השבת נקרא פרשת יתרו, פרשת קבלת התורה, מעמד הר סיני. הפרשה נקראת יתרו על שם יתרו. הפסוק הראשון של הפרשה, "וישמע יתרו", "כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו, כי הוציא השם את ישראל ממצרים". ואנחנו נעמוד כאן על נקודה מאוד מאוד מאוד חשובה, לדעת לשמוע את השני.
שואל הזוהר בפרשתנו, התורה מציינת "וישמע יתרו", מה שמועה שמע, שמע קריעת ים סוף, שמע קבלת התורה, מעמד הר סיני? שואל הזוהר, מה זה "וישמע יתרו"? כל העולם שמע, כמו שהגמרא במסכת זבחים אומרת, שכל העולם, כל מימות שבעולם נקרעו, כל העולם היה דומם, ששמעו את הכול מסוף העולם, עד קצה השני, מקצה לקצה, אז מה התורה מציינת "וישמע יתרו"? כך שואל הזוהר.
בנוסף לכך, שואל האלשיך, "וישמע יתרו, כהן מדיין". מה זה כהן מדיין? זה היה אפיפיור של עבודה זרה, כומר של עבודה זרה. אז מצד אחד, "וישמע יתרו", יתרו זה שהקדוש ברוך הוא ייתר פרשה בגלל יתרו, בגלל גדולתו של יתרו, והתורה ממשיכה עד התהום, כהן מדיין. איך זה הולך? או משבחת אותו, או מגנה אותו? וממשיכה "חותן משה" שוב, זה לרומם אותו. איך זה הולך, הסדר בדברים שהתורה לכאורה פעם אחת נוקטת את התואר של שבח ומצד שני, עוברת לגנאי.
עוד באתר:
ובנוסף, לכל זה, השאלה נשאלת: למה התורה מתחילה את פרשת השבוע בכל העניין של יתרו? ששמע ובא ושמע גם "כן ואתה תחזה לך אנשים". קודם כול, קבלת התורה. הפרשה הזאת זה עיקר מעמד על סיני. לא כדאי להקדים יותר מעמד על סיני. אחרי זה, תספר לנו גם על יתרו שהגיע. למה המקדימים, ועוד מיוחד שיש דעות, שכל יתרו זה רק אחרי קבלת התורה הוא בא? אז בוודאי שהסדר הכרונולוגי זה קודם קבלת התורה ואחר כך יתרו. למה התורה כל כך מקדימה את כל הנושא של יתרו לפני קבלת התורה?
אחת הבעיות הקשות שקיימות בחברה זהו הנושא של שמיעה. כולם שומעים, לכולם יש אוזניים, כולם שומעים, אבל יש "שומע" ויש "שומע". יש בן אדם שזה עבר לנו רק ליד האוזן. יש בן אדם שלוקח את הדברים, שם אותם לליבו, חושב, מתבונן. זאת אומרת שבעצם שמיעה אינה החלק החיצוני שהאדם שומע, אלא שהאדם צריך לשמוע ולהתבונן במה שהוא שומע ולהפיק מזה מסקנות כי בלעדי זה שהאדם שומע סתם ולא שומע, זה לא נחשבת שמיעה. זה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, גם רוחני וגם גשמי.
כל התשובות והתובנות בשיעור המלא.
