"הייתי רוצה לומר שזה נעשה יותר פשוט עם הזמן, אבל אני לא בטוחה שאני מדייקת", אומרת יעל שבח בשיחה עם רחל פסטג. שבע שנים חלפו מאז נרצח בעלה, הרב רזיאל שבח הי"ד בפיגוע ירי, ואלמנתו מספרת שהזמן לא בהכרח מקל על הכאב. "דווקא השנה הרגשנו את זה הרבה יותר חזק. הילדים גדלים, והקטנים שלא ממש הכירו אותו – השאלות שלהם מתחילות להיות שאלות יותר קשות, שאלות של הבנה, של שבירת לב".
לציון יום השנה השביעי ערכה המשפחה ערב התוועדות מיוחד בסגנון ספרדי, בהשתתפות האחים הרוש. "חיפשנו לעשות הילולא, ערב ניגונים והתוועדות ספרדית, כמו שירת הבקשות", היא מספרת. "דווקא בתקופה הזו, כשאנחנו יותר מזוהים עם הלילה מאשר עם היום, הרגעים האלה שאתה מצליח לרומם את הלילות ולייצר אור מתוכם – הם רגעים מכוננים".
בצל עסקת החטופים שנחתמה, כאשר חלק מהחטופים כבר שבו לחיק משפחותיהם, מספרת שבח על התחושות: "אנחנו כל כך שמחים עם כל חטוף שחוזר, אבל יש כאן אנשים שלא יחזרו. התקופה הזו דווקא גורמת לאנשים להבין יותר את הכאב. כשאומרים 'משתתפים בצער', אנשים היום באמת יותר מחוברים ומבינים אותו".
עוד באתר:
למרות הקושי, משתדלת שבח לשמר את זכרו של בעלה בדרכים מגוונות. "אני מנסה לצבוע את זה כל פעם בצבעים אחרים, להשתמש בהומור, לאפשר לאנשים להכיר אותו דרך סיפורים חדשים", היא מסבירה. "ביום הזיכרון האחרון, כשהרגשתי שהתמונות חוזרות על עצמן, העליתי את כל התמונות המשוגעות שלו, כל הפרצופים שהוא עושה – והוא היה אלוף בזה".
"זה לא רק שאני לבד", היא מסכמת. "ברוך השם, מבחינה פונקציונלית אני מתפקדת לא רע בכלל. אבל אין לי אותו, וזה בדיוק העניין – זה הופך את החלל ליישות נוכחת, ולא לאיזה משהו שפשוט איננו".
האזינו לשיחה המלאה, מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג:
