הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה סדרת נתונים מפורטת על מצב הדיור בישראל, המבוססת על מרשם הדירות והמבנים, אשר נשען על נתוני הארנונה של הרשויות המקומיות. הנתונים מתייחסים לשנים 2024-2013 וכוללים מידע על הבעלות על דירות, הדיור הציבורי, מאפיינים דמוגרפיים של המחזיקים בנכסים, שיעור הדירות בשכירות לפי גודל המבנה והשוואה בין-לאומית.
נכון ליולי 2024, בישראל היו כ-2.96 מיליון דירות מגורים. מתוכן, 2.1 מיליון דירות (70.6%) היו בבעלות פרטית, בעוד כ-851.6 אלף דירות (28.8%) הושכרו, וכ-17.5 אלף דירות (0.6%) השתייכו לדיור המוגן הפרטי. קצב הגידול השנתי הממוצע של הדירות בשכירות עמד על 3.4%, לעומת 1.9% בלבד בכלל הדירות, נתון המעיד על מגמת עלייה בשיעור הדירות המושכרות.
81.2% מהדירות בשכירות מושכרות על ידי אנשים פרטיים, בעוד 6.7% מוחזקות בידי חברות לדיור ציבורי, 4.5% על ידי קיבוצים ומושבים, 4.0% על ידי חברות פרטיות ו-1.1% על ידי גורמים אחרים. מחוז תל אביב מוביל באחוז הדירות בשכירות עם 39.1%, לעומת המחוז הצפוני שבו נמצא השיעור הנמוך ביותר (20.4%). הערים הבולטות עם אחוזי שכירות גבוהים הן חריש (51.8%), תל אביב-יפו (47.4%) וגבעתיים (41.8%). בין המועצות המקומיות מצפה רמון מובילה עם 55.8% דירות בשכירות, ואחריה קריית ארבע עם 43.6%.
עוד באתר:
בשנת 2024 עמד מספר הדירות בדיור הציבורי על 60 אלף, ירידה בהשוואה ל-67.1 אלף בשנת 2013. הירידה נובעת מהגריעה השנתית של כאלף דירות בממוצע ממלאי הדיור הציבורי (ללא דיור מוגן ציבורי). יותר ממחצית מהדיור הציבורי נמצא במחוזות הדרום והצפון (35.7% ו-18.1%, בהתאמה).
הנתונים מצביעים על כך ש-30% מהדירות שבהן המחזיקים הם יהודים הן בשכירות, לעומת 12.3% בקרב האוכלוסייה הערבית ו-61.1% בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות. כמו כן, נמצא כי ככל שקבוצת הגיל עולה, כך גובר שיעור הבעלות על דירות ויורד שיעור הדירות המושכרות. בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, שבהן ממוצע המתגוררים בשכירות עומד על 30.8% (נכון ל-2023), ישראל נמצאת מעט מתחת לממוצע עם 28.6%.
