"עלית על משכבי אביך": מה בדיוק היה שם?

יעקב אבינו לפני פטירתו מברך את הבנים שלו, והוא גם מוכיח את חלקם, לדוגמא הוא מוכיח את ראובן, הוא אומר לו 'ראובן בכורי אתה כוחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז פחז כמים אל תותר כי עלית על משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה

יעקב מוכיח את ראובן בעניין חטא בלהה, מעשה בלהה היה כאשר חזר יעקב מחרן, יעקב אבינו היה בן 99 (מראשית לה כב מגילה יז) ואז הוא לא מוכיח את ראובן על המעשה,

מה היה שם? ראובן תבע את כבוד אמו, לאה וכשראה שלאחר מות רחל מעביר יעקב את מיטתו לאוהל בלהה שפחת רחל נטל ראובן את מיטתו של יעקב והכניסה לאוהל לאה אמו. והתוכחה של יעקב היא על כך שבמעשה זה סילק ראובן את השכינה מאוהל בלהה, אמר יעקב אפשר להבין שאתה רוצה לתבוע את כבוד אמך לאה, אך אני הולך אל המקום ששם השכינה נמצאת, ואם היא נמצאת באוהל בלהה שם אני אמור להיות.

אם יעקב מחליט לדור באוהל בלהה צריך היה ראובן לדעת שוודאי ישנה סיבה לכך. ולכל היותר היה יכול לגשת ולשאול את יעקב על העניין הזה.

וראובן מבין שהוא טעה, וראובן מתקן את הפגיעה בכבוד אביו ורואים כמה פעמים שהוא מנסה לתקן את הפגם, ראובן משתדל לתקן את הפגם של זלזול בכיבוד אב ובמכירת יוסף הוא היחיד שמתעורר להציל את יוסף לא רק למען הציל אותו מידם אלא גם כדי להשיבו אל אביו  (בראשית לז כב)

לא רק הצלת נפשו של יוסף עומדת לנגד עיני ראובן אלא גם הדאגה לאב הזקן וגם זה מה שאמר ראבון, כשגילה את הבור ריק הוא אמר 'הנער איננו אבל גם ואני אנה אני בא אנה אברח מצערו של אבא' (רש"י שם ל) וכך גם מאוחר יותר בעומדם לפני יוסף במצרים, כשהם חושבים שהם עומדים מול המשנה למלך, הם לא יודעים שזה יוסף הם חושבים שזה המשנה למלך, אז האחים מתוודים על שלא ראו בצרת נפשו של יוסף המתחנן וראובן רואה להוסיף שגם לצערו של האב הזקן היה צורך לתת את הלב וגם דמו הנה נדרש דמו של יוסף וגם דם הזקן (בראשית מב כב בר"ר צא ח)

אז אנחנו רואים שראובן מנסה לתקן את הפגיעה שפגע בכבוד אביו (ספורנו גם ברכת פרץ פרשת וישב) וגם אומרים חז"ל שראובן היה מסגף עצמו בשק ובתענית על אותו מעשה ולכן לא היה נוכח בשעת מכירת יוסף…

ואכן כל תשובה יש לה תועלת משמעות ורווח, ובכל אופן עדיין זה לא היה מושלם ולכן יעקב לפני שהוא נפטר מהעולם, הוא אומר לראובן  שאת ה"פחז כמים" שבנפשו הוא עדיין לא הצליח לתקן כלומר עוד קיימת בנפשו אותה מידה של פחזות ופזיזות שגרמה למעשה בלהה והיא שלא מאפשרת לראובן לקבל את תפקידי ההנהגה בעם ישראל

יעקב אבינו לא מוכיח את ראובן במהלך החיים אלא רק סמוך לפטירתו, למה יעקב לא הוכיח את ראובן בכל השנים?

אומר רש"י שיש לאדם נטייה לברוח ממי שמוכיח אותו, האדם לא רוצה לזהות ולהכיר שהוא 'עם חסרונות' ולכן אם משהו מוכיח אותו הוא לא מקבל את הדברים הוא 'בורח' מהמציאות הוא לא רוצה לשמוע, הוא לא אוהב להיות בחברת מי שמראה לו את האמת, ואפילו שזו האמת, כי האמת היא 'מחייבת' ולכן הר סיני קרוי כך בגלל שממנו ירדה 'שנאה' לאומות העולם כלפיי עם ישראל.

בני אדם אוהבים לאהוב את האמת

אבל בני אדם לא אוהבים להיות מחויבים לאמת, כולם יודעים שיש אמת, כולם רוצים להיות אנשם אמתים אבל לא מוכנים לשלם את המחיר, את הנטייה והטבע הזה שיש באדם, מכיר יעקב אבינו ולכן אומר רש"י, מדוע לא היה מוכיח יעקב אבינו את ראובן במהלך החיים שלו?

כי פחד וחשש יעקב אבינו שראובן ילך וידבק בעשו, וזה למרות המעלות האדירות הנפלאות שיש לתוכחה, בכל אופן לא רצה להוכיח יעקב את ראובן בחייו של יעקב אבינו, אמנם יש מעלות אדירות ונפלאות למעלת התוכחה…

אומר הרא"ש שמח בשומעך תוכחת כמוצא שלל רב (אורחות חיים להרא"ש) כי התוכחה מיישרת את הלב ומעוררת את האדם על חטאיו הנשכחים ומשיבתו לילך אחר הקב"ה ולכן מי שחפץ לילך בדרך ישרה אוהב הוא את התוכחה ומחזר אחריה

כתוב בגמ' (תמיד כח א) רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם יאהב את התוכחות שכל זמן שתוכחות בעולם נחת רוח באה לעולם טובה וברכה באים לעולם ורעה מסתלקת מן העולם שנאמר (משלי כד כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב ובמדרש (דברים רבה א ט) כל המקבל תוכחה זוכה לברכה

אהבת התוכחה היא תנאי בקנין התורה כך כתוב באבות (פ"ו) אחד ממ"ח קניני תורה הוא "אוהב את התוכחות".

מצינו לגדולי ישראל שהיו מחזרים אחר התוכחה.

המהרש"ל מינה עגלון שאם יראה בו דבר לא הגון שיוכיח אותו וכאשר היה בא העגלון לומר את התוכחה, היה יושב המהרש"ל בראש מורכן ומאזין לדברי התוכחה.

גם הגאון מוילנא היה מבקש מהמגיד מדובנא שיוכיח אותו

אדם חכם צומח ומתפתח אוהב את התוכחה, היא אמנם לא נעימה היא קשה אבל הוא מעדיף לשלם את מחיר אי הנעימות העיקר לקבל תוכחה ולהשתבח בשיפור העשייה ותיקון המידות.

התוכחה מביאה חיים לשומעיה אומר שלמה המלך 'אויל ינאץ מוסר אביו ושומר תוכחה יערם' (משלי ט"ו ה)

כתוב באבות דרבי נתן, יש לך חברים מקצתם מוכיחים אותך ומקצתם משבחים אותך אהוב את המוכיחים כי המוכיחים הם אלה שמביאים אותך לעוה"ב

ואפשר עוד להאריך רבות בעניין אהבת התוכחה

ובכל אופן למרות כל המעלות שיש לתוכחה מבליג יעקב ולא מוכיח את ראובן, לדעתו אם יעקב יוכיח את ראובן וראובן יהיה יום יום מול העיניים של יעקב ויחשוב ראובן שיעקב חושב עליו 'רע' – אדם ילד נער מבוגר שחושב שחושבים עליו רע הוא בטעות חושב כך גם על עצמו, כפי מה שחושבים עליו הוא חושב על עצמו, כפי מה שהוא חושב שחושבים עליו הוא גם בטעות חושב על עצמו.

בגלל החשש שמא יהיו תוצאות שליליות לאותה תוכחה.

היה חשש ליעקב אבינו שמא ילך ראובן ויידבק בעשו הרשע.

אמנם לנו זה נראה רחוק מאד, מה ההיגיון בגלל תוכחה האדם יעזוב את דרך יעקב אבינו?

אנו לא מבינים איך יש חשש שראובן לא יאהב תוכחות ועוד אומר רש"י לא רצה יעקב להוכיח את ראובן שמא ראובן ילך ל…עשו!

עשו הוא ההיפך הגמור מראובן עשו הוא גזלן רשע רוצח גונב דעת הבריות כופר עשו הוא גזלן מוכר

וראובן הוא ההפך  לגמרי

ראובן נזהר כל כך בעניין הגזל עד שכתוב עליו בתורה

"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים" (ברא' ל יד) ללמדך שלמרות שבתקופה זו של השנה השדות מלאים חיטים לא פשט ראובן ידו בגזל ואפילו בגזל עכו"ם אלא נטל דודאי הפקר בלבד

התורה מספרת על ראובן, וילך ראובן בימי קציר חטים, בימים בהם קוצרים את החיטה, הרד"ק אומר שאז ראובן היה רק בן שבע

והוא בימי קציר חטים, בימי סיון סמוך למ"ת, סמוך לשבועות הוא מביא דודאים לאמו לאה, דודאים מסוגלים לעיבור, ובדיוק אז העיבור היה על יששכר, שהוא העמל בתורה, בזמן זה הביא ראובן דודאים, אותו עשב דודאים, יש אומרים שכיום זה זה נק' יסמין, זה עשב לתיבול עם ריח טוב (הדודאים נתנו ריח שה"ש) הוא הלך להביא את הדודאים בזמן קציר חטים, יש הרבה חטים והבעלים לא מקפידים אם לוקחים מהם קצת, יש להם שפע של חטים, בכל אופן לא לקח ראובן ללא רשות אלא רק מהפקר

כמה פער ומרחק יש בין ראובן לבין עשו, עשו גזלן וראובן מתרחק מהגזל

עשו רוצה להרוג את יעקב אבינו כדי לקבל את ברכות הבכורה, וראובן לעומתו לא רק שהוא מפסיד את הבכורה ליוסף אלא שהוא גם מנסה להציל אותו, יוסף קיבל את חלק הבכורה בנחלת הארץ (ברכות ז) ועשו שמכר את הבכורה כועס על יעקב אבינו

אומרים בעלי המוסר והחסידות, אין הכוונה שהיה חשש שבאמת ילך ראובן ויעזוב את יעקב…לא.

אלא החשש היה אחרת, היה חשש שמא תעלה במחשבתו של ראובן מחשבה כזו, המחשבה היא מספיקה כדי להיות רעה ביחס לראובן.  אם ראובן יחשוב 'אולי היה כדי להיות במחנה של עשו' אם הוא יחשוב כזו מחשבה זה כבר רע…יש הרבה ילדים ונערים שהם מקיימים תומ"צ הם שייכים למחנה הם בקהילה, אבל יש להם מחשבות בראש 'אולי יש מקומות טובים יותר בחיים' אולי אפשר להיות במקום אחר בחיים אולי יש חברה אחרת אולי יש אנשים אחרים ששם יותר נעים ויותר טוב…אחרי שראובן מקבל תוכחה הוא כמו אומר לעצמו, 'אני סובל לי קשה, פה לא לגמרי אוהבים אותי, פה לא מאמינים בי'… אז הוא יחשוב לעצמו אולי היה כדאי להיות במחנה אחר, המחשבה הזו, ההתעסקות הזו במחשבה טיפוח הדמיון הזה, הוא בעייתי! זו בעיה

שאדם חושב שהוא 'רע' שהוא לא שווה

שראובן חושב שהוא בעיני יעקב לא כ"כ שווה, זה חסרון, אם ראובן חושב שהוא לא בעל ערך … אז הוא מאבד מהחשיבות שלו.

אם יש לאדם חשיבות הוא מרגיש שהוא שווה שהוא בעל ערך

הוא מרגיש שהוא טוב יעיל וכדאי להשקיע בעבודת השם.

אם הוא חושב שלא כדאי להשקיע בעבודת השם זו הבעיה שלו, פה הוא בבעיה הוא חושב שהוא לא חשוב שהוא לא בעל ערך, אם 'אין לו ערך' בעיני ההורים הוא לא רואה סיבה להשקיע.

יש בהרבה מקרים סיבות להוכיח ולבקר את הילד, אבל כאשר מבקרים ומוכיחים אותו יותר מידי הוא כבר מאבד את הערך שלו בעיני עצמו, הוא באמת בעייתי הוא באמת לא איכפתי לא רגיש לא מבין לא עוזר לא מסייע הוא באמת עם חסרונות, זה לא נעים, זה קשה, אבל כאשר אנחנו מוכיחים אותו שוב ושוב אנחנו לא משפרים את היכולות שלו, אנחנו לא פוקחים לו את העיניים אלא אנחנו סוגרים לו את הלב, הוא יותר מתוסכל ומאוכזב, הוא באמת בעייתי הוא באמת מתפתח בקצב אחר, הוא לא מתפתח בקצב של כולם הוא באמת בקצב אחר, הוא לא לומד כמו כולם הוא לא מתרומם כמו כולם הוא לא לומד כמו כולם הוא לא עוזר בבית כמו שאר האחים והאחיות, באמת לא קל, קשה, הוא מתסכל הוא גורם להורים 'זליגת אנרגיה' הוא 'גוזל את האנרגיה' של ההורים, הוא מעסיק את ההורים הם חושבים עליו שוב ושוב, הם חושבים כמה הוא לא בסדר, והוא יודע שהוא בעיניים שלהם לא בסדר, הוא לא יודע לעזור בבית אבל הוא כן יודע שבעיניים שלהם הוא לא בסדר…

הוא יודע שהוא לא מוערך

הוא יודע שהוא לא חשוב ומצליח כמו כל שאר האחים, הוא מתוסכל, כואב לו קשה לו, הוא לא מצליח לצאת ממעגל הקסמים הזה, הוא לא מצליח להתמודד עם התחושות האלה הוא מסתבך בתוך אותו מעגל קסמים, הוא פעם אחר פעם עושה דברים או אומר דברים בצורה עקומה, הוא גורם להורים להוציא מעצמם את הכאבים תסכולים ואכזבות, הוא גורם להורים משבר הוא גורם להורים שהם כ"כ נפלאים עם כל שאר הילדים, דווקא אתו, הוא מוציא מהם כעסים תסכולים ביקורות עקיצות הוא מתסכל אותם…הם משווים בינו לבין האחרים, וככל שההורים מתוסכלים ממנו הוא עוד יותר מתוסכל מעצמו הוא עוד יותר מתרחק מהם והם עוד יותר מתוסכלים והוא עוד יותר מרגיש כעס כאב תסכול הוא עוד יותר  מתוסכל מהמשפחה, הוא מתוסכל מהאחים מהאחיות הוא פחות מוצא את עצמו, הוא נכנס למעגל קסמים קשה ורע.

הכל התחיל ב..ראש…במחשבות

הוא לא הפסיק לחשוב על עצמו שהוא 'רע' שהוא שלילי הוא יצר לעצמו מחשבות שהוא 'לא שווה' הוא העמיק במחשבות האלה הוא יודע שהוא לא ראוי הוא יודע שהוא לא שווה הוא יודע שהוא מתסכל את ההורים שלו, הוא לא מחפש להיות חלק מ'ערכי' ההורים הוא מחפש חברה אחרת, הוא בהדרגתיות מדמיין להיות מה' נוער הנושר – המתמודד'… אולי הוא לא ירד לשם אולי כן, גם אם לא… הוא בכל אופן ביהדות שלו ביחס לערכים שלו, גם אם הוא לא יעזוב אבל הוא כבר לא יהיה 'בלב שלם' הוא לא ייפעל מכל הלב הוא יהיה עם 'לב חצוי' אם שאלות האם כן או לא כדאי להמשיך… הוא לא יהיה שלם בעבודת השם שלו.

אין שמחה כהתרת הספיקות, והוא יהיה 'מלא בספיקות' ולכן הוא לא 'בטוח בעבודת השם שלו'.

יעקב אבינו לא רוצה שאפילו הרהור קל של 'אולי כדאי לעבור למחנה אחר, למחנה של עשו

שזה לא יהיה

הוא רוצה שעבודת השם שלו תהיה ב'לב שלם'.

אם ראובן יתבייש מתוכחת יעקב החשש הוא שמא תתפתח אצלו נטיה לכיוון של עשו, נטיה קטנה אבל נטיה…

אצל נער רגיל שמתחילה להתפתח נטיה בראש שלו, הוא מתחיל לפתח גישה ונטיה שאומרת… לא כדאי להיות מחובר ליעקב אבינו… נטיה, מחשבה דמיון, וזה עלול להיות 'כדור שלג' שאין מי שיכול לשער את התוצאה.

ומזה חושש יעקב.

וכן כבר מצינו בתורה דבר דומה, מצינו את זה בלוט בראשית דרכו לוט היה צדיק… אמרו חז"ל שהיה דומה לאברהם שהיה קלסתר פניו וכאשר חז"ל אומרים קלסתר פנים זה לא  צבע העיניים והחיוך אלא  המהות הרוחנית הפנימיות של אברהם ולוט היו בהם צדדים שווים עד שמי שהביט בלוט היה רואה לפניו מעין ההארה והצדקות של אברהם…

ולמרות זאת… בסוף לוט עוזב את דרכו של אברהם

כאשר מוכיח אברהם את לוט על הגזל של רועיו – עוזב לוט את אברהם והולך אל ההפך המוחלט מאברהם! אברהם וסדום זה שני הפכים לגמרי

בסדום אין חסד יש תאוות ואין אמונה בהקב"ה

הפוך מאברהם שהוא גם איש החסד הוא מתגבר על יצרו והוא גם המאמין בהקב"ה…לוט בורח לגמרי מתרבות ודת אברהם…הביקורת הרחיקה את לוט, גם אם נאמר שזו לא רק הביקורת אלא תהליכים פנימיים שהתרחשו אצל לוט לפני שהוא שמע את הביקורת, והביקורת היא רק 'מכה בפטיש' כלומר סיום כל התהליכים שעבר לוט לפני הביקורת שנאמרה לו על ידי אברהם. משברים ונפילות לא קורים בבת אחת… אבל כן ראינו שאחרי הביקורת של אברהם לוט כן עזב את הדת הדרך והערכים של אאע"ה.

היה חשש של יעקב גם מראובן

חז"ל התייחסו בדאגה למה שעלול האדם לעשות כתוצאה מפחד או מאי נוחות נפשית והזהירו מאוד שלא לאיים על ילד קטן בסיגנון של כשאחזור בערב תקבל כבר עונש… כי היה מעשה שבגלל פחד  מהעונש ברח התינוק והפיל עצמו לבור ומכאן אמרו חכמים אל יאיים האדם על התינוק או יוכיח אותו מיד או ישתוק ולא יאיים על עונש עתידי.

(מסכת שמחות ב ד ו כה"ח יו"ד קטז ס"ק קפה).

ראובן הוא אדם מבוגר אבל גם אצלו בכור השבטים קיים החשש מפני התוצאות הבלתי ידועות שעלולה התוכחה לפעול בנפשו הוא עלול לעזוב את הכל את בית יעקב את עם ישראל ההולך ונבנה את התורה את חלקו בארץ ישראל ואפילו את העוה"ב שהרי יעקב ועשו חילקו ביניהם את העולמות ויעקב נטל את העוה"ב

את כל הטובה עלול ראובן לנטוש בגלל נטיה  קלה לכיוון עשו שעלולה אולי להתפתח…

אז אפשר ללמד זכות על ראובן שהוא היה 'עומד' בשמיעת התוכחה… אבל החשש של יעקב אבינו הוא בשביל ללמד אותנו.

כאשר מתכוונים להוכיח מישהו יש לשקול היטב את התוצאות של התוכחה כפי שמביא רש"י בדברים שמשה רבינו למד מהחשש של יעקב אבינו והוא לא הוכיח את ישראל בכל ארבעים שנות הנדודים במדבר אלא רק סמוך לפטירתו כפי שעשה יעקב ומהם למדו ועשו גם יהושע שמואל הנביא ודוד מלך ישראל

מזה למדנו כמה חשוב לשמור על הכבוד של האדם האחר, לשמור על כבודו.

של הזולת כי הכבוד של האדם שנפגע עלול להעביר את האדם על דעתו ודתו.

הפגיעה בכבודו של אדם עלולה לדחוף אותו למעשים שהם בניגוד להכרתו והשקפת עולמו הוא עלול להגיע  לפעולות שנוגדות את מה שהוא מאמין בו, יש לאדם צורך בכבוד, והכבוד כשהוא לא מגיע, האדם מוותר על תועלת ותוצאות טובות שהוא יכול לקבל, הכל בגלל 'הכבוד' שהוא מאבד.

והדברים לא נאמרים ממקום של 'זלזול באדם' לא! אלא ממקום של 'כבוד' לאדם, אם האדם יידע לכבד את הילדים שלו, את עצמו, הוא ירוויח כבוד גדול מהילדים שלו… שיכבדו אותו בדרכו בגלל שהוא כיבד אותם.

אם התורה מלמדת אותנו כך בעניין ראובן, כך אנו צריכים לחשוש בעניינים אחרים בין אדם לחבירו.

אפשר ללמוד מכך שאנחנו מוכנים לוותר על ערכים אמת ותוצאות טובות שלום בית והצלחה בחינוך הילדים כי הכבוד שלנו נפגע ולכן מזה אנו נלמד לשים לב, האם כדאי לנו להמשיך עם 'הכבוד' שלנו ולאבד ערכים מטרות ואמת.

ומצד שני נלמד לגבי הילדים או הקרובים אלינו, אם נרצה לשמור אתם על 'קשר בריא' וטוב אנחנו צריכים להשקיע בלשמור על כבודם.

דוגמא לכך שהכבוד הוציא את 'האדם מהעולם' זה היה בעניין ירבעם בן נבט, עליו העידו חז"ל שהיתה לו תקופה נפלאה שבה כל חכמי ישראל שהיו בדורו של שלמה, חוץ משלמה עצמו דומים לפני ירבעם ולפני אחיה השילוני כעשבי השדה (סנה' קב) ועל תורתו של ירבעם אמרו שלא היה בה שום דופי

ובכל אופן כאשר ירבעם התחיל עם החטאים שלו, חטא והחטיא את הרבים, מוסרים לנו חז"ל שתפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך. למה תפס בבגדו? אומרים רבותינו הבגד זה  הרובד החיצוני של האדם, כמו אומר הקב"ה החטאים שלך מה שאתה חוטא ומחטיא את הרבים, זה לא 'אתה' אלא זה רק הבגדים שלך זה הרובד החיצוני שלך, אמר לו הקב"ה 'חזור בך'. אתה כן יכול לעשות שינוי!

חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן…מה יכול להיות מכובד יותר מאשר טיול עם הקב"ה בגן עדן אבל ירבעם אינו קופץ על ההזדמנות יש לו לירבעם שאלה לשאול מי בראש ?!?!?

מי יוביל את הטיול והקב"ה עונה בן ישי בראש

אמר ירבעם אם כך…זה לא כדאי…וכך הוא איבד את חלקו בעולם הבא.

לא באנו לזלזל בירבעם בן נבט אלא לכבד את מעלת הכבוד ולהבין את הצורך והכאב שהוא לא מגיע…כך נוכל לכבד את האחרים ולכבד את עצמנו ולעשות בחירות נכונות בחיים.