האדם החשוב מסכים לקבל? זו הנאתה של האשה

אומר הקב"ה למשה רבינו דבר לבני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי.

נאמר בעשיית המקדש ועשו לי מקדש.

לצורך הקיום של המצווה הזו, עשו לי מקדש מוטלת חובה על הציבור להעמיד מתוכם גזברים שיקבלו מהעם את התרומות, והמתנדב ייתנדב מרצונו להפריש מנכסיו להקמת המשכן.

כל אחד יתן את תרומת השם כל איש אשר ידבנו ליבו, כל אחד יתן כפי אשר ידבנו ליבו, חוץ מתרומה אחת שהיא חובה כפי שמתואר בפרשת פקודי כיכר כסף לעשיית האדנים

בפרשת תרומה אנו למדים על התרומה, מנדבת הלב, והפסוק אומר 'ויקחו לי תרומה', לא כתוב ויתנו לי תרומה אלא ויקחו לי תרומה

למה כתוב ויקחו לי תרומה? למה לא כתוב ויתנו לי תרומה?

מה זה ויקחו לי תרומה ? פירוש אחד הוא, שהצווי הוא על הגבייה שיעברו בין כולם ויקחו מאת כל איש את התרומה, כל אחד שרוצה וחפץ לתת כל אחד כפי אשר ידבנו ליבו.

אומנם נאמר בכל המצוות כפי שאומרת הגמרא במסכת  פסחים (בדף נ)  לעולם יעסוק אדם בתורה במצוות אפילו לא לשמן אבל מתוך לא לשמן בא לשמן.

כאן בעניין התרומה לבניין המשכן נאמר ויקחו לי לשמי לשם הקדוש ברוך הוא. לקיים את המצווה לשמה, במה מיוחדת מצוות התרומה למשכן שחייבת הנתינה להיות לשמה? מדוע לא נאמר גם כן כמו כל שאר מצוות …אפילו אם זה לא לשמה, יתחיל עם 'האינטרסים שלו, אח"כ יגיע למצב של 'לשמה', אך לא כך אלא כתוב שהתורה רוצה שמצווה זו תהיה לשמה לכתחילה, מדוע?

אומרים המפרשים רעיונות נפלאים.

כאשר האיש רוצה לקדש את האישה הוא נותן לה כסף, כסף קידושין וכך הוא מקדש אותה, יש לה את ההנאה שהיא מקבלת את הכסף שלה,  אבל יש עוד אופן שיכולה האשה להיתקדש אם היא רוצה, האישה יכולה להתקדש גם כאשר היא נותנת כסף לאדם חשוב והוא מוכן לקבל את זה… כי היא מקנה את עצמה באותה הנאה שנגרמת לה על זה שהיא נותנת והוא מוכן לקבל, אם אדם גדול מוכן לקבל מאתנו מתנה זה נק' רווח של הנותן.

הנותן, נותן אבל בעומק זה נק' שהוא הלוקח, כי הוא מקבל ולוקח את ההנאה שמוכנים לקבל ממנו.

אם האדם החשוב מוכן לקבל ממנה מתנה זה נחשב להנאה עבור הנותן כלומר האישה.

אבל זה רק ובתנאי שהאדם החשוב קיבל מתנה מוחלטת, כלומר רק אם האיש קיבל מהאישה מתנה גמורה לא מושלמת אבל אם היא נתנה לו מתנה על מנת להחזיר אפילו שהוא מוכן לקבל את המתנה הזו היא לא תהיה מקודשת.

מתי היא כן תהיה מקודשת כאשר היא נותנת לו מתנה שלא על מנת להחזיר כלומר היא מהכסף שלה מהחפצים שלה מביאה מתנה לאותו איש.

עצם זה שהוא אדם גדול אם היא רוצה להיות אשתו יש אפשרות שנתינת מתנה לאדם חשוב אם הוא מוכן לקבל את המתנה  אבל כפי שאמרנו רק כסף שניתן כמתנה גמורה לאדם חשוב וההנאה הזו שאדם החשוב מקבל מתנה אז האישה מתקדשת יש קידושין

זה מה שכתוב 'ויקחו לי תרומה' לא כתוב ויתנו לי תרומה אלא ויקחו לי למה? התשובה היא שבאדם חשוב קבלתו שהוא מוכן לקבל זה נקרא כמו נתינה, הוא אומנם נותן אבל הוא לא נקרא נותן אלא מקבל כי זה שהגדול מוכן לקבל זו כבר תועלת והנאה לאותו אחד

כך גם פה לגבי הקדוש ברוך הוא אם הקדוש ברוך הוא מוכן לקבל מאיתנו אם הוא מוכן לקבל מאיתנו זה נקרא שלקחנו וקיבלנו אם הוא מוכן לקבל מאיתנו זה אומר שאנחנו קיבלנו.

אמנם  אנחנו נותנים לו אך זה נחשב שאנחנו קיבלנו ממנו כאילו לקחנו ממנו.

 

וכעת לעניין המצוות אם האדם מקיים מצוות כדי לקבל בחזרה

האדם נותן כדי להרוויח כלומר, לא לשמן הוא נותן כדי להתעשר נותן על מנת שיחיה בני נותן כדי להרוויח אם כך פועל האדם אם הוא נותן כדי להרוויח אז זה נחשב כמו  מתנה על מנת להחזיר.

הוא נותן כדי לקבל בחזרה,

רק אם נותנים נתינה לשמה נתינה לא על מנת שום רווח אלא רק למען בית המקדש = המשכן רק עם זאת נתינה ולכן כתוב  ויקחו לי לשמי

אז התרומה ניתנת לשמה החשוב – מקבל.

כביכול הקדוש ברוך הוא  מקבל מאתנו מתנה לא על מנת להחזיר, אנו לא רוצים בחזרה אלא רק לתת, כי אמרנו שהחשוב אם הוא מוכן לקבל מתנו זו לא נקראת נתינה אלא לקיחה, ומתי זו נתינה לאדם חשוב שנחשבת לקיחה

רק אם הוא מוכן לקבל מאתנו, מתנה שלא על מנת להחזיר

שלא נקבל בתמורה כלום.

ולכן במשכן כתוב ויקחו לי, אנו לוקחים, מתי אנו לוקחים, כאשר אנו במצב של נותנים שלא על מנת להחזיר

על מנת להחזיר אז אנחנו מקבלים רווח תועלת שהוא היה מוכן לקבל לכן ויקחו לי תרומה כשאתם מעניקים לקדוש ברוך הוא תרומה לשמי אתם לוקחים את מה לוקחים?  את זה שהקדוש ברוך הוא מוכן לקבל!

בכל המצוות האחרות כן יש אפשרות בחלט שזה יהיה כמו מתנה על מנת להחזיר.

זה בשאר מצוות.

אם עושה מצווה לא לשמה אלא כדי להרוויח כדי להתעשר על מנת שיחיה בני זה בסדר, גם אם זה לא האידאלי אבל זה בסדר.

לעומת זאת לעניין בית המקדש.

זה צריך להיות  מתנה לשמה

לפי דעת הרמב"ן רבי משה בן נחמן תרומת המשכן היא הייתה לפני חטא העגל אבל כן אחרי מעמד הר סיני.

זה אומר כאשר בני ישראל היו במצב במעמד מרומם של בני עליון כולכם כולכם, כאשר אין את מלאך המוות שמשפיע על בני אדם, כמו שהיה אדה"ר לפני חטא עץ הדעת, וכך כתוב חרות על הלוחות, חירות ממלאך המוות חירות משיעבוד אומות העולם.

חירות מיצר הרע לפי זה הנתינה למשכן הייתה מוחלטת לשם הקדוש ברוך הוא = לשמי, לא לשם רווח לא לשם תועלת לא על מנת שיחיה בני שהרי כולם חיים לנצח חירות ממלאך המוות אומרים חז"ל כך היה המצב של בנ"י  בלוחות הראשונות לפני חטא העגל, אז לא נותנים צדקה למען רווח מסוים,  וגם העשירות הייתה גדולה יצר העשירות לא בער בהם שהרי כולם יצאו ממצרים בביזה גדולה

והפסוק אומר ברכת השם היא תעשיר לא יוסיף עצב עמה

הקדוש ברוך הוא נותן שפע טובה וברכה ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצבות קנאה וכעס.

ברכה של עשירות עם שמחה לא ברמה של יש לו מנה רוצה 200

ואם יש לו  200 אז הוא רוצה 400…לא.

לא עשירות של חוסר ברכה.

לא עשירות עם קנאה שמוציאה את האדם מהעולם.

מוציאה את אלא ברכת השם והיא תעשיר

יש שפע ברכה עם אותה עשירות לא כמו קורח שהיה "אץ לעשיר" רץ לעשיר

כתוב על קרח ויקח קרח מקח רע לקח לעצמו כי העשירות שלו היא לא הייתה ראויה, היא הוציאה אותו מהעולם, היא הובילה אותו להרבה קנאה ותסכול.

הוא היה עשיר גדול, אומרים המפרשים, קרח הרי היה  משבט לוי ושבט לוי לא נשתעבד במצרים.

אם כן לא היה לו היתר לקחת מביזת מצרים או ביזת הים.

לכן אומר המדרש נאמר בו 'אץ להעשיר' רץ לעשירות

הרי רק מי שסבל למצרים ראוי לאותו שפע כמו שכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחריכן יצאו ברכוש גדול.

מי שעבד  יצא ברכוש גדול אבל שבט לוי לא… לכן נאמר על קרח אץ להעשיר לקח עשירות שלא ראויה לו.

אבל בני ישראל כן השתעבדו במצרים לכן הייתה להם עשירות ראויה  ברכת השם היא תעשיר בלי שום עצבות.

ולכן כולם נתנו תרומה למשכן לשמי לא על מנת שיהיה עשיר או על מנת שיחיה בני כי העשירות הייתה בלי צורך להשיג יותר ממה שיש.

וגם מה שכתוב צדקה תציל ממוות, גם זה לא היה רלוונטי כי זה לפני חטא העגל, זה זמן שלא היה המוות לבנ"י.

חירות ממלאך המוות זה נאמר על התקופה של עם ישראל אחרי הלוחות הראשונים לפני חטא העגל.

הווה אומר שסילק הקדוש ברוך הוא את כל הסיבות האפשריות לתת תרומה לא לשמה כל זה למה?

כדי שהתרומה למשכן תהיה בלב טהור.

עוד מצינו בעניין הנתינה למשכן ויקחו לי תרומה לי לשמי.

אומר השבט סופר הבן של הכתב סופר כל בניין המשכן, לא לפי דעת הרמב"ן המשכן הוא אחרי חטא העגל לכן הוא בא לכפר על עוון העגל כמו שכתוב יבוא זהב של כפורת יכפר על הזהב של עגל.

כתוב בירושלמי בתחילת מסכת שקלים בעניין פרשת שקלים כתוב לכפר על נפשותיכם כיוון שחטא העגל היה קשור לעבודה זרה

וכתוב בגמרא מסכת קידושין שהקדוש ברוך הוא לא מצרף מחשבה למעשה של עבירה, כלומר אם האדם עשה עבירה זו עבירה, אבל אם רק חשב לעשות עבירה ולא עשה, באופן כללי הקדוש ברוך הוא לא מצרף מחשבה למעשה.

לא נחשבת המחשבה כמו עבירה חוץ מעבודה זרה, שם כן מצרף הקדוש ברוך הוא מחשבה כמעשה.

וכמו שכתוב בנביא יחזקאל (פרק יד) למען תפוש את בית ישראל בליבם.

כלומר לגבי ע"ז הקב"ה כן מצרף מחשבה למעשה.

בחטא העגל צריכים לכפר על שני דברים לא רק על המעשה הרע אלא גם על המחשבה.

כי בעבודה זרה ראינו שהמחשבה היא נזק בפני עצמו, בעיה בפני עצמה. לכן התרומה למשכן היא גם עם מעשה התרומה ויקחו לי תרומה וגם במחשבה שהנתינה צריכה להיות – לשמי!

כדי  לתקן את חטא עבודה זרה.

גם מעשה עבודה זרה וגם מחשבת עבודה זרה.

לכן כתוב בפרשת שלח כאשר מכפרים על עוון עבודה זרה מביאים קורבן עולה ואחר כך חטאת, בדרך כלל הסדר הוא שונה, קודם כל קורבן חטאת אחרי זה בא קורבן חטאת.

קודם חטאת בשביל לכפר על החטא.

אחר כך קורבן עלה כדי לרצות את המלך, זה  כמו דורון לרצות את המלך אבל בעניין עבודה זרה זה לא ככה המחשבה היא חלק מהעבירה.

לכן קודם כל מביאים קורבן עולה שקורבן עולה הוא מכפר על המחשבות העולות בראש האדם הרהורי הלב, 'העולה' מחשבה.

קורבן עולה, כמו  העולה על רוחכם.

קורבן עולה מה שעולה במחשבתו של האדם.

אחר כך יביא קורבן חטאת לכפר על מעשה העבירה.

לכן  נדבת המשכן באה לכפר על חטא העגל וכפי שראינו יש בזה עניין של מעשה עבודה זרה וזה גם במחשבה לכן צריכים זהב של כפורת יכפר על זהב של עגל.

צריכים גם לכפר על המחשבה מה שאמרו לאהרון קום עשה לנו אלוהים אחרים, ובעבודה זרה צריכים כפרה גם על המחשבה לכן ציווה הקדוש ברוך הוא ויקחו לי לשמי לתת בנדיבות הלב, כלומר,  לב שלם.

עוד מצינו בספרים הקדושים ביאורים בעניין תרומת המשכן.

אומר שלמה שלמה המלך לחירם, חירם מלך צור היה חכם מאוד היה הניגוד של שלמה המלך שהרי קבע הקדוש ברוך הוא בעולם כלל גם את זה לעומת זה עשה אלוקים. אם יש את משה רבינו יהיה בטומאה את בלעם אם יש בקדושה את שלמה המלך יהיה בטומאה את חירם מלך צור.

הזוהר פרשת אחרי אומר שחירם מלך צור התגאה ועשה את עצמו אלוה עוד בימי שלמה.

שלמה בחוכמתו החזירו למוטב.

בזוהר הכתוב ששלח שלמה המלך שד לחירם מלך וגם היו התכתבויות ביניהם עד שלבסוף  היה שלום בין שלמה לבין חירם מלך צור.

כרתו ברית שלום.

 

חזרתו של חירם מלך צור בתשובה בתקופת שלמה המלך נרמזת בכתובים עצמם.

באופן כללי הוא נקרא חירם מלך צור ראשי תיבות חמץ = חירם מלך צור חירם ח מלך מ צור צ  ראשי תיבות חמץ מה שמרמז על התנשאות מה שמרמז על הגאווה.

אחרי שכתוב שעשו שלום שלמה וחירם מלך צור מאז הוא נקרא חירם סתם מדוע? למה? כי הוא השפיל את גאוותו ולכן הוא נעשה מתוקן.

חירם והוא כבר לא חירם מלך צור ראשי תיבות חמץ  – אלא רק חירם, לא כתוב חירם מלך צור אלא רק חירם.

אבל אז בהמשך ששלמה נפטר חירם חזר להיות אדם רע ושלילי

אחרי ששלמה המלך החזיר את חירם למוטב = הוא לא חשב את עצמו כמו אלוה, אבל אומר המדרש בזמן יחזקאל כן היה חירם מתגאה, וזה אחרי זמן שלמה המלך.

הרמ"ק בפירוש אור יקר כתב, אפשר אחרי פטירת שלמה המלך שלמה חירם חזר לסורו, למה? כי הוא היה חכם מאד וחכמתו גרמה לו לאמר, שהוא יכול להסתדר לבד והוא לא צריך להיות תלוי בהקב"ה.

שלמה המלך אומר לחירם אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם השם אלוקיו מפני המלחמה, לכן הוא לא היה רשאי בגלל המלחמות הרבות שהוא עשה לבנות את בית המקדש.

אומר שלמה למלך צור, כעת בזמן הזה הניח השם אלוקיי לי מסביב אין שטן ואני  אמור לבנות בית לשם השם אלוקי.

שלמה המלך הזמין ארזים ואבנים כדי להתחיל בבניין בית המקדש שלמה המלך פעם אחר פעם מזכיר שצריך הבית להיבנות לשם הקדוש ברוך הוא הוא מדבר עם חירם מלך צור.

למה הוא אומר פעם אחר פעם שצריך לבנות למען הקדוש ברוך הוא?

אומר המלבים עיקר בניין בית המקדש לבנות בעולם הזה מקום להשראת השכינה אבל שלמה המלך כבר אמר השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך, לא יהיו כלי לקדוש ברוך הוא אז איך יתכן שתשרה השכינה כאן בעולם הזה?

איך זה הגיוני? אומר שלמה המלך השמיים שמי השמיים לא יכלכלוך לא יהיו כלי לקדוש ברוך הוא אבל הבית הזה כן!

הרי הקדוש ברוך הוא אין לו גוף אין לו דמות הגוף איך אפשר שהקדוש ברוך הוא ישאר בבית הזה?

ההסבר הוא אומר המלבי"ם היות והקדוש ברוך הוא אמר ויקחו לי תרומה לי לשמי לשמי הכוונה היא שזוהי תרומה שמגיעה מלב טהור מלב שלם אז הקדוש ברוך הוא איפה הוא שורה בתוך הלב של בני האדם מה שכביכול הקדוש ברוך הוא מצמצם עצמו במקדש יש לזה כוונה עמוקה.

ונסביר.

כתב בעל הטורים על מה שכתוב בספר שמות פרק ג' פסוק טז לך ואספת את זקני ישראל ואמרת עליהם השם אלוקי אבותיכם נראה אליי אלוקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקוד פקדתי כלומר אני זוכר אתכם –  לטובה – אתכם ואת העשוי לכם במצרים.

הפירוש הפשוט זיכרונכם עליי לפני לטובה להושיע אתכם כלומר אני שם על ליבי את העינוי ואת השעבוד שיש לכם במצרים פקוד פקדתי כמו זכור זכרתי הגיע עת שאני זוכר וגואל אתכם.

אומר בעל הטורים על המילים העשוי לכם.

המילה העשוי כתובה פעמיים, איפה כתוב פעם שניה את העשוי לכם? 1 פעם אחת ספר שמות פרק ג' פעם שניה פרק לח פסוק כד בפרשת פקודי כל הזהב העשוי למלאכה מדובר על התרומה למשכן למה כי נדבת העשוי למלאכת המשכן היא עשויה-  עשוי במצרים כל הזהב שבא להם במצרים היו מייחדים אותו למלאכת המשכן.

אותו ממון שהוציאו בני ישראל ממצרים היו מביאים אותו למען מלאכת המשכן הרשעים המצרים לקחו את הילדים שמו את הילדים בתוך הלבנים בקיר, המצרי מכה בו באשתו בילדים שלו כך נאמר בברית בין הבתרים ויאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם 400 שנה אבל אז יצאו ברכוש גדול יצאו ממצרים ומקבלים ביזת מצרים ועבור כל השעבוד אחר כך אומר הקדוש ברוך הוא תביאו לי את הכסף הזה ויקחו לי תרומה לתת אותו אבל הוא ניתן בעבור קושי השעבוד בני ישראל… ובכל אופן את הכסף הזה הם מוכנים לתת!

כי עם ישראל,  הם מיוחדים באהבתם אל הקדוש ברוך הוא מביאים את הממון הזה אל הקדוש ברוך הוא אומר המלבי"ם זוהי אהבה הגדולה האינסופית של בני ישראל אל הקדוש ברוך הוא.

אומר הקדוש ברוך הוא אם זוהי אהבה אינסופית שם אני יכול להשרות את השכינה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד שנותן את התרומה לשמה לשם הקדוש ברוך הוא מתוך אהבה נצחית אין סופית לכן בנדבת המשכן כתוב ויתנו לי לשמי בלי שום רווח בלי שום תועלת רק לשם הקדוש.