צוֹם הָעֲשִׂירִי

עשרה בטבת – הצום היחיד שלא נדחה; זו הסיבה

צומות אחרים – מוקדמים או נדחים מפני כבוד השבת, אך את עשרה בטבת מציינים תמיד בתאריך המקורי. מדוע?

שמעון כץ

ט' בטבת תשפ"ה, 09/01/25 10:12

א+

א-

הכותל, אילוסטרציה | צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

מחר, יום שישי, יצומו יהודים ברחבי העולם ויציינו את צום עשרה בטבת, אחד מארבעת ימי הצום שקבעו חז"ל לזכר חורבן בית המקדש. צום זה מציין את תחילת המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, אירוע שסימן את תחילתה של שרשרת האסונות שהובילה לחורבן בית המקדש הראשון.

מה שהופך את עשרה בטבת לייחודי בין התעניות הוא העובדה שמדובר בצום היחיד מבין התעניות שנקבעו לזכר חורבן הבית, שלא נדחה או מוקדם מפני כבוד השבת. על פי לוח השנה – עשרה בטבת לא יכול לחול בשבת, אך באופן תיאורטי, אילו היה חל צום זה בשבת, היו מתענים אף בשבת. למעשה, עשרה בטבת הוא היחיד מבין התעניות שיחול לחול בערב שבת, כפי שקורה השנה, והצום נותר בתאריכו המקורי, ולא מוקדם או נדחה, כפי הכתוב בפסוק שבספר יחזקאל: "בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה".

אחת הסיבות הנוספות לדבר, טמונה בכך שעשרה בטבת מסמל את נקודת ההתחלה של החורבן. זהו הרגע שבו התחילו הצרות והאסונות, היום שבו החל תהליך שהוביל בסופו של דבר לנפילת חומות ירושלים, חורבן בית המקדש וגלות בבל.

התענית מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים, כאשר השנה, כאשר הצום חל בערב שבת, שבירת הצום תיעשה בסעודת ליל שבת. בבתי הכנסת השונים יתפללו את תפיל ערבית בליל שבת מוקדם ככל האפשר, על מנת לאפשר למתפללים לשוב לבתיהם בהקדם ולשבור את הצום.