שלום בית ותאוות; זה מה ששיווק הנחש

הרמב"ם בהל' עבודה זרה אומר מה הייתה הטעות של דור הפלגה?

הטעות שלהם הייתה שהם חשבו יותר מידי  שיש כוח לכוכבים בשמים, הם עשו חשבון, אם הקב"ה ברא אותם זה אומר שיש להם כח, הוא לא סתם ברא אותם, אז וודאי שהכל משמים אלא שהוא הקב"ה נתן כח לכוכבים

ואמרו דור אנוש, היות והקב"ה נתן שפע לאותו כוכב אז צריכים לכבד אותו

כמו מלך שיש לו הרבה שרים תחתיו, וכבוד המלכות הוא לכבד את השרים שבחר המלך שייצגו אותו ושיעשו את שהוא רוצה, למה? כי הם הנציגים של המלך.

זו הייתה הטעות הראשונה של דור אנוש

ואז בדור הבא אמרו נביאי השקר והמשכילים, המסכילים, שאם הקב"ה נתן להם כח צריכים גם לכבד אותם להשתחוות להם ולהעריך אותם והיו ממציאים צורות של כוכבים והיו מציירים אותם ועובדים להם, לא לצורה עצמה לא לפסל עצמו, אלא היו אומרים שהפסל או הצורה היא מסמלת את הכוכב העליון… ולהתחבר לכוכב העליון זה על ידי שעובדים לפסל או לאותו ציור של כוכב….

…………………….

ועוד היו אומרים נביאי השקר שהכוכבים מדברים אתם ומעבירים להם מסרים ואומרים להם איך לעבוד את העבודה זרה…

והתחילו לשכנע את העם, אתם תעבדו את הכוכב הזה, וכך יהיה לכם שפע פרנסה הצלחה בריאות שלום בית הצלחה בחינוך הילדים ועוד ועוד

לבני אדם יש צרכים יש רצונות של אכילה שתיה בריאות פרנסה כל מיני צרכים, והצרכים האלה לא פעם מעבירים את האדם מדעתו ומדתו, היות וצרכי עמך מרובים ודעתם קצרה, הם מחפשים מענה לצרכים שלהם איך ?

הדעת הקצרה אומרת מה מעניק מענה  כאן ועכשיו אכילה ושתיה, מה מעניק עכשיו מענה להישרדות, וכך בני האדם וויתרו על ערכים על אמת ושמו דגש על הצרכים שלהם, ואפשר שגם הם אמרו, 'כל אחד והאמת שלו'  כל אחד והכוכב שלו כל אחד והעבודה זרה שלו…והקב"ה מסתיר את עצמו, עולם מלשון העלם, והוא מאפשר לעולם להתנהל כדי שתהיה בחירה לאדם, בין הצורך והרצון שאומרים, 'הב הב' תן לי לאכול תן לי לשתות לבין הדעת שאומרת

נכון שצריכים לשרוד אבל איך באיזה אופנים על ידי מי מהי הישרדות נכונה בריאה ואמתית שהעיקר לא חסר מהספר

שהעיקר הוא שאנו עדיין קשורים בהקב"ה …אבל אם צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה אז בני אדם שוכחים מהעיקר ורצים אחרי ההישרדות.

והמצב הזה היה עד שהגיע אברהם העברי, שהוא עצר את מערכת החשיבה הזו ופיתח מערכת חשיבה חדשה של אמונה בבורא עולם.

אבל בכל אופן עדיין הגישה הזו קיימת, הגישה של דור הפלגה

'נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה' האמונה של האדם שיש לו כוחות אדירים יותר ממה שנתן לו הקב"ה

לאדם יש כוחות אדירים לעשות את רצון השם, אבל עובדי העבודה זרה יכולים להשלות את האדם שיש לו סודות שהוא לא מודע אליהם, שהוא יכול לברוא עולמות כמו שאמר הנחש לחווה.

אמרו  דור הפלגה נעלה לשמים ונילחם כביכול בשמים…כלומר אנחנו נגזור גזירות, לא נהיה תלויים בהקב"ה אלא אנחנו בלבד נשתמש בכח הבריאה כדי לעשות לפעול  ונעשה לעצמנו שם…

ובאמת יש לאדם כוחות אדירים, אבל הוא לא בורא, יש לאדם כוחות להתגבר על התמכרויות יש לאדם כוחות להתגבר על תאוות יש לאדם כוחות להיות לפעמים כמו מלאך השם צבקות יש לאדם כוחות ללימוד תורה יש לאדם כוחות להיות בשמחה למרות רגעים קשים מאד יש לאדם הרבה כוחות והוא גם צריך למקד את החשיבה שלו בכוחות האלה

הוא מרגיש עייף והוא לא אמור לשון ….

אז הוא ימקד את הכוחות שלו והריכוז שלו בעבודת השם

בשלום בית בלפרגן לעזור לסייע הוא ימקד את הכוחות בנושא חינוך הילדים

הוא ימקד את הכוחות בעשייה שהיא קשורה לעולם התורה והמצוות

אבל האשלייה שהוא יכול להיות נצחי עם כוחות בלי די מעין  נבנה לנו עיר ומגדל וראשו של המגדל יגיע השמימה…

וגם האדם חושב שהוא בעצמו יכול להגיע השמימה, שהוא עצמו יכול לברוא עולמות זו אשלייה ושקר.

וכמו שאמרו רבותינו, בדור הפלגה אמרו אנשי הדור שהוא יגיע לשמים והם יכו עם קרדום בשמים …מה הכוונה? האם הם רצו  להכות בשמים ממש…מה הם יעשו עם ההכאה הזו? אלא הכוונה היא סמלית, יש כאן תיאור למהלך של חשיבה, חשיבה שאומרת שלנו יש כח אדיר! כח גדול להשפיע על השמים להשפיע על העליונים.

 

וזו הייתה טעות גדולה, בהחלט יש לאדם כח אדיר אבל לא כח אדיר לעשות מעבר למה שיכול אדם לעשות.

והאמונה הקיצונית שבכח המחשבה יכול האדם 'לברוא עולמות' היא אשליה

שהיא לא נכונה השקפתית והיא כמובן גם לא נכונה נפשית.

אנשים מוכרים כל מיני אשליות, אם תחלום על תוצאה מסויימת אם תחלום על הישג מסוים על בית מסוים על עבודה מסוימת אם תחשוב על זה עוד ועוד ועוד…בסוף אתה תוכל להגיע למגנט את התוצאה הזו לחיים שלך

אבל באמת הכל על ידי הקב"ה ולא על ידי המחשבה של האדם

האדם בהחלט בכח המחשבה שלו יכול למקד את עצמו לדוגמא במקום לחשוב כמה הדשא של השכן ירוק הוא יחשוב כמה הדשא שלו יכול להיות ירוק יותר ובכך הוא לא מתרכז במחשבה שמייצרת קנאה אלא מחשבה שמייצרת צמיחה והתפתחות וזו מחשבה חיובית בריאה

אבל כל מיני סודות שהאדם יתרכז במה שהוא רוצה ואז הוא יוכל להשיג את זה…

זו אשלייה וגם זה לא תורני

שהרי אין לנו מקורות בתורה לכך שהאדם בכח המחשבה שלו יכול להשיג תוצאות!!!

 

האדם יכול להשיג תוצאות על ידי מה שאמרו חז"ל ירבה בסחורה ויתפלל למי שהעושר שלו, כך בגמרא מסכת נידה

 

 

ועוד מצינו בגמרא כריתות דף ה : מי שיוצא לדרך ורוצה לדעת אם יחזור לביתו  או לא יעשה סימן,

שיכנס לבית אפל אם יראה אצלו צל לצל שלו סימן שיבוא בחזרה לבית שלו

ובכל אופן אומר הגמרא   שלא יעשה כך…ולמה?

כי אם לא ייראה את הצל לצל אולי תתחלש דעתו ואם תתחלש דעתו זה יהיה מזל רע לו, וזה סימן רע לו. ואז האדם לא יתפלל לשנות את הגזירה כי הוא כבר מיואש

אז כאן למדנו משהו נוסף שיש מזל לאדם הכוונה מצב רוח טוב או רע

ואם יש מצב רוח רע זה יכול לגרום עוד נזקים לאדם

 

 

 

אז לפי זה אפשר להסביר כמה אופנים למה מברכים במזל טוב את האדם

אופן אחד  שיתחזק המזל שלו, כלומר המצב רוח החיובי שלו הגישה הטובה שלו

ואם המצב רוח החיובי שלו חזק אז גם הגישה וההתנהלות שלו הבחירה שלו תהיה יעילה וטובה יותר בחיים

מקור לכך זו הגמרא במסכת כריתות (ה: )

זו לא הסיבה היחידה יש עוד סיבות מדוע מברכים מזל טוב בזמן של שמחה לאדם

 

יש עוד סיבות מדוע מברכים את האדם במזל טוב

מצינו בגמרא ברכות נד שהחולה וחתן וכלה ויולדת ואבל ותלמיד חכם צריכים שימור מן המזיקים והדבר מופיע גם במגן אברהם תרל"ט

ואומר רש"י למה?

בגלל שהורע מזלם של האנשים האלה אשה שילדה היא במצב סכנה

אדם באבילות מידת הדין מקטרגת עליו

 

חתן וכלה הם בשמחה ומידת הדין מקנאה בהם וכמו שמופיע באור החיים הק' תחילת דברים על בסיס דברי הזוהר

כאשר מזכירים ריבוי שפע של האדם זה לרעתו זה עלול לפגוע בו …זה מעורר עין הרע, כלומר קטרוג בשמים וכמו שהיה אצל אברהם אבינו

 

שהוא עשה משתה ביום הגמל יצחק ואז מידת הדין קטרגה …שהוא שמח…אבל הוא לא הקריב קורבן להשם…ואז 'ויהי אחר הדברים האלה' אחרי הדברים של השטן אל השם…אמר השם שאפילו אם ייאמר לאברהם אבינו להקריב את הבן שלו הוא יקריב אותו ולמה? בגלל שהוא אוהב השם במסירות נפש.

 

לכן לפי זה אפשר להבין למה אומרים לאדם מזל טוב, בגלל שכעת יש לו טובה

אז שמידת הדין לא תפגע בו לכן אומרים לו שיהיה מזל טוב ולא מזל של מידת הדין המקטרגת ואומרת, למה הוא שמח ולא מביא שום דבר להשם.

 

ועוד כאשר יש שמחה לאדם הדבר עלול לעורר קנאה אצל הזולת

וקנאה אצל הזולת מעורר עין רעה שהיא מעורר את העין הרע ואז מידת הדין מקרטגת

ולכן אומר החיד"א בעבודת הקודש שהמספר בשבח חבירו יזכיר שבח וגם יאמר  בלי עין הרע

וכך כתב גם הפלא יועץ ערך דיבור

וכמו שאומר הרקאנטי – בעניין מדוע התורה אומרת בסוף פרשת שופטים

מי שבנה בית נטע כרם או ארש אשה הוא לא מגיע למלחמה?

התשובה בגלל שיש לו ריבוי טובה, ולמי שיש ריבוי טובה יש מקטרגים בשמים

יש עין הרע בארץ ולכן הוא נמצא ביותר סכנה במלחמה.

ולכן כשבני ישראל זכו לקבל את התורה נשברו הלוחות  בגלל שיש ריבוי טובה אז שולטת העין הרע.

ויש שאומרים שלכן שוברים בחופה כוס כדי לתת למידת הדין את חלקה.

את מידת הדין רוצה שבכל טובה תהיה פורענות, בבקשה שברנו כוס

כעת אפשר לאמר מזל טוב… כי מידת הדין קבלה את שלה

באמת יש ששואלים למה אומרים מזל טוב אחרי שבירת הכוס

הרי שבירת הכוס היא זכר לחורבן ירושלים

אבל לפי הפירוש הזה (הלבוש בפירוש אבן יקרה) שאומר שמטרת שבירת הכוס

היא כדי שמידת הדין גם תקבל את חלקה ובכל שמחה יהיה קצת 'כאב' ובכך אין שלימות ומידת הדין כמו היינו אומרים מקבל את שלה ונרגעת.

 

ולכן מברכים במזל טוב – למה? כדי שתהיה הצלחה גדולה לאדם בלי נזקים.

וזה מגיע מברכת הזולת

והזולת כשהוא מברך הוא בעצם לא מקנא ואם הוא לא מקנא אז הוא לא מעורר את העין הרעה שמייצרת את העין הרע ובכך תהיה שלימות השמחה לאותו אדם שהוא שמח…

 

בכל אופן מהגמרא במסכת כריתות ראינו שמזל טוב הכוונה היא גם למצב רוח רגשי חיובי של האדם

וזה בהחלט כח המחשבה יכול לעשות ובשביל זה נתן לנו הקב"ה את כח המחשבה

להשכיל להעמיק ולהגיע לדעות נכונות

ואומר השפתי חיים בגלל שאנחנו כל כך רגילים לחושים שלנו כמו ראיה שמיעה מישוש לכן קשה לנו להעריך באופן נכון אמיתי וראוי את הכוחות היותר מופשטים כמו כח הדיבור ועוד יותר קשה להבין את משמעות כח המחשבה, כי אנחנו רגילים לשפוט מושגים בעולם החושים….

 

וכמו האנשים השטחים שאומרים, אני לא רוצה דברים מורכבים אני רוצה דברים פשוטים, למה הם אומרים אמירות כאלה, כי בהרבה מקרים הם פשוט יותר מידי מגושמים ולא מעניקים משקל למחשבה… אנשים אומרים אני רוצה תוצאה אני לא מעניין אותי מחשבות, אני לא מעניין אותי מילים טובות וכל הדברים האלה אני רוצה תוצאות…אנשים שאומרים כך הם בעצם מעידים על עצמם שהם שופטים את העולם באמצעות העולם של החושים, עולם השמיעה ראייה מישוש וזהו…

ואז אומרים להם אבל אתה יודע אם אתה מחמיא לעובד שלך או לילד שלך זה ישפר לו את ההרגשה…

והוא בשיא גאוותו וטיפשותו אומר…אני לא מאמין בדברים האלה, אותי זה לא מעניין אני רוצה תוצאות.

ולמה גאווה ולמה טיפשות.

גאווה בגלל שהוא מאמין בדרכו שלו בלבד אפילו שהוא רואה נזקים מול העינים שלו.

וטיפשות בגלל שהוא מייחס חשיבות רק – רק – למה שהוא רואה ויכול להרגיש, הוא במילים אחרות אומר, אני מוגבל , אני חי בעולם שטחי, אז הוא חי בעולם שטחי אבל רוצה תוצאות חשובות רציניות וטובות…זה לא הולך ביחד בכלל!!

או שרוצים  הכל פשוט, הכל שטחי, אז אין מה לצפות לשלום בית הצלחה בחינוך הילדים, או שמוכנים להבין שהחיים מורכבים לחשוב בגדול ואז להיפתח לעולם של הצלחה רצינית וגדולה יותר, גם זה לא מובטח אבל כן יש כאן כיוון, כיוון של צמיחה,

ההצלחה היא בידי שמים, אבל העשייה ההשתדלות הנכונה היא בכוון הזה.

וזה מה שפרעה עשה אמר לעם לתת להם לעבוד כמה שיותר קשה יותר קשה ויותר קשה, למה? בשביל שהם לא יחשבו מעבר למה שהם מכירים

שלא יחשבו שיש מושג שהם יכולים להיגאל, שלא יטילו ספק מצב העכשוי שלהם

שלא יחשבו שיש יותר ממה שיש להם כעת כיום.

שימשיכו עם השטחיות של עבודה עבודת נשים לאנשים ועבודת אנשים לנשים.

אז יש כח אדיר למחשבה של האדם, כח שמשפיע על נפש האדם והמטרה שלנו היא לקחת את כח המחשבה לניצול לעבודת השם

במקום לאמר לעצמי בראש למה הדשא של השכן ירוק מחשבה שמעוררת קנאה לשאול את עצמי מה אני יכול לעשות שהדשא שלי גם כן יהיה ירוק.

זו כבר מחשבה של תקווה ולא מחשבה של תסכול.

 

וכך  גם אם האדם כועס ומתוסכל הוא חושב, במקום למה הוא עשה לי כך וכך…

 

אלא מה הקב"ה רוצה כעת שאני יעשה משהו שונה בקשר שלי עם אותו אדם.

האדם מרגיש משועמם…

הרגשה לא נעימה, הרגש הוא כמו מאותת לאדם כנראה שאתה במצב לא טוב בחיים ותוסיף לעצמך עוד אתגרים בעבודת השם

בחסד בתפילה בתורה…

המחשבה תהיה מנוצלת למען עבודת השם.

 

ומנגד לזה יש כל מיני סודות שאנשים מנסים למכור, למכור אשליות, כאילו  הכל הכל בידים של האדם במחשבה שלו – הוא  יכול לברוא עולמו

אם הוא יחשוב על מה שהוא רוצה הוא גם ישיג את זה

יש כל מיני תרבויות של גוים כאילו יש סודות בעולם, שהאדם יכול למשוך לעצמו שפע …

מדובר על תרבות אנשים שלא עמדו רגלי אבותיהם על הר סיני  ואין להם מסורת מאז מעמד הר סיני, מאז התגלה הקב"ה לבני אדם

אלא הם ממציאים כל מיני אשליות ומגבים בכאילו מקורות שזו עבודה ראויה…

לחלום לשאוף  והאדם יכול למגנט לעצמו שפע על ידי מחשבות האדם יכול למגנט לעצמו שפע על ידי החלומות שלו…

הוא יכול למגנט לעצמו עשירות

אשליות

והבעיה שעמי הארץ מאמינים להבלים האלה, ולמה הם מאמינים?

כמו כל מי שרוצה להאמין בהבלים, באשליות, כמו אנשים שמאמינים שאם הם ימלאו כרטיס הגרלה לזכיה בכסף הם גם יזכו בזכיה…

זו אשליה הסיכוי הוא נמוך כל כך …והוא לא אמור לתפוס מקום בעולם מושגים של אדם שהוא אמון על מערכת חיים בריאה של 'אדם לעמל יולד'

ואין אשליות ואין חלומות

מי שבנוי על מערכת של עבודת השם רגילה הוא לא מוכר או קונה את ההבלים האלה

בהחלט יש כח למחשבה, כח גדול, לחזק את האדם לעודד את האדם חשיבה בריאה וחיובית של תקווה ואיך לשפר את איכות החיים, הכל בסייעתא דשמיא

אבל האשליה שאפשר בכח המחשבה להשיג כל מה שרוצים…

למה אנשים קונים את האשליה הזו?

כי רע להם בחיים ומשהו בהרבה מאמץ מכר להם אשליות שאם תחשבו על מה שאתם רוצים גם תשיגו את זה!

והוא בהחלט מוכר לאנשים אשליות והוא מצליח, כי אפשר למכור לאחרים אשליות …זה מוצר שנמכר טוב מאד.

 

הדרך שלנו למגנט שפע היא בלי אשליות אלא אומרת הגמרא במסכת נידה ירבה בסחורה ובעיקר , יזכור שכל ההשתדלות היא בגלל שהקב"ה ציווה והעיקר זו עבודת השם, תפילה עבודת המידות לימוד התורה עולם תורני עשיר ומשמח

 

ויש שמנסים להביא כל מיני חצאי מקורות כאילו היהדות גם אומרת שהאדם בכח המחשבה יכול להביא לעצמו הצלחה, וזו טעות

מעולם גדולי ישראל לא סטו מהדרך הסלולה של עבודת השם עבודת המידות

השתדלות ותפילה להקב"ה …מה שהוא לא תחת הכותרת של עבודת השם ומאמצים זה לא היה …. שהאדם יחלום בבוקר שמגיע לו כסף ובגלל זה הוא ישיג את הכסף… זה אשליות וזה לא אמיתי כאילו יש לאדם כח לברוא עולמות במחשבה שלו

יש כח לאדם לחלום לשאוף אבל העיקר זה אחר כך להתפלל להשתדל ועוד

אבל לא שהאדם יכול להשיג כל מה שהוא רוצה בכח המחשבה שלו

ויש שחטאו עוד ואמרו שהתפילה המטרה שלה היא לחזק את האדם ברצון שלו

כלומר שיתפלל להשם, לא כי הוא צריך את הבורא אלא כי הוא צריך לחזק את הרצון שלו להצלחה, ויש לו עוד דרך איך למקד את החשיבה בהצלחה – איך? על ידי שהוא מתפלל להשם וכך הוא ממקד את החשיבה שלו למחשבות של הצלחה, כלומר במקום לראות בתפילה זמן של קירבה לבורא של הכנעה וענווה ותלות בבורא עולם שזו עבודת הלב בעבודת התפילה כפי שאומר המהר"ל, האדם עושה הפוך הוא  לוקח את התפילה כדי לחזק את עצמו ולא את התלות שלו בבורא עולם

 

אבל האמת היא שהקב"ה גוזר הכל על האדם וגם אחרי שהוא גזר בזכות גדולה  אפשר גם לשנות את הגזירה (תוספות שבת קנו)

 

איך יידע האדם האם המחשבה של האדם היא בריאה או לא, האם היא מעין עבודה זרה של 'כוחי ועוצם ידי' לבין מחשבה בריאה שקשורה לעבודת השם?

התשבוה היא כמה האדם הוא מבין וזוכר שהקב"ה הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים

ככל שהאדם באמצעות המחשבה מאמין שאם הוא יחלום מספיק חזק הוא ישיג מה שהוא רוצה , הוא הולך בעצת הנחש שאמר לחווה, תאכלי מעץ הדעת והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע.

הקדושת לוי אומר ומופיע בעוד מקורות שהאדם יכול לאמר שירה לפני הנס

ולפני שהוא רואה את הנס הוא אומר שירה וכך יש שפירשו את הדברים הוא ממגנט אל עצמו את ההצלחה.

וכך יש שתרגמו את הקדושת לוי כאילו האדם לבד יכול להגיע לתוצאות איך ? על ידי שהוא חושב על ההצלחה ואפילו שר אותה…

אבל זו טעות הקדושת לוי מדבר על משהו אחר, השירה היא לא נובעת מכח האמונה בכוחי ועוצם ידי או בכח השירה והמחשבה של האדם למגנט אליו מציאות

אלא מכח אחר, מכח האמונה בבורא עולם, כל כך מאמינים שהקב"ה יעשה הכל לטובתם, הכל, הכל לטובה התלות והאמונה בבורא עולם היא כל כך חזקה שלא מאמינים בכח שלנו אלא מאמינים בכח של הקב"ה שהוא יכול להושיע אותנו מכל צרה וצוקה, וכל כך מאמינים ששרים להשם עוד לפני שרואים את הישועה

 

כל כח המחשבה לא יכול להיות על חשבון היסודות בעבודת השם.