
דיון סוער במיוחד מתקיים היום (שלישי) בבג"ץ בעתירות להדחת ראש השב"כ רונן בר. "חסר לי את ראש השב"כ. אנחנו מגששים באפלה כי העותרים לא מבססים תשתית מדויקת של העובדות", אמר השופט סולברג במהלך הדיון. הוא הוסיף: "אני רוצה לשאול אותו כמה שאלות. מתי הוא התכוון לסיים את תפקידו?"
עורך הדין ציון אמיר, המייצג את הממשלה, לא הסתיר את ביקורתו כלפי העותרים וטען כי "מדובר בעותרים שצבועים בצבע ברור ומזה לא נוכל לברוח". לדבריו, העתירה היא נסיון "לגרור את בית המשפט להתערב בסמכות קבועה ומובהקת של ממשלה נבחרת" והוסיף: "מדובר בהחלטה שנתקבלה פה אחד בממשלה, שקיבלה גיבוי מלא מ-68 חברי כנסת, נציגי הריבון".
עוד באתר:
לטענת אמיר, העותרים מנסים "לגרור את בית המשפט למקום שבו מתערבים במהות שהיא בסמכות מובהקת של הרשות המבצעת". הממשלה טוענת כי הסוגיה כלל אינה שפיטה, בין היתר מכיוון ש"ההחלטה על פיטוריו של בר התקבלה בטרם החלה החקירה בפרשת קטאר. בנוסף לזאת, הדיון מתנהל לאחר שצד שלישי עתר לבג"ץ, ולא ראש השב"כ בעצמו".
הדיון התנהל בצל מהומות קשות וקריאות כאב של הורים שכולים. האב השכול איציק בונצל התפרץ לדיון וזעק: "בגללו אין לנו ילדים. בגללו הילדים שלנו בהר הרצל. אדם שידיו מגואלות על דם של הילדים שלנו. אתם תשבו בליל הסדר ואצלנו יהיה כיסא חסר". בונצל הוסיף כי "דמי ילדנו זועקים מהאדמה. איך יכול להיות שהוא נשאר".
בעקבות המהומות באולם, השופטים הורו להוציא את הקהל מחוץ לאולם והדיון התחדש ללא קהל. ח"כ טלי גוטליב הוצאה בכוח מהדיון לאחר שהתפרצה ודרשה להחזיר את האב השכול. השופט עמית, המכהן כנשיא בית המשפט העליון, אמר לגוטליב כי "החסינות שלך נעצרת בכניסה לביהמ"ש".
מחוץ לבית המשפט העליון התאספו מפגינים רבים, חלקם מחופשים לשופט יצחק עמית, והשליכו פתקי הצבעה לפח באמירה ש"יצחק עמית זורק לפח את פתקי ההצבעה של כולנו" – מחאה סמלית נגד מה שרבים תופסים כפגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית מצד בית המשפט.
בין הנוכחים הבולטים בדיון נראו כמה דמויות מוכרות מהמערכת הביטחונית לשעבר, ביניהם: מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, האלוף במיל' דן הראל וכן האלוף במיל' נועם תיבון והאלוף במיל' נמרוד שפר.
בלב הדיון עומדת שאלה חוקתית מהותית: האם בית המשפט רשאי להתערב בהחלטה של ממשלה נבחרת לפטר את ראש השב"כ, החלטה שזכתה לתמיכה של 68 חברי כנסת? עובדה משמעותית שעלתה בדיון היא שראש השב"כ עצמו בחר שלא לעתור נגד הדחתו, ורק צד שלישי פנה לבג"ץ – עובדה שמעלה שאלות קשות לגבי הלגיטימיות של הדיון.