הילד לא מפסיק לשקר; מה עושים?

ילדים משקרים, הורים נבהלים שהילדים משקרים, נדמה שאם הם משקרים בהווה הם כנראה גם ישקרו ויהיו לא אמינים בעתיד, מצד אחד אפשר להבין את החשש, אבל מצד שני אם נבין את סיבת השקר ונדע איך להגיב נוכל להפוך את התופעה, להופעה נקודתית ולא תופעה מהותית.

אצל ילדים וצעירים הדחף לנצח או לא להיפגע גובר על המוסר והערכים,

הרבה הורים שואלים מה זה אומר אם הילד שלנו משקר, מה זה אומר על הילד? מה זה אומר על החינוך שלנו? איך מטפלים בנושא השקרים של ילדים?

אז ממתי ילדים מתחילים לשקר?

ילדים מתחילים לשקר בסביבות גיל 2-3.

לרוב השקרים האלה הם יותר הכחשה של התנהגויות הילד כמו חי באשליה, הוא לא מכיר ולא חי את המציאות המורכבת והמסובכת שיש בעולם.

מבחינתם זה כמו 'קסם' שיקרתי והעלמתי את הבעיה, שיקרתי ואין עוד בעיות בחיים.

הילד לא חושב מה הוא עושה למשהו אחר, אין לו תודעה ומודעות מפותחת לכן מבחינתו זה לא כ"כ גרוע, הוא חי את החיים שלו, ואם הוא מכחיש את המציאות הוא כמו מעלים אותה אם הוא מעלים את המציאות והיא לא קיימת, אז אין נזק לאף אחד.

הילדים משקרים מכל מיני סיבות כמו נסיון להימנע מהתמודדות עם תוצאות מעשיהם, או פשוט מבטאים את מה שעובר להם בראש בלי לסנן… ילדים עלולים להתחיל לשקר ללא הכנה מוקדמת וזה יכול להפתיע את ההורים שהתרגלו שהילד שלהם דובר רק אמת.

וגם בשלב מאוחר יותר של החיים שהם כן מודעים ששקר הוא דבר 'רע' ולא מקובל בכל אופן מה שהם רוצים להשיג, זה יותר חשוב מאד המוסר והערכים

ופעמים הילד בגילאים עד גיל 9/10 הוא עדיין מאמין הרבה לדמיון שלו, מציאות ודמיון משמשים בערבוביא אצלו, ולכן נדמה לו שמה שהוא מדמיין ורוצה זה 'אמיתי ונכון'.

יש גילאים בהם עוד הדמיון הוא חלק מהמציאות וההפרדה ביניהם היא עוד לא ברורה לגמרי

פעמים ילדים משקרים כי הם מרגישים רגש שלילי ביחס לזולת והם אומרים עליו לעצמם בראש, שהוא לא בסדר, שהוא לא יעיל,

כמובן יש ילדים שלומדים לשקר מההורים שלהם.

ופעמים שהילד משקר בגלל שהוא מנסה נסיונות בחיים, הוא מנסה מה זה לשקר והוא בודק את הגבולות ואת המציאות, מה זה לשקר ואיך תהיה התגובה של המציאות לגבי השקר שהוא משקר.

השקר מפחיד אותנו. השקר הוא 'רע' וכמו שכתב במס"י:  הַשֶּׁקֶר, הוּא חֳלִי רָע נִתְפַּשֵּׁט מְאֹד בִּבְנֵי הָאָדָם.

יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֻמָּנוּתָם הִיא הַשַּׁקְּרָנוּת, הֵם הַהוֹלְכִים וּבוֹדִים מִלִּבָּם כְּזָבִים גְּמוּרִים לְמַעַן הַרְבּוֹת שִֹיחָה בֵּין הַבְּרִיּוֹת, אוֹ לְהֵחָשֵׁב מִן הַחֲכָמִים וְיוֹדְעֵי דְבָרִים הַרְבֵּה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: תּוֹעֲבַת ה' שִֹפְתֵי שָׁקֶר.

וּכְבָר גָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל: אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵינָן מְקַבְּלוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וְאֶחָד מֵהֶם כַּת שַׁקְּרָנִים. וְיֵשׁ אֲחֵרִים, קְרוֹבִים לָהֶם בְּמַדְרֵגָה, שֶׁאֵין אֻמָּנוּתָם בְּכָךְ, אֲבָל בְּבוֹאָם לְסַפֵּר דְּבַר מָה, יְעָרְבוּ בָּהֶם מִן הַשְּׁקָרִים כְּמוֹ שֶׁיַּעֲלֶה עַל רוּחָם, וְיִתְרַגְּלוּ בָּזֶה עַד שֶׁשָּׁב לָהֶם כְּמוֹ טֶבַע. הוּא מַה שֶּׁהַנָּבִיא מִצְטַעֵר וְאוֹמֵר: לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ.

וְיֵשׁ עוֹד אֲחֵרִים שֶׁחָלְיָם קַל מֵחֳלִי הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁאֵינָם קְבוּעִים כָּל כָּךְ בַּשֶּׁקֶר  אֶלָּא שֶׁלֹּא יָחוּשׁוּ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ  וְאִם יִזְדַּמֵּן לָהֶם יֹאמְרוּהוּ  וּפְעָמִים רַבּוֹת יֹאמְרוּהוּ דֶרֶךְ שְֹחוֹק אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּלֹא כַּוָּנָה רָעָה. וְאָמְנָם הֶחָכָם הוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל זֶה הוּא הֵפֶךְ רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּמִדַּת חֲסִידָיו, הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב:

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְֹנָא צַדִּיק. והתורה כתבה: מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְתִרְאֶה, שֶׁלֹּא אָמַר: מִשֶּׁקֶר 'תִּשָּׁמֵר', אֶלָּא: 'תִּרְחָק', לְהָעִיר אוֹתָנוּ עַל הַהֶרְחֵק הַגָּדוֹל וְהַבְּרִיחָה הָרַבָּה שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ מִזֶּה.

אז שקר הוא 'עניין רע מאד'.

אלא שהשקר בהתחלה שלו הוא סימן להתפתחות נפשית של הילדים, אנו לא רוצים שקר אבל מצד שני מה שהילד 'משקר' זה בהיבט מסוים ניסיון של הילד להכיר את המציאות, להכיר את החברה להכיר את העולם, הוא בודק את העולם הוא יילמד איך להתייחס לעולם, הוא לומד שלשקר זה רע על ידי שהוא יקבל תגובות רעות על השקר שהוא משקר.

אנו לא רוצים שהילד ישקר אנו לא מעודדים שהילד ישקר, הפוך אנחנו רוצים שהילד יילמד להכיר את האמת ואת המציאות האמתית, אבל כן חשוב לזכור כדי לקחת את הדברים בפרופורציה החשיבה של הילדים עוד לא סיימה להתפתח וכך גם מנגנוני הבקרה והשליטה עצמי, ולמעשה גם חלקי הנפש שאחראים על מוסריות ויושרה.

אישיותם של הילדים מתגבשת לאט לאט עם השנים אבל השקרים בגילאים צעירים אינם מעידים על זה שהילד יהפוך לאדם שקרן…

הורים שואלים האם אפשר לזהות סימנים שילד משקר? והתשובה היא כן,

יש סימנים כללים שמעידים על שקר.

אבל מצד שני לא לדקדק יותר מידי על כל סימן, ונסביר. מצד אחד כן יש סימנים שאדם משקר, לדוגמא

תנועות לא טבעיות בעיניים, המשקר מרגיש רע עם עצמו ולכן הוא לא מסתכל בעיניים של הזולת

לכן הוא נוטה להביט לצדדים או לחלופין למצמץ הרבה. יחד עם זאת, בגלל שהרבה אנשים מודעים לדבר הזה, הם מנסים בכוח להסתכל בעיניים… כתוצאה מכך המבט שלהם ישיר מידי והם בוהים באופן לא טבעי, מה שמרגיש מזויף.

בשורה התחתונה, גם הסתכלות לצדדים, גם מצמוץ יתר וגם בהייה הם כולם סימנים שעלולים להעיד על שקר.

גם כשאדם משקר תהיה לו נטייה להשהיות בדיבור, מעין עצירה קטנה לפני המשפטים השקריים. או שבמקום עצירה המרווח בין המילים יתמלא בצלילים חסרי משמעות כמו "אמממ ו-אההה". סימנים כאלה עלולים להעיד על לחץ ושהוא צריך להמציא מה לאמר.

כמובן שהכל תלוי בהקשר ולא כל מי שלא מסתכל עלינו או מי שמגמגמם הוא משקר

יכול להיות שהוא בלחץ מדברים אחרים.

יש אנשים שבאופן קבוע לא מסתכלים עלינו שהם מדברים או שהם מגמגמים באופן קבוע שם בוודאי לא נאמר שהם משקרים

עוד סימן הוא שאנשים משקרים יש להם נטייה לגעת בפנים. כאשר אדם נלחץ מתרחשים בגוף תהליכים כימיים שגורמים לגירוד באיזור הפנים.

הגוף של האדם כשהוא משקר, הגוף כמו בוגד בו השקר זולג החוצה העיקרון הוא שאנשים משקרים עולים בהם רגשות ומחשבות שהם לא רוצים ולא מצליחים להסתיר

וזה מתבטא בתנועות גוף שאפשר לזהות

יש גם שינוים בגוף כמו לחץ הדם, הדופק, קצב הנשימה

חז"ל אומרים ברוב דברים לא יחדל פשע, ברוב דיבורים שמדבר האדם בסוף הוא 'טועה' והוא אומר דברים לא נכונים.

פעמים זו ההימנעות מקשר עין או  חוסר שקט ותנועתיות יתר …קשה לכם  להסתיר משהו מאחרים … אצל ילדים שמנגנוני הוויסות וניהול הרגשות שלהם עוד לא לגמרי מפותחים, לכן יותר קל לחשוף שקרים.

יחד עם זאת, הערה חשובה מאד! חשוב שההורים לא יאמרו 'הינה ראיתי סימן של שקר לכן אני בטוח שהילד שלי משקר, לא! להיזהר כל הסימנים על זיהוי השקרנים הם לא מוכחים כוודאי נכונים, יש הרבה מקרים שהסימנים האלה לא מדויקים, והילד מתמודד עם סימנים של השקרן למרות שהוא בכלל לא משקר.

לכן חשוב מאד לא לאמר 'הינה זהיתי את הילד משקר' לא.

רק אם אנו יודעים בוודאות שהוא שיקר אז אפשר לדבר על השקר, אבל אם אנחנו לא בטוחים, לא!

ילדים משקרים, אמנם זה לא טוב, אבל זה קורה.

ככל שהמוח של המתבגר מתפתח, הוויסות הרגשי ושליטה בדחפים משתפרים.

לכן, הוא פחות לוקח סיכונים הוא נעשה יותר ויותר מחושב.

שקר נחשב למעשה עם שיש בו סיכון.

ילדים משקרים בגלל כל מיני סיבות כמו ניסיון להימנע מלחשוף רגשות או פרטים על החיים שלהם בייחוד בפניי ההורים בגלל בושה או קנאות לפרטיות שלהם, הם חושבים שהחוקים של ההורים אינם הוגנים ולכן כדי להתמודד עם חוקי וכללי ההורים הילדים מרשים לעצמם לשקר.

אז אחת  הדרכים הטובות למנוע שקרים אצל נוער ולשפר את מערכת האמון איתם זה  ביסוס יחסים חמים שיש בהם בטחון ואמון.

הילד יכול לדבר יכול להביע את הכאב שלו את התסכול שלו את האכזבה שלו את הטעויות שלו, יש אווירה בבית של 'סלחנות' לא מוותרים על כל טעות אבל מצד שני אין 'דרמה' מכל טעות.

ילדים ונערים שיכולים לאמר – 'אני לא אוהב את הבית כנסת או אני לא אוהב את החברים או אני לא אוהב את שבת אחה"צ' וההורים לא נבהלים אלא מבינים ומחפשים פתרון אמיתי, הורים כאלה זוכים לילדים שלא מחפשים להיות מומחים בשקרים.

אבל ילדים שצריכים להסתיר את הרגשות שלהם, הם ילדים שנעשים מומחים בהסתרה בשקר ובחיים של 'בדידות' ואין להם קשר פנימי עם ההורים שלהם, זה אומר שהם לא משתפים את ההורים עם מה שמפריע וקשה להם.

ילדים ובני נוער שתופסים את ההורים שלהם כאוהבים ותומכים יש להם רגש חיובי במערכת היחסים עם ההורים הם משקרים פחות…אמון אפילו שמידי פעם ילדים משקרים, מקטין את הסיכוי להעצים שקרים, מצד שני – מעקב מופרז אחרי הילדים מוביל ליותר שקרים, ביטוי חוסר האמון וההתעסקות יתר עם מה שאומרים וחושבים הילדים, זה לא מוליד רצון לשתף אלא רצון ומומחיות אצל הילדים לשקר עוד ועוד.

 

פעמים ההורים מפחדים מהרגשות של הילדים, ההורים מפחדים ממה שמרגיש ואיך שמרגיש הילד ולכן הם 'כועסים' על זה שהוא כועס הם מתוסכלים ממה שהוא מתוסכלים הם מאוכזבים ממה שהוא משועמם ולא מוצא מה לעשות, הם מראים תגובה לא מדתית מה שגורם לילד להחביא ולהעלים את הרגשות שלהם

ההורים מפחדים מהרגש של הילד ולכן במקום להתייחס לכאב או לתסכול של הילד הם כועסים עליו ומצפים ממנו שבלחיצת כפתור יעשה שינוי ויפסיק עם הרגשות…

 

הרבה הורים מוצאים את עצמם מובכים אל מול השקרים של הילדים, ואפילו מרגישים  חוסר אונים ואשמה על שהם "כשלו" במלאכת החינוך לערכי המוסר.

האם ילד שמשקר הוא אכן ילד לא מחונך? והאם הוא יהפוך למבוגר הנוטה לפעול באופן לא מוסרי? אז אמנם אנו סולדים משקרים בכל אופן

בראש ובראשונה חשוב להגיד ששקרים בקרב ילדים הם תופעה נורמטיבית לא נעים אבל רגיל, כלומר זו תופעה שמעידה על ההתפתחות של יכולות החשיבה והרגש אצל הילד.

הילד לא משקר כדי לעשות רע, אלא הוא פשוט חושב על עצמו על הרגשות הפחדים והדחפים שלו הוא חושב בקוצר שכלו שזה לא כ"כ גרוע, שאין פה נזק גדול ולכן הוא מרשה לעצמו לשקר, אין לו מודעות רחבה ומפותחת

ילדים מתחילים לשקר כבר מגיל שנתיים,

השקר זו דרך לנסות להסתדר עם מורכבות בחיים,

הם עדיין לא מודעים לכך שאפשר לאמר את האמת ואפילו מדי פעם לקבל עונש והעונש הוא רק עונש והוא שווה, העיקר לאמר את האמת.

מבחינת הילד, השקר זו דרך מהירה לעקוף את הכאב של המציאות של חשיפת הטעות

לכן הציפייה מילד או ממבוגר להיות דובר אמת כל הזמן היא לא ריאלית, גם מבוגרים רבים משקרים, ופעמים זה ההורים של הילד בעצמו…והמשקרים מלמדים זכות על השקר, הם אומרים 'במקרה' שלי  – זה נורמאלי ובסדר גמור לשקר.

זה נורמאלי שאני צריך לשקר במקרה הזה והוא מוצא לעצמו הסברים, למען השלום, למען השלווה למען המנוחה למען כל מיני הסברים אלה ואחרים.

אז מבוגרים יודעים שאסור לשקר אבל לוקח להם זמן להפנים שבאמת לא נכון לשקר, ואחרי שהם מבינים שאסור לשקר הם כבר משקרים למען 'שלום בית פרנסה קידוש השם' וכל מיני הסברים.

הילד הוא עדיין לא מבין שזה לא מוסרי וערכי לשקר.

היכולת להפנים ששקר זה לא מוסרי ואז להרגיש אשמה, היכולת הזו הולכת ומתפתחת רק בסביבות גיל 7-9.

ילדים לא תמיד מבינים מה הבעיה בכך שהם משקרים.

ילד שמשקר בנוגע להכנת שיעורי הבית עשוי להרגיש שהשקר עושה טוב לכולם…

ההורים לא מאוכזבים או כועסים, והוא לא סובל מביקורות או תגובות קשות מההורים, אז הוא עושה מצווה גדולה שהוא לא מספר לאף אחד על 'הטעויות' שלו.

אז אין המטרה 'להצדיק' את השקר אלא כן להבין שהוא לא מגיע ממקום רע, אלא ממקום 'הישרדותי'

כעת בכל אופן אנו לא רוצים שהרגלי השקר יהפכו להרגלי חיים

אז  מה לעשות כשהילד משקר?

דבר ראשון ככל שהילד חושב שההורים שלו יעריכו אותו על שאמר את האמת, הוא יעדיף להתוודות אם עשה מעשה רע.

לעומת זאת, אם הוא יפחד מן ההשלכות, הוא יעדיף לרוב להימנע מכך.

דבר נוסף

חשוב להסביר לילד  מהי החשיבות של אמירת האמת, אמנם זה לא נעים, אמנם זה קשה אמנם משלמים מחיר, אמנם זה לא קל, אבל בכל אופן בטווח ארוך יש חשיבות בלקיחת אחריות על מעשים, וכן צריכים הורים לאמר ולהגיד מה היא ההתנהגות שההורים מצפים מהילד

שההורים יאמרו שהם מצפים מהילד שיאמר את האמת אפילו אם זה קשה ולא נעים

חשוב גם שהורים יספרו סיפורים, שהם עצמם היו צריכים להגיד את האמת, לדוגמא בעבודה הם היו צריכים לאמר את האמת, והם קיבלו תגובה רעה ובכל אופן אפילו שזה פגע במשכורת שלהם הם כן מרוצים מכך שהם אמרו את האמת

ההורים צריכים להעביר מסר, שלאמר אמת

זה ערך אפילו שמשלמים עליו מחיר

האמת כן משתלמת.

האמת כן כדאית, כדאי לאמר את האמת

השקר הוא לא רצוי, אבל מצד שני חשוב לזכור זה לא נסיון קל להתגבר עליו, ולכן אם הילד משקר חשוב לא להגיב בצורה 'קיצונית' והיסטרית

חשוב שהתגובה שלנו כהורים תהיה תואמת למציאות.

לאמר לילד אחרי שאנו בטוחים בוודאות! שהוא שיקר, לאמר לו שאנו יודעים שהוא משקר וזה לא בסדר ואנו מצפים ממנו שיאמר את האמת, זה בסדר גמור, זה בסדר לאמר כך.

אבל להגיב באופן חריף מידי לכעוס להתעצבן להאשים לבזות את הילד על השקרים, זו תגובה לא מדתית וגם הילד לא יצליח לעמוד בזה, הילד שיקר והוא גם ימשיך לשקר בעתיד ייקח זמן שהוא יפסיק לשקר, הלוואי והמבוגרים לא ישקרו…

ההורים צריכים להעביר מסר  לילד שאנחנו  מבינים שקשה לאמר את האמת, אבל אמירת האמת היא חשובה. המסר שצריך לעבור בבית הוא שלא נעים לאמר אמת שמשלמים מחיר על האמת אבל המחיר הוא שווה

אם הילד עשה טעות ומגיע לו עונש אם הוא אמר את האמת, האמת לא מפחיתה את העונש אבל האמת גרמה לכך שאנו לא נעניש בחומרה רבה יותר

וכן אפשר כן לתגמל על האמת!!

מודה ועוזב ירוחם, אבל האמת היא לא מפחיתה את העונש ,אלא יש הערכה לגבי אמירת האמת

ולמה זה חשוב לדעת? כי אח"כ הילדים הם עלולים לעשות מעשים רעים לאמר את האמת ולצפות שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים גם מעשים רעים שלילים ומסוכנים ואז לאמר את האמת, ובכך שהם אמרו את האמת, הם חושבים שהם 'יצאו ידי חובה' והם לא צריכים לקחת עוד אחריות

עוד נקודה: כאשר ילד מסתיר מעשה רע שעשה ואנו יודעים על כך, אנו נוטים לשאול שאלות ישירות בתקווה שהוא יתוודה (״מי שבר את הצלחת?״). השאלות האלה עלולות להכשיל ילד שחושש לומר את האמת, ולהוביל לאכזבה גדולה אצל ההורה.

יותר מכך שאנחנו שואלים שאלות אנו גורמים לו להיות מיומן יותר באמירת שקר.

לכן במקום זה אם אנו יודעים שהוא שבר את הצלחת אם אנו יודעים בוודאות אנו לא שואלים אותו מי אמר ומחכים שהוא יתוודה, לא.

אלא אנחנו אומרים לו –שזה לא בסדר, שאנו מצפים ממנו שיאמר מיד שהוא שבר כך נוכל לנקות

וכמובן אם הילד אומר את האמת, חשוב מאד שהוא יקבל חיזוק חיובי.

לצד המעשה השלילי שעליו הילד מדווח, חשוב לחזק אותו על לקיחת האחריות ועל אמירת האמת.