מיוחד לחרדים: כך תוכלו גם אתם להשיג רישיון לנשק

למה צריך נשק?

כל מי שהיה במדינת ישראל בשנתיים האחרונות, מבין שצריך אזרחים חמושים. המשטרה והצבא לא יכולים להיות בכל מקום כל הזמן, בעוד שהאויב עלול לצוץ בכל מקום. טבח שמחת תורה מוכיח שמקומות עם בעלי נשקים נפגעו פחות ממקומות בהם לא היו בעלי נשקים (או שהם לא היו זמינים לנשק שלהם). אזרחים שומרי חוק עם נשק הם דבר חשוב מאוד לכולם. לעבריינים תמיד יש ותמיד היה נשק, הם לא צריכים את החוק בשביל זה. אזרחים ישרים כן.

הציבור החרדי גר יותר ויותר בפריפריה, במקומות שהם קרובים לקו הגבול (נתיבות) או ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים (הר חומה, פסגת זאב וכדו'), מרחק קצר מאוד מהאויב. בכביש 5 גם בני ברק היא מרחק 10 דקות נסיעה מהגדר בראש העין. כל הארץ חזית.

אין זה סוד שהמגזר הערבי, הן בישראל והן ביו"ש, מחומש מאוד. ישנן חנויות לציוד טקטי בריכוזי הערים הערביות – ג'נין, טול כרם ורמאללה, שלא מביישות חנויות בישראל, ושאר הנשק שלהם מגיע דרך הגבולות הפרוצים. אצל ערביי ישראל ההערכות מדברות על מעל 100,000 כלי נשק – ואת כמות הנשקים של ערביי יו"ש אף אחד בכלל לא יודע להעריך. על ההתנהלות המופקרת של פיקוד המרכז בנושא אין צורך להרחיב. כל גנב מכוניות היום, יכול להיות מחבל מחר.

יישובי המגזר החרדי הם טרף קל, מכמה סיבות. ילדים, שברוך השם ממלאים את הרחובות, אינם נושאים נשק, וכך גם רובן המוחלט של הנשים החרדיות. גם הגברים החרדים כמעט ולא זכאים לנשקים בתבחינים הקיימים. לכן, גבר חרדי שיכול לשאת נשק – תועלתו מרובה יותר מאשר סתם אדם שגר בשכונה רגילה. בעת אירוע מספיק שיהיה אדם חמוש אחד (לא צריך יותר, בדרך כלל) שיעשה מה שצריך, עד שיגיעו כוחות ביטחון לסיים את האירוע.

כמו כן, המאבטח הוא הראשון שיפגע במקרה שיש מחבל. אז אולי תדעו שיש מחבל, אבל אם אין לאף אחד נשק מלבד המאבטח (שלא תמיד נמצא בגיל ובכשירות), אז הסיכון עולה. לכן, חשוב שיהיו בעלי נשקים נוספים.

 

יש גם חסרונות.

הטענה של אחינו בשמאל היא שנשקים מובילים ליותר אלימות. התשובה המקובלת היא שנשקים חוקיים הרבה פחות מזיקים. בישראל, רוב מוחלט של אירועי הירי הפליליים נעשים בנשק לא חוקי (ולרוב במגזר מאוד מסויים). כיוון שבישראל גם תלונה של השכן שאיימת עליו בנשק תוביל לשלילת רישיון הנשק – יש בכך אפקט מצנן על שימוש לא ראוי בנשק ברישיון.

מה שכן מסוכן, אלו התאבדויות. הן מתבצעות הרבה פעמים בנשק אישי, ולכן חשוב מאוד שכל בעל נשק ישתף חברים קרובים ומשפחה במצבו הנפשי, ושהם יהיו ערניים למה שעובר עליו. עדיף לוותר על הרישיון לנשק מאשר חס ושלום להשתמש בו לרעה. מי שמגיע למצב אישי/נפשי/משפחתי מורכב יכול להפקיד את הנשק בבית מסחר או לוותר על הרישיון, מה שצריך לפי מצבו האישי והנפשי.

בעיה אחרת היא שימוש של ילדים/מתבגרים בנשק. כל מי שלא יכול לשמור על הנשק מפני ילדים, או שיודע שהם יותר מתוחכמים ממנו – שיוותר. משחק של ילדים בנשק יכול לייצר אסונות רבים.

סכנה נוספת היא שימוש לא נכון בנשק מתי שצריך נשק, ולכן – צריך להתאמן. בשנה הראשונה מומלץ להירשם לאימון לפחות פעמיים-שלוש, כדי לדעת לתפעל, כי נשק שאתה לא יודע להשתמש בו הוא מסוכן מאוד. בשנים הבאות להקפיד לפחות על החובה הקבועה בחוק.

תכלס, איך חרדי יכול להוציא נשק?

התבחינים המרכזיים הרלוונטיים למגזר החרדי הם מגורים או עבודה ביישוב מזכה (אותו אפשר למצוא במחשבון הזכאות). מדובר במקומות כמו מודיעין עילית וביתר עילית, עמנואל וגם רחובות מסוימים בירושלים. כמו כן, התנדבות בארגון הצלה או מד"א, קרובי משפחה ממדרגה ראשונה של חקלאים ביישובים חקלאיים, ושירות קרבי למי ששירת בצבא עשויים לזכות ברישיון לנשק. כמו כן זכאים מדבירים וכבאים לשאת נשק, וכן עובדים בענף הבניה.

קריטריון המקום מגורים הוא פחות מומלץ, כי אם תשנו את הכתובת במשרד הפנים בעת מעבר דירה, ייתכן שתאלצו למכור את הנשק שלכם הלאה, אבל זה בעיקר מה שיש לנו כחרדים. מי שכבר קנה דירה במודיעין או בביתר, וסביר שיגור בה בעשור או שניים הקרובים, התבחין הזה מתאים לו והוא יוכל להגן על סביבתו.

חרדי בוגר שירות קרבי (נצח יהודה, חשמונאים וכו') שעשה טירונות רובאי 07, זכאי לנשק. גם מי שהגיע לדרגת רס"ר בצבא או קצין בדרגת סגן, זכאי להוציא רישיון נשק. בשביל זה צריך להוציא טופס על השירות הצבאי מאתר האישורים הצה"לי, ואותו להעלות בבקשת רישיון הנשק. לאחרונה, גם טירונות 03 נכנסה לקריטריונים של הזכאות.

מאיזה גיל? מי שעשה שירות צבאי או לאומי/אזרחי יכולים להציא רישיון נשק כבר בגיל 21, מי שאינו בוגר צבא -בגיל 27.

כמה זה עולה?

נשק חדש, יעלה החל מ-3,000 שקלים, אין סיבה (לרוב) להגיע לסכומים גדולים מ-4,000 ומשהו שקלים.

המחירים דומים ברוב המטווחים. אימון ראשון יעלה 400 שקל, אם אתם קונים את הנשק באותו מעמד, 700 אם לא. ניתן גם לקנות נשקים יד שניה, ויש בכך מסחר ער (וחוקי, דרך בית מסחר מסודר או באמצעות לשכה מחוזית).

כספת – החל מכמעט 200 שקלים, וצריך גם לחבר אותה לקיר. למי שיש ילדים, חשוב לבחור מיקום שאליו הם לא יוכלו לגשת, וגם מנעול תואם ולהסתובב איתו תמיד.

סך כל תהליך הוצאת הנשק, לא כולל נסיעות וימי עבודה, יהיה משהו כמו 4,000 עד 6,000 שקל לרוב האנשים, ואם קונים נשק יד שניה אפשר גם לצאת עם עודף מ-3,000 שקל.

מה המוסדות הגדולים בציבור החרדי יכולים לעשות בשביל יותר רישיונות לנשק?

בגדול, יש רגולציה ממשלתית שנקראת "מפעל ראוי" (למשל, צה"ל, השב"כ, המוסד, שב"ס, כבאות והצלה וכו') גם מוסדות חינוך ומועצות מקומיות יכולות לתת רשיונות נשק לעובדים שלהן תחת אותו תבחין. מעבר לכך, לכל משרד ממשלתי יש "מפעל ראוי" משלו שיכול לחמש את עובדיו, כך שגם חרדי עובד ממשלה בחלק מהמשרדים יכול לברר על הרגולציה הנדרשת ממנו כדי לקבל נשק.

לדוגמא, בקריית ארבע, כל צוותי החינוך מקבלים חופשי אקדח ורישיון ארגוני מאיש מועצה שהוא מנהל המפעל הראוי בקרית ארבע. מעבר לכך, כפרי נוער גדולים שאינם בתוך עיר או מועצה – זכאים לקבל מפעל ראוי משלהם.

לרוב, למועצות מקומיות/אזוריות ביישוב מזכה (ואולי גם מוצעות שאינם נמצאות ביישוב מזכה?) יש יכולת לחמש את צוותי החינוך שלהן, השאלה אם הן מעודדות את זה (ואם לא מעודדות, אם הן מאפשרות). חשוב מאוד שבכל מוסד חינוכי יהיו מספר נושאי נשק. וכמובן, אפשר להיות מאבטח של משהו על מנת להיות זכאי לנשק בחברת אבטחה, אבל זה לא המקרה המצוי של רובנו.

 

מהו סוג הנשק המומלץ?

טוב, כל אחד לפי הצרכים שלו. במטווח טוב יתנו לכם לבחור בין שניים-שלושה סוגים וגם לירות בהם, וככה תוכלו לדעת מה מתאים לאחיזה שלכם – קטן, בינוני, רגיל או מעט גדול.

גם המשקל משחק תפקיד. העדיפות היא לקחת משהו שיהיה לכם קל לסחוב עליכם – נשק שנשאר בבית הוא סתם פרס לגנבים או סכנה לילדים. נשק שעליכם יכול להגן על הסביבה שלכם בשעת הצורך, שלא תבוא. וכמובן, נשק שתואם לכם להחזיק בו ולפגוע.

נשק קטן מומלץ מעוד סיבה: בעלי נשק הם היעד הראשון שמחבל ירצה לפגוע בו. כאן להליכה בחליפה יש יתרון: הנשק מוסתר יותר, וסביר מאוד שהמחבל לא יראה אותו. בכללי, למי שהולך יותר שכבות יותר קל להסתיר נשק יותר גדול.

נשק גדול מומלץ יותר כי יש פחות רתע בעת הירי, ודיוק זה משהו שאנחנו רוצים מאוד כשמשתמשים בנשק בסביבה שיש בה הרבה אנשים.

לסיכום, מה התהליך?
1. בודקים שאתם זכאים במחשבון הזכאות. אם אתם לא, אז לא תקבלו אישור…
2. מתייעצים עם חברים וקרובי משפחה (בת הזוג, חברים שמכירים את המצב הנפשי ואיך אתם במצבי לחץ וכו').
3. מחתימים את הרופא בקופת חולים על הצהרת בריאות שמאשרת שמצבכם הגופני והנפשי מצוין.
4. מכנסים כל המסמכים שאתם צריכים – מאתר האישורים הצבאי, ממקום העבודה (אם אתם עובדים מעל יומיים או שלושה בשבוע ביישוב מזכה, גם את זה אפשר לבדוק במחשבון), מועצה מקומית או מה שצריך, ומעלים אותם יחד עם הצהרת הבריאות וטופס בקשת אישור לכלי יריה.
מכאן, הנציגים של אגף כלי יריה יהיו איתכם בקשר בדוא"ל, עד האישור המיוחל, שנקרא אישור מותנה.
5. כאן, תצטרכו לשלם אגרה (100 ומשהו שקלים, או פחות אם אתם משרתי מילואים), ואחרי שקיבלתם את האישור ושילמתם –
6. תלכו למטווח לעשות הכשרה ראשונית.
בחלק הראשון יצלמו אתכם (לתעודת רישיון הנשק), תעברו הכשרה עיונית ותצטרכו לפתור מבחן אמריקאי קל בכתב. אחריה מגיעה סוף סוף ההכשרה המעשית. תקבלו נשק, מדריך יתרגל אתכם על שימוש "יבש", ואחר כך תיכנסו למטווח (שמים אוזניות והגנה על העיינים, כמובן), ותירו כמה עשרות כדורים. אם עברתם את המבחן ואתם כשירים לירות, תקבלו מסמך שאתם זכאים לקנות נשק. אפשר לקנות נשק באותו מעמד, אבל לאסוף אותו תוכלו רק לאחר אישור האגף לכלי יריה, שמגיע תוך זמן של בין כ-40 דקות עד כמה ימים.
הזמן שתשהו במטווח בהכשרה הראשונית הוא 4-5 שעות. חצי יום עבודה בערך.

בסוף כל זה: ההכשרה הממשלתית לא מספיקה בכלום על מנת לשלוט בנשק. לכו לאימונים נוספים, החיים של אחרים תלויים בכם.

אם אתם חושבים מאיזו שהיא סיבה שמסוכן שתחזיקו נשק (ילדים, מצבי לחץ, מצב נפשי או אחר) או שבת הזוג מתנגדת – אז אל תעשו את זה. יש אחרים שיעשו. גם ריבוי נשקים מעל סף מסוים הוא מסוכן, כיוון שיש חשש שנירה דו"צ אחד על השני חלילה, במקום על מי שצריך לירות בו.