במסגרת התוכנית 'ברוך שאמר', מאזין שאל את הגאון הרב ברוך שרגא, האם יש לברך ברכת הגומל כאשר הוא מגיע לטבריה לשבת, או רק כאשר הוא חוזר לירושלים במוצאי שבת.
הרב שרגא הסביר כי חכמינו ציינו ארבעה אנשים שחייבים להודות לקב"ה על נס שנעשה להם, וביניהם יורדי הים והולכי מדבריות. עם זאת, ההלכה קובעת כי אדם שהגיע לנמל ועדיין דעתו לחזור, אינו מברך מיד, אלא אם מדובר בשהות ממושכת.
לדברי הרב, ה'אליה רבה' פסק כי אין לברך עד ההגעה ליעד הסופי. השוואה לכך ניתן למצוא במקרה של חולה, שאינו מברך על החלמתו עד שיחלים לגמרי.
עוד באתר:
האם נוסע לשבת נחשב כמגיע ליעדו?
הרב ציין כי בעבר, שלוחי ארץ ישראל שנסעו לחו"ל לברך את ברכת הגומל כאשר הגיעו ליעדם, ולא המתינו עד לחזרתם לארץ. אך במקרה זה, השהות שלהם ארכה לפחות שבועיים או יותר, מה שנחשב כהגעה ליעד.
לעומת זאת, במקרה של אדם הנוסע לשבת בלבד ומתכוון לחזור במוצאי שבת, אין זה נחשב שהגיע ליעדו הסופי, ולכן אין חובה לברך עד שובו לביתו.
הכרעת הפוסקים – האם לברך או להמתין?
הרב הביא סיפור על ה'שדי חמד' שהגיע לטבריה והתכוון להמשיך למירון. הרב המקומי אמר לו כי יש לברך, מכיוון שטבריה הייתה יעדו המרכזי. הפוסקים מסכימים כי ברכת הגומל נאמרת כאשר אדם מגיע למחוז חפצו, כלומר המקום שבו הוא מתכוון להתעכב זמן משמעותי.
במקרה של נסיעה קצרה, כמו לשבת בלבד, פסקו הפוסקים כי אין לברך עד החזרה הביתה. עם זאת, מי שבכל זאת רוצה לברך, יכול לעשות זאת, אך עדיף שיכוון לצאת ידי חובה באמצעות אדם אחר שחייב בברכה זו.
לסיכום אמר הגר"ב שרגא, בנסיעה ארוכה (לשהות ממושכת) – מברכים בהגעה, בנסיעה קצרה (לשבת בלבד) – עדיף להמתין ולברך כשחוזרים לבית.
עם זאת אמר, כי אם אין אפשרות אחרת – ניתן לברך, אך עדיף לכוון לצאת ידי חובה באמצעות אדם אחר שחייב בברכה. כך פסקו הפוסקים בעבר, וכך נהגו גדולי הדור, כדוגמת מרן הגאון הרב עובדיה יוסף וחכם בן ציון אבא שאול, שהמתינו עם הברכה עד החזרה לביתם.
האזינו לדבריו המלאים של הרב – מתוך 'ברוך שאמר' ב'קול חי':
