"במשך שנים הוא בז לדת; ה' יסתכל עליו בכלל?"

פעם הייתה לי שיחה מעניינת..

טלפון באחד מהבקרים בתקופה האחרונה, שמאחורי הקו השיחה התחילה כך:

"הרב, יש לי שאלה שכואבת לי מציקה לי, ואשמח אם יש לכם תשובה על העניין יעזור לי מאוד!".

"כן", אמרתי, "במה מדובר"?

אנחת רווחה נשמעה מאחרי הקו, אחרי הכל דובר מחוצה לארץ הקודש, כשלאחריה החל הדובר את סיפורו שבמקרה גם אני מכיר אותו גם כן אישית בתור יהודי מתוק שרוצה רק להתקרב להקב"ה:

"יש לי ילד, זה  לא רק ילד, חוץ משני בנותיי, הוא כבר בן 37, רווק ולא נשוי, הבעיה שלי הכללית איתו זה שהוא רחוק, רחוק רחוק…"

למה אני מתכוון?

רחוק מהדת כמזרח ומערב.

שנים רבות שהוא לא היה מניח תפילין, בז לכל דבר שבקדושה, אוכל לא כשר ועושה.. איך אומרים במילים שלנו, "מה שהוא רוצה"!

הוא התחיל קצת לשמוע על שיעורי תורה..

אחרי כל השנים הללו, יש סיכוי שמישהו שם למעלה, שברא את כל העולם, יסתכל עליו בכלל?

את האמת אומר לכם, עניתי מה שעניתי..

ואחר כך גיליתי שזה כתוב בפרשת השבוע..

 

איפה, אתם שואלים?

הבה ונראה יחד את מעשה הסנה:

"ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה" (ג,ג)

כותב רש"י הקדוש: מרמז על שם 'עימו אנוכי בצרה'.

ומה באמת היה אכפת כל כך ממשה רבינו ללכת לראות מדוע הסנה לא בוער? אם תאמר סקרנות, יש אותה בכל יהודי, אם תאמר באמת ללכת ולראות מדוע, מה זה בא ללמד אותנו לדורות?

אלא הביאור הוא נפלא ביותר, שכותב בספר "חשבה לטובה" לר' חנוך מאלכסנדר זצוק"ל, וזה לשונו:

"מרמז כי כשישראל המה בשפלות גמור, ובלי שום לחלוחית ובלא פירות ועלים כמו סנה, אף על פי כן השכינה עם כל אחד ואחד מישראל, והנה על זה המראה נתפלא משה רבינו מאוד, כי אחרי שהשכינה בתוך בני ישראל מדוע לא יבער בכל אחד תשוקת עבודתו יתברך, ועל זה השיב לו 'של נעליך', כי האדם נטבע בעצם בחומר, וצריך להפשיט עצמו מהחומריות, ופירוש 'מעל רגליך', לצאת מן ההרגל, ואחר כך יכנס לקדושה".

ועוד ממשיך הרב:

"והנה נתיירא משה רבינו ע"ה פן אין תקווה לזה כאשר גם השכינה בתוכנו ובכל זאת מוטבעים בחומר ומאין יבוא עזרם, ועל זה השיב לו הקב"ה (פסוק ז') 'ראה ראיתי וגו', כי ידעתי את מכאוביו', פירוש כי זה העיקר כאשר מרגיש האדם בנפשו כי צר לו מאוד ואין לו שום עצה להושיע את עצמו, כי אז יעזור ה' יתברך, וכמו החולה כאשר אינו יודע מחוליו הוא מסוכן מאוד וכמעט אין תקוה, לא כן כאשר מרגיל את חוליו יודע מכאוביו יכול למצוא מזור ותרופה ויוכל להתרפאות, וזה 'כי ידעתי את מכאוביו', כי המה מרגישים במכאובים ועל ידי זה יש להם תקווה".

גם אם יהיה הבן אדם שאולי נמצא עכשיו בסוף העולם שמאלה, נתון בתהפוכות היצר ותחבולותיו, משה רבינו עליו התפלא האם גם לו יש תקווה?, הלב שלו בוער באהבת ה', הוא צריך להרגיש את המכאובים, אז יהיה לו תקווה, כי הקב"ה מלך גדול על כל העולם שלא שוכח אף אחד, השכינה איתנו, התורה איתנו מדוע התורה לא בוערת בכולם?

אלא זה הסוד הנפלא בפרשת הסנה שגם אם יהיה היהודי הכי רחוק שיש, אבל בליבו הוא יודע שיש תורה, אתה תראה אותו מגיע למקום תורה, הוא יחפש כיפה כי הלב בוער תמיד באהבת ה'…

בואו ונשמע יחד סיפור מופלא כמה גדול הכוח של תשובה אפילו ביהודי אחד ולב בוער באהבת ה' (אוצר הסיפורים ח"א עמוד 635):

ה"חפץ חיים" זצ"ל ביקש מחתנו הגאון ר' אהרון הכהן זצ"ל, שינצל את כוח הדיבור שנחון בו, וישתדל לדרוש ברבים בדברי תורה ומוסר, לעורר את הלבבות לשמירת התורה ולהקפדה על המצוות.

ואמר לו: "פעמים רבות עולה בלב הדרשן החשש שמא עמל הוא לחינם ומכלה כוחו לריק. שדבריו אינם פועלים ואין איש שמתעורר לשוב על ידם בתשובה. ברם, עליך להתעודד וללמוד מן הפריצים. יוצאים הם לציד ברוב תכונה והמולה, מלווים בעוזריהם ובעדת כלביהם ומכלים יום תמים ברכיבה מתישה. דהרה וסערה ואין איש מאושר מהם בשובם עם צבי או דוב אריה או זהב כשלל…

ואף אתה לא עליך המלאכה לגמור, אל תתיימר להשיב את כל העולם בתשובה. דייך אם תעורר הרהורי תשובה בלב ר' צבי או ר' דוב. ר' אריה או ר' זאב – אין לך שכר ועונג רב מזה!"…

וזעקתו מהדהדת עד ימינו אנו…

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!

המאמר נכתב לרפואתם השלמה של הורי היקרים:

מור אבי ר' דוד בן שמחה הי"ו

מרת אמי יפה בת זוהרה תחי'.

ת.נ.צ.ב.ה