוא רצה להבין איפה יש קדושה בקליפה איך גם הקליפה והטומאה גם היא חלק מתוכנית אלוקית שמיימית ומשמעותית, הוא רצה לבחון את הדברים, הבחינה של הדברים היא קירבה לרוע, הקירבה לרוע היא נפילה לרוע ולחומריות היתירה.

ובסוף לא רק שלא הועיל כלום בירידתו אלא עוד קלקל בחטא עץ הדעת וגרם שכמה נשמות וניצוצי קדושה נפלו שם בעמקי הקליפות וכעת מגיע שמשון גלגול נפש אדם הראשון ורצה לתקן ענין זה על ידי שהלך גם הוא אחר עיניו לרדת בעמקי הקליפות להוציא משם ניצוצי הקדושה שנפלו בחטא עץ הדעת

שמשון היה נזיר ,והנזיר פורש מהיין, היין מביא לתאוות, ריבוי יין מביא לריבוי תאוות לכן שמשון הוא פורש מהיין הוא כמו אדה"ר לפני חטא עץ הדעת.

השל"ה הקדוש בפרשת נשא מבאר שהטעם שאסרה התורה על הנזיר לא רק לשתות יין אלא גם לאכול ענבים… בניגוד לכהנים רק אסור להם לשתות יין ושכר למה ההבדל?

כי הנזיר הוא קרוב לאדה"ר לפני החטא ולכן החטא לפי דעה אחת היה מעץ ענבים, לכן הנזיר הוא לא רק פורש מתאוות אלא גם מתקרב לדרגת אדה"ר לפני החטא, ולכן גם ענבים הוא לא אוכל.

אז שמשון הוא קשור לאדה"ר וגם יעקב אבינו

שופריה דיעקב כעין שופריה דאדה"ר

ויעקב מתפלל על דן, על צאצאי דן על שמשון שהוא יצליח לתקן את מה שחטא אדה"ר.

יש מט שערי בינה ומט שערי טומאה

יש את שער הנון בקדושה ויש לפי דעות מסויימות גם נון שערי טומאה, בנ"י במצרים אם היו נשארים עוד קצת היו נופלים לנון שערי טומאה…ואז אין תקומה תקווה ותיקון.

רצה שמשון לרדת לנון שערי טומאה אל הפלשתים

פלשתים אותיות פלשת ים  – ים גימטריא נון =50

הפלשתים פלשו לנון שערי טומאה

הקליפה הכוונה מה שמסתיר על הפרי

כך הקליפה מסתירה את 'פרי החיים' משמעות החיים את הקשר עם הקב"ה.

ועם ישראל כאשר הם יוצאים ממצרים אומר הקב"ה לא לעבור דרך פלשתים ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא…

אמרו חז"ל בגמרא פלשתים הם הליצנים(ע"ז יט)

ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, זה הליצים שעל הליצנים נאמר

( אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד) וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אבימלך היה מהפלשתים, והפלשתים היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה, הם היו צוחקים ועושים ליצנות מהאמונה של אאע"ה

הליצנות היא הצחוק והזלזול כלפיי כל הקדוש

עם הליצנות אפשר לצחוק על הנון שערי קדושה.

התיקון האמתי של קליפת הליצנות של קליפת הנון שערי טומאה זה על ידי משיח

משיח – משיח יגלה שער החמישים

והפלשתים הצליחו לקחת בשבי את ארון ה' מישראל והציגו אותו לפני אלילם דגון והחזירו  לישראל רק אחרי שנכרתו ראשו של דגון ושתי ידיו… ובכל מקום שהגיע הארון פרצו מגפות ומחלות אצל תושבי העיר.

כתב ב"זרע קודש" פרשת בהעלותך שארו"ן אותיות או"ר נ'ון שיתגלה שער הנו"ן … הארון הוא בבחינת שער נ' של הקדושה  ולכן כתוב במס"י שהייסורים הם התרופה המיישרת את ליבו של המתלוצץ כמו שהייסורים היו התגובה לפלשתים על ידי הארון, אור – נון.

שמשון רצה את דלילה מהפלשתים…ובסוף הוא גילה לה את סוד הכח של הנזירות והיא הורידה לו את כוחו, את השיער היא פגעה בנזירות

כל זמן שנזירותו נשמרה, שמשון ניחן בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

היחידה שהצליחה להוציא משמשון את סודו היתה דלילה, שמשון גילה לה שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם,

דלילה גזזה שערות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

הפלשתים חגגו את מפלתו, והביאו אותו לעבודה זרה שלהם, לבין דגון ושמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה להקב"ה שישיב לו את כוחותיו באופן חד פעמי, לפת את העמודים וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים", והמבנה קרס על כל החוגגים, שמשון הרג יותר פלשתים ואויבים במותו מאשר בחייו

ודלילה היא לא 'סתם' אשה היא אחד המקורות לכך ש'מהשם אשה לאיש.

יש שלושה מקורות אחד בתורה אחד בנביאים אחד בכתובים

בתורה כתוב 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מהשם יצא הדבר' שרבקה ראויה ליצחק

ובנביאים בשופטים כתוב מהשם היא – זה נאמר על דלילה לשמשון.

הפלשתים רצו לפגוע בשמשון, אבל בגלל שהם לקחו אותו בשבי, הוא הצליח למוטט את כוחם יותר ממה שהוא עשה במהלך החיים שלו

הם חשבו שהם מנצחים את שמשון  אבל 'יושב בשמים ישחק השם ילעג למו' מה שניקרו את עיניו זו רק הכנה לרמה הגבוה ביותר שיוכל להגיע אליה שמשון, כתוב על האדם 'לא יראני האדם וחי'

והעיניים הם סרסורי העבירה, אבל כאשר האדם מתרומם מעל 'העינים' וסומא חשוב כמת אז אפשר שיתקיים בו 'יראני' שהרי לא יראני האדם וחי

אבל אם הוא מתי הוא כן יכול לראות, ואם הוא עוור סומא חשוב כמת למעליותא שהוא כן יכול לראות…וכך הוא הגיע לנון שערי קדושה.

ואז הוא יכול להכריע את נון שערי טומאה.

שמשון הלך אחר עיניו והתחתן עם דלילה, הוא ראה את הניצוץ הקשה אצל הפלשתים ודלילה ובסוף ממנה באה הישועה לעם ישראל,

ניקרו פלשתים את עיניו הם רצו לפגוע בו, אבל זו הייתה הישועה שלו, כי עם העוורון הוא השיג את המדריגה הגבוהה של שער הנון.