גדי או טלה? זה הכוח של הדם שלו

במצות קרבן פסח מצינו חידוש גדול בדרך מסירת המצוה מהקב"ה למשה רבינו וממשה לישראל.

ברוב המצוות הפסוק מזכיר  רק מה שצוה הקב"ה למשה לומר לישראל, כלומר בד"כ כתוב  ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ומופיע פירוט המצווה

כלומר הפסוק מתאר שהשם ציווה את משה רבנו ומן הסתם משה רבנו ציוה את בנ"י, וזהו.

כי ברור שמרע"ה לא שינה ממה שצוה אותו הקב"ה

אבל בקורבן פסח קורה משהו אחר,  במצות קרבן פסח הכתוב מאריך לספר שצוה הקב"ה את משה לומר לישראל על הקרבת הפסח (שמות יב ג) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו, ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ

וגם כתוב, ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם….יש כאן אריכות גדולה גם תיאור הצווי של הקב"ה למרע"ה וגם איך שמרע"ה מעביר את המסר והצווי לבנ"י

וגם יש שינויים בין הצווים של הקב"ה לבין הצווים של מרע"ה.

האלשיך הקדוש בתורת משה והכלי יקר ועוד העירו על השינויים בין מה שצווה הקב"ה לבין מה שאמר מרע"ה

הקב"ה אמר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ואח"כ על המשקוף

אבל מרע"ה אמר שהקב"ה יפסח על הבתים שיש דם על המזוזות ואח"כ דיבר על המזוזות

והפירוש הוא שהמזוזות סמל למשה ואהרן והמשקוף כביכול הקב"ה, ולכן הקב"ה הקדים את המזוזות ומשה רבנו הקדים את המשקוף, כל אחד כיבד את האחר

כמו שבתורה הפסח קרוי חג המצות, ואנו קוראים לו חג הפסח, המצות על שם 'זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' יצאו אפילו שהיו רק עם מצות…

ואנו קוראים לחג על שם 'הפסח' שפסח הקב"ה על בתי ישראל.

עוד שינוי שמצינו בציווי של משה רבינו לישראל מה שלא נאמר על ידי הקב"ה

הקב"ה אמר ויקחו להם איש  שה לבית אבות, שה לבית, אבל כשמסר כתוב: ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן ופירש רש"י בשם המכילתא:  לפי שהיו שטופים בעבודת כוכבים אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן של מצוה,   למה מרע"ה מזכיר את העניין הזה, והקב"ה לא מזכיר את העניין הזה.

עוד כתוב במדרש מכילתא, (פרשת בא פרשה יא)  על הפסוק שמתאר את הצווי של מרע"ה לבנ"י, כתוב שם שאמר משה רבנו לקחת דם ולשים על המשקוף ועל המזוזות, וכתוב 'וראה את הדם על המשקוף ועל המזוזות' שראה הקב"ה את הדם ששמו בנ"י על הבתים וגם את עקידת יצחק, והשאלה היא מה הקשר בין השניים?

למה המדרש אומר בצווי של מרע"ה לבנ"י שהקב"ה ייראה את הדם, ועל זה מוסיף המדרש שגם תיזכר זכות העקידה

המדרש יכל לאמר בצווי של הקב"ה ששם כתוב 'וראיתי את הדם ופסחתי עליכם' שם היה אפשר לכתוב שהקב"ה ייזכור גם את העקידה, למה זה כתוב בפעם השנייה כשמרע"ה מדבר אל בנ"י למה זה לא כתוב בפעם הראשונה שהקב"ה מדבר אל מרע"ה?

ההסבר מתחיל בקשר בין דם פסח לבין העקידה, השבת קרוי שבת הגדול, השבת שלפני הפסח קרוי שבת הגדול כי נעשה בו נס גדול, לקחו בפסח כל אחד את השה מהמצרים וקשרו אותו לכרעי המיטה ושאלו אותם המצרים למה זה? והם אמרו 'לשחוט' את אלוהי המצרים, זו הייתה מסי"נ, המסי"נ הזו, היא דומה לעקידה של יצחק, המסי"נ המוכנות להקרבה כ"כ גדולה.

ולא רק שהמצרים היו חסרי אונים סובלים ומצטערים ששוחטים את הערכים שלהם מול עיניהם, עוד יותר

באותה שבת התקבצו הבכורים ופחדו שמא הם ימותו במכת בכורות, והיו עושים מלחמה נגד בני המשפחה שלהם, והרגו מהם הרבה זה השבח שאנו משבחים את הקב"ה 'למכה מצרים בבכוריהם'

מה זה שבת הגדול, היה צ"ל שבת הנס, גם למה שבת הגדול, היה צ"ל שבת הגדולה

הרי על השבת אנו אומרים, 'כי אות היא ביני וביניכם' השבת היא נקבה, כך שואל הרשב"ץ

ותשובה אחת היא שהשבת היא גם זכר כמו שכתוב עולת שבת בשבתו, אז השבת היא גם זכר וגם נקבה, למה כאן הייתה העדפה על השם שבת הגדול?

המהרש"א אומר: הבכורים פחדו ממכת בכורות, והם התחילו לפחד משבת הגדול, י בניסן שהרי הם שאלו, מה אתם לוקחים את ה'שה' לביתכם, והיו אומרים שהם לוקחים את ה'שה' בגלל שזה פסח להשם, שיהרוג את בכורי מצרים, בנ"י לקחו את הטלה כי המצרים היו מחשיבים את הטלה כמסמל כח של ע"ז (לא היו עובדים לטלה עצמו אלא שהטלה מסמל כח עליון ) הם חשבו שהנהגת העולם היא על ידי מזל טלה, שהוא שולט בחודש ניסן, לכן הם היו זהירים כ"כ בכבוד הטלה, הטלה הוא ראש כל החודש, הבכור שבחודשים, ולכן הבכורים היו הכמרים לע"ז במצרים (רמב"ן) וגם בנ"י הגיעו למ"ט שערי טומאה (מ"ט כנגד שבע כפול שבע, שבע מידות כפול שבע) הם חשבו שהקב"ה מסר את ההנהגת העולם לי"ב מזלות והטלה הוא ראש לכל החודשים, גם הם האמינו במשאב ובכח שנק' טלה, לכן ציוה הקב"ה להקריב את הטלה, לכן לקחו בנ"י את הטלה, את הבכור בחודשים, ואמרו בנ"י שהקב"ה יהרוג את בכורי האדם, פחדו הבכורים על שהם הולכים להיהרג

התאריך שהאירוע הזה היה, זה היה בי' בניסן, ובכל אופן אנו לא עושים את זה בי' בניסן אלא ביום בשבוע שזה היה, ביום השבת, מדוע יום השבת? התשובה היא כי השבת היא יום שהוא מנותק מהעולם הזה, השבת זה יום שהוא 'מעין עוה"ב' יום שהוא 'מעין עוה"ב' הוא יום מיוחד ונדיר, זכות השבת עזרה לבנ"י לגלות כוחות שהם 'מעין עולם הבא' הם גילו כוחות שהם לא לפי ההרגלים שלהם, כוחות שהם לא לפי הטבע המוכר והידוע שלהם.

הזוהר אומר 'רזא דשבת איהי דאתחדת ברזא דאחד' סוד השבת שהיא מתאחדת עם 'האחד' = האחד, זה שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, זו קבלת עומ"ש. שבת היא מיוחדת לקבלת עומ"ש

שבת היא מיוחדת לשינוי הרגלים טבע וגישה בחיים, שבת היא הזמן שהאדם יכול לשנות את החשיבה שלו

את ההרגלים שלו, את המח שלו, שבת היא מורה על האמונה בהשגחת הקב"ה על הבריאה, לכן היום קרוי שבת הגדול, ולא יוד בניסן, כי הכח לעשות את המפנה הגדול היה בגלל הכח של 'השבת'.

ועוד יותר התורה מספרת על משה רבנו, 'ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם' ראה שאין להם מנוחה הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד, אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא 'מת' ואילו עבדיך אם אתה לא מניח להם יום אחד בשבוע הם 'מתים'… ואכן הסכים פרעה לתת להם את יום השבת

מרע"ה בחכמתו הערים ודאג למצוות השבת, לכן כאשר הקב"ה נתן לבנ"י את מצוות השבת, שמח משה רבנו, וכך אנו אומרים בתפילה, 'ישמח משה במתנת חלקו' המתנה שלו היא היום שהוא 'יצר', יום השבת.

וביום השבת היה קורא לבנ"י מגילות היה מעודד ומחזק אותם, היה אומר להם שהם עתידים להיגאל!

ועוד, כתוב במדרש 'והמים להם חומה מימינם ומשמאלם' המים חומה משני הכוונים, המים עומדים ולא מטביעים את בנ"י, איך זה?  נס! אמרה מידת הדין, למה, הרי גם בנ"י עבדו ע"ז…? למה הם זוכים לנסים?

אמר הקב"ה זה לא דומה, מדוע? כי עם ישראל לא עבדו את הע"ז לדעתם, אלא הם היו עובדים מתוך טירוף הדעת מתוך שיגעון, הם לא היו מזידים כמו המצרים אלא הם היו שוגגים.

ואין לדון את האנוס כמו המזיד, ועומק הדברים, איך זכו בנ"י להיות שוגגים? בגלל שהם שמרו על השבת במצרים, אות היא ביני וביניכם', ובשבת הם היו עושים תשובה, הם היו עושים שינוי הם היו רוצים שינוי ואז בשגרה הם היו חוזרים לצרה של 'וירעו אותנו המצרים' היו עושים אותנו לרעים.

הזכר בתורת הפנמיות הוא המשפיע והנקבה היא המקבל, ולכן השבת היא שבת הגדול, כי השבת הוא היה בבחינת היום המשפיע, המשפיע על עם ישראל ולכן הם יכלו לעשות את אותה מסי"נ כמו בעקידת יצחק

ועוד, משה רבנו אמר לישראל: 'ועבר השם לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח השם על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם'

שאל האוהח"ק איך כתוב 'ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם'? איך עד עולם?

הרי דם פסח זו לא מצווה לדורות? והתשובה היא שהמסי"נ על קיום התורה, היא כן לדורות, כמו שאומרים בברית מילה 'בדמיך חיי' המסר הוא שיהיה מוכן התינוק למסור נפש, בדמיך חיי, יהיה מוכן למסור נפש למען קיום המצוות.

ועוד, אחרי שסללו אברהם ויצחק את המסי"נ בעבור קיום המצוות, המסירות נפש של יצחק,

אמר משה רבנו לישראל, 'וראה (הקב"ה) את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות'

ראה את העקידה של יצחק, ואחרי העקידה של יצחק, הוא הטביע בתוך הצאצאים שלו את המוכנות למסור נפש למען הקב"ה, ולכן 'ופסח השם על הפתח ולא יתן המשחית לבוא את בתיכם לנגוף'  ולכן 'ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם' עבודת השם במסי"נ

ועוד הקב"ה אמר להקריב, כבשים לקורבן פסח, 'שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו'

אומר רש"י מן הכבשים ומן העזים, אפשר להביא או מן הכבשים – שהוא טלה, או מן העזים שהוא גדי

אז הפסוק אומר אפשר לקחת מן הכבשים (טלה) או מן העזים (גדי)  אומר האור החיים הק' איזה מהם שתרצו תקחו מקור לכך בגמרא פסחים (נז) למרות שהפסוק מקדים כבשים לעזים (מקדים טלה לגדי) בכל אופן ייקח מה שרוצה, הגמרא שם דנה במה שכתוב בספר ויקרא (ג ז – יב) אם מקריב כבש ואח"כ אם מקריב עז ואז אומרת הגמ' אפילו שהפסוקים אומרים קודם כבש אח"כ עז בכל אופן יביא מה שיירצה!

כלומר הקדימות בפסוק לא מלמדת על חשיבות

ועוד מצינו מה שרבקה אומרת ליעקב אבינו, 'לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב' ופרש"י

גדיי עזים זה לא טלה אלא גדי, היא אמרה לו לך תביא לי שני גדיים, לא טלה אלא גדי

ולמה שניים? למה שני גדיי עזים? האם יצחק אוכל שני גדיי עזים?

התשובה היא אחד קורבן פסח ואחד קורבן חגיגה

קודם אוכלים את קורבן חגיגה, ורק אח"כ את קורבן פסח, כי קורבן פסח נאכל על השובע

אין הכוונה שהוא נאכל שהאדם שבע לגמרי, כי אם האדם שבע זו אכילה גסה, זו לא אכילה שהאדם יוצא בה יד"ח

אלא על השובע הכוונה היא שהאדם לא 'תאב' לאכול אלא שהוא רוצה לאכול, אבל לא ברעב, כי אם הוא רעב מדי

החשש הוא שמא הוא יאכל ברעבתנות את הפסח, ואז הוא עלול לשבור את 'עצם' הקורבן וזה לא דרך של בני חורין

זו המשמעות באופן כללי של האכילה של קורבן פסח, וכיום אכילת האפיקומן על השובע.

וכך רבקה הכינה שני גדיי עזים, אחד לקורבן חגיגה, ואח"כ את השני לקורבן פסח.

ואם נאמר שצריכים דווקא טלה, למה רבקה הכינה גדי? אלא משמע שלכתחילה אפשר להביא 'טלה'.

אם היה צריך דווקא טלה בוודאי שכך הייתה עושה רבקה, אז היה אפשר להקריב או טלה שהוא כבש או גדי שהוא עז, ובנ"י בחרו דווקא להקריב את הטלה, כמו שכתב הרמב"ן כדי להשפיל את אלוהיהם של המצרים שעבדו לטלה, שהוא בכור המזלות, הטלה הוא במזל ניסן, והגדי הוא במזל טבת, לכן הייתה אפשרות להביא קורבן פסח מן הטלה (ניסן) ומן הגדי (טבת) ובנ"י בחרו בדווקא להקריב מהטלה

בנ"י רצו להראות שהם לוקחים דווקא את הטלה, דווקא את הע"ז של המצרים, כי חודש ניסן הוא לא חודש 'שיא פריחת' הטבע, אלא הוא חודש של ניסים!

חודש של שליטת העל טבע על הטבע! ולכן אפשר לקחת את הע"ז של המצרים ואותה להקריב ולשחוט.

ואדרבה, אמרה מידת הדין, שגם בנ"י חטאו כי הם גם עבדו ע"ז

אבל בכך שבנ"י הראו שהם מוכנים להקריב את הע"ז של המצרים, משמע שהם לא עבדו ע"ז מכל הלב, עם על הלב, אלא רק 'כלפיי חוץ'.

לפי זה בכוונה אמר הקב"ה לבנ"י – אתם תקריבו איזה קורבן שאתם רוצים, ומזה שיש לבנ"י בחירה האם לשחוט גדי או טלה, אם מראים שהם בוחרים, אם הם בוחרים להקריב טלה, זו עדות לכך שהם לא באמת מאמינים בע"ז!

ואז כאשר תבוא מידת הדין ותקטרג על בנ"י שהם גם היו עובדי ע"ז במצרים, יאמר הקב"ה, הייתה להם אפשרות להקריב את הטלה או את הגדי והם בחרו בטלה! הם בחרו להקריב את הע"ז, אם כן הם לא עבדו ע"ז בלב שלם.

הקב"ה השאיר אפשרות לבנ"י לבחור מה להקריב, אם בנ"י מקריבים את הטלה, זו עדות שהם מזלזלים בע"ז של המצרים, ומשה רבנו מוסיף עוד יותר, הוא אומר 'משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצווה'.

אמנם שמצד הדין היה אפשר להקריב את הגדי ובכל אופן בחרו בנ"י למסור נפש ולהקריב את הטלה

אמר להם משה רבנו, משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצווה!

ואחרי שציוה משה רבנו את בנ"י, מיד כתוב 'וילכו ויעשו בנ"י כאשר ציוה השם את משה ואהרן', מיד הם הלכו ועשו, הם לא עשו רק מה שאמר הקב"ה שאפשר לבחור, או גדי או טלה, אלא הם הקשיבו למשה ואהרן שאמרו, 'משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה' תקריבו את הע"ז של המצרים, הם מקשיבים לתושבע"פ

ואפשר להסביר על בסיס דברי התפארת שלמה, למה רבקה הביאה ליצחק גדי ולא טלה?

יצחק לא רצה לברך את יעקב בברכות שקשורות לשפע גשמי, החשש הוא שהשפע יהפוך לפשע!

שמא יתקיים 'וישמן ישורון ויבעט', זה היה החשש הגדול.

חששה רבקה אם היא תביא 'טלה' ליצחק, קורבן פסח הוא מהע"ז של המצרים, זה אומר שיצטרכו להקריב את הע"ז, ולמה צריכים להקריב את הע"ז של המצרים? בגלל שבנ"י יעבדו את הע"ז של המצרים, את הטלה, ולכן צריכים להקריב אותו, חששה רבקה שמא יאמר יצחק, הראוי לברכה זה עשו ולא יעקב, שהרי המבורך בשפע עלול להגיע למצב של 'וישמן ישורון ויבעט' יבעט אותיות טבע, הוא מבין וחווה את מה שהוא מקבל כ'טבע' – כטבעי! לא כמתנה משמים…לכן אמר יצחק אין 'לפגוע' ביעקב בברכות של גשמיות אלא פת במלח תאכל מים במשורה תשתה, לא יותר…חשש שמא הוא יאבד את חלקו הרוחני, את חלקו של יעקב איש תם יושב אוהלים.

לכן התחכמה (כלשון האוהח"ק בכמה מקומות) רבקה ואמרה אני אתן ליצחק גם גדי וגם טלה, רמז שלעתיד לבוא הצווי לא יהיה 'לשחוט' את הע"ז אלא תהיה בחירה האם כן או לא לשחוט את הע"ז, ובנ"י ייבחרו 'כן'!! להקריב את הע"ז! הם יחליטו הם ייבחרו, אפילו שהם נופלים הם ייבחרו להקריב קורבן להקב"ה!

את הע"ז של המצרים.

כתוב על יצחק – וירח את ריח בגדיו ומה הכוונה? אומרים חז"ל

ריח בוגדיו, יצחק כמו הריח, ונתן משמעות לא רק לריח, ריח גן עדן שאתו נכנס יעקב אבינו לקבל את הברכות

אלא גם לריח הבוגדים שיהיו במהלך הדורות כמו יוסף משיתא, שהיה מוכן להיכנס למקדש בזמן החורבן ולקחת משם את המנורה לעצמו, ולאחר מכן הוא חזר בתשובה, הרומאים בקשו ממנו שייכנס למקדש שוב וייקח עוד חפץ..הוא לא רצה והם הרגו אותו בייסורים…וירח את ריח בגדיו – בוגדיו- הבוגדים…גם להם בשורשם יש ריח גן עדן, ופעמים הוא בא לידי ביטוי ….

וזה מה שהריח יצחק בבגדי יעקב, שערות העיזים שלבש יעקב….אז למרות שהיה ריח קשה…ריח בוגדיו…בכל אופן היה גם ב'עומק' ריח גן עדן… ראה ריח בני כריח השדה כריח השדה אשר ברכו השם.

כך גם בנ"י גם אם הם ייפלו לע"ז של טלה, 'הללו עובדי ע"ז והללו ע"ז' בכל אופן בנ"י ייבחרו להקריב את הע"ז

הבגידה היא רק בבגד, זה חיצוני זה לא פנימי

לכן הביאה רבקה לא מן הטלה אלא גדי, לאמר שלא חייבים לקחת טלה, אפשר גם גדי…ובנ"י ייבחרו בטלה, כמו יוסף משיתא! וירח את בגדיו, את הבוגדים שגם להם יש פוטנציאל של ריח ג"ע

גם הם ראויים לברכת יצחק!

ונעמיק, אומר החת"ס, אברהם אבינו הוא שמע מהקב"ה את הצווי על העקידה, ויצחק שמע מאאע"ה, אברהם שמע מהקב"ה כמו תושב"כ ויצחק שמע מאאע"ה שזו תושבע"פ, ולכן ליצחק היה יותר קשה, כי אברהם שמע מפי הקב"ה אבל יצחק יכל לאמר לאאע"ה אולי אתה לא שמעת באופן ראוי ונכון, ובכל אופן, הוא הסכים למה שאמר לו אביו, לכן אנו אומרים בתפילה, 'לכן עקידת יצחק תזכור', כי יצחק האמין בתושבע"פ

לכן אמר המדרש, משה רבנו אמר לבנ"י שהקב"ה ייראה את הדם וייפסח על בתי ישראל, ואומר המדרש, לא רק את דם הפסח על הבתים שלכם, אלא גם את העקידה של יצחק, רק בצווי של מרע"ה הייתה התביעה והבקשה למסי"נ.

ועוד אברהם אבינו לא התפלל על בנ"י כאשר הוא שמע על בשורת הגלות בברית בין הבתרים, אבל כאשר נאמר לאאע"ה על סדום, שתהיה מהפכת סדום ועמורה על אותם אנשים רעים וחטאים, עליהם כן התפלל אאע"ה, למה עליהם התפלל ועל בנ"י, בניו, הצאצאים שלו, עליהם לא מתפלל אאע"ה? מדוע?

כי מצרים היא כור הברזל, היא תועלת, בנ"י חוו מהי עבדות וקושי, וכל זה בשביל להמיר את הקושי ואת העבדות מקושי בעבודה מול פרעה לקושי בעבודת השם, מעבדי פרעה לעבדי השם

ואומר הזוהר על הפסוק וימררו את חייהם בעבודה קשה, אומר הזוהר, הכל זו הכנה לקראת עבודה קשה של

חומר ולבנים, קל וחומר ולבנים, ליבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה, זה המשניות והברייתות

וכמו שכתוב בספר דברים (ד כ) 'ואתכם לקח השם ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה'

אומר רש"י כור הוא כלי שמזקקים בו את הזהב

אומר השפת אמת (פסח תרל"ט ד"ה ענין קרי"ס) שתכלית ומטרת יצי"מ שיקבלו בנ"י את התושבע"פ.