שומרי השבת לא ראו את ההתרעה והמחבלים חדרו לשדרות

צה"ל פרסם היום (רביעי) את תחקיר מתקפת 7 באוקטובר על העיר שדרות, שמממצאיו עולה כי צה"ל כשל בהגנה על העיר, וכי נרשמו תקלות קשות ומחדלים חמורים בכלל הדרגים. בטבח שבוצע בשדרות נרצחו 53 ישראלים – בהם 37 מתושבי העיר, 11 שוטרים, שני לוחמי אש ושלושה לוחמי צה"ל.

העיר לא הייתה מוכנה לחדירת מחבלים

שדרות היא היישוב המרכזי בעוטף עזה, עם כ-35 אלף תושבים, ומרוחקת רק כ-1.2 קילומטרים מגבול הרצועה. למרות הקרבה, העיר לא הייתה ערוכה באופן מבצעי לתרחיש של חדירת מחבלים. לא היה תיק הגנה עירוני – כפי שנדרש בכל יישוב סמוך לגבול, לא הוקמה מערכת מחסומים לשעת חירום לסגירת העיר, והכניסות אליה לא היו תחת פיקוח.

התחקיר מצא כי בעת האירוע לא הופעלה אזעקת חדירה, אלא רק אזעקת "צבע אדום" המתריעה על ירי טילים. לפי צה"ל, כשל זה נבע מהחלטות שגויות של מפקד פיקוד העורף, האלוף רפי מילוא, ושל מפקד פיקוד הדרום לשעבר, האלוף אליעזר טולדנו. אמנם עיריית שדרות שלחה לתושבים מסרונים עם התרעה על חדירה, אך בשל העובדה שחלק נרחב מתושבי העיר שומרי שבת – רבים מהם כלל לא נחשפו להתרעה בזמן אמת.

התרעה מאוחרת, ציוד לקוי והיעדר כשירות

41 מחבלים חדרו לשדרות בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר. מתוך אלו, 39 חוסלו ושניים נעצרו. המתקפה החלה ב-06:29 בירי רקטות לעבר האזור, ובכלל זה לעבר שדרות. כ-30 דקות לאחר מכן, ב-06:58, נכנסו המחבלים הראשונים לעיר באמצעות טנדר טויוטה ורכב נוסף. הקורבן הראשון הייתה מור גבאי, שניסתה להסתתר בתוך מיגונית בצומת הכניסה לעיר.

התחקיר קובע כי צה"ל העביר את ההתרעה על חדירת המחבלים באיחור של חצי שעה – פרק זמן קריטי, שבמהלכו ניתן היה להיערך בצורה טובה יותר. עוד נמצא כי כיתת הכוננות בעיר לא התאמנה במשך כשנתיים, והייתה מצוידת רק באקדחים, לאחר שצה"ל נטל ממנה את הנשקים הארוכים בשל חשש מגניבות.

 

ריבוי כוחות – ובלבול מבצעי

חוסר התיאום בין אוגדת עזה לבין פיקוד הדרום, יחד עם ההדהוד התקשורתי הרב, הביאו לכך שכאלף לוחמים מיחידות שונות הגיעו לעיר – הרבה מעבר לצורך המבצעי. לפי התחקיר, היקף הכוחות הגדול יצר "פקק" מבצעי וגרם לבזבוז משאבים שהיה ניתן להפנות ליישובים אחרים בעוטף עזה או למוצבים בגבול – ובכך אולי להציל חיים של חיילים ותושבים.

קרבות עקובים מדם וגבורה בשלושה מוקדים

בשלושה אזורים שונים בעיר התחוללו קרבות קשים, שלדברי צה"ל כללו מעשי גבורה מצד שוטרים, אזרחים ולוחמים. כוח משטרת שדרות פתח באש כבר בשעה 07:10, ואילו הכוח הצה"לי הראשון שהגיע לתגבור – מסיירת יהל"ם – הגיע בשעה 08:00.

אחת הזירות הקשות הייתה באזור התעשייה, שם תקפו מחבלים אוטובוס שהסיע גמלאים בדרכם לטיול בים המלח. נוסעי האוטובוס נטבחו. בהמשך, 22 מחבלים חדרו לתחנת המשטרה בעיר, והחלו בקרב ממושך עם כוחות הביטחון. במהלך הלחימה, שני כוחות – אחד על גג התחנה וכוח נוסף של לוחמי ימ"מ שהוזעק לחילוץ – נלכדו בתוך המבנה.

למרות שבשעות הצהריים חולצו כל הלכודים, לרבות פצועים וחללים, הקרב בתחנה נמשך עד לשעות הלילה. כוחות הימ"מ ניהלו נוהל "סיר לחץ" מול המחבלים הנצורים. התחקיר אינו מסביר מדוע לא התקבלה החלטה מוקדמת להשמיד את התחנה על יושביה, ובכך לשחרר כוחות למשימות אחרות.

בלימת מחבלים נוספים – ומניעת אסון גדול יותר

ממערב לשדרות התרחשו שני קרבות שבהם נבלמו גלים שני ושלישי של מאות מחבלים שניסו לחדור לעיר. לוחמי חטיבת גולני לחמו באזור "מוזיאון המים", בעוד שכוחות נוספים פעלו סמוך לאנדרטת "חץ שחור" ליד קיבוץ מפלסים. לפי התחקיר, המחבלים שנבלמו תכננו לבצע טבח נוסף בעיר שדרות, וחלקם אף תכנן להמשיך צפונה לערים במרכז הארץ.

מסקנות ולקחים מרכזיים מצה"ל

צה"ל מציין כי חרף הקרבה של שדרות לרצועת עזה – העיר לא הייתה ערוכה לחדירת מחבלים. בצבא סבורים כי ריבוי הכוחות בעיר, במקום הפנייתם למוקדי לחימה אחרים, פגע בניהול הכולל של הקרב. כמו כן, ההתרעה המאוחרת גרמה לפספוס הזדמנות להיערכות מוקדמת.

להלן שבעת הלקחים העיקריים שעלו בתחקיר:

1. פריסת מתקנים קבועים בגזרה – יש להציב מתקני קבע של האוגדה בצמתים מרכזיים, במטרה למנוע חדירה מהירה ורחבת היקף של מחבלים אל תוך שטח ישראל.
2. מערכת שליטה אחודה – יש להקים מערכת פיקוד ושליטה משותפת ומסונכרנת בין כלל הדרגים, שתאפשר שליטה יעילה בכוחות הרבים שזורמים לאזור הקרבות.
3. שיפור מערך החסימות וההתרעה – אם הייתה מועברת התרעה על חדירת מחבלים בתחילת האירוע, ניתן היה לחסום את הצירים המרכזיים ואת הכניסות לעיר, ובכך אולי למנוע את המתקפה כולה.
4. שדרוג מערך האבטחה העירוני – הכשירות של כיתת הכוננות הייתה נמוכה: לא התקיימו תרגולים במשך שנתיים, לא היו בידי הכוח נשקים ארוכים, לא הוכן תיק הגנה לעיר, ולא הופעלו מנגנוני מיגון ראויים. היה צורך בבדיקת כשירות שיטתית ובהיערכות טובה יותר מצד החטיבה.
5. תיאום עם משטרת ישראל – יש להכין תכניות פעולה מסונכרנות בין צה"ל למשטרה לאירועי חירום, לרבות בידוד המרחב והפעלת יחידות משטרתיות ביישובים העירוניים.
6. הקמת חפ"ק משותף מראש – לא הוקם חדר פיקוד קדמי משותף בין צה"ל, משטרת ישראל ומג"ב. התיאומים בין הכוחות בוצעו ביוזמות נקודתיות של מפקדים, מה שהוביל למקרים של ירי דו-צדדי עם נפגעים. רק ב-8 באוקטובר הוקם חמ"ל מתואם.
7. הבחנה בין סוגי התרעות – ההתרעה על חדירת מחבלים הועברה לתושבים באמצעות מוקד העירייה. מאחר שחלק גדול מתושבי שדרות הם דתיים ומסורתיים – רבים מהם לא נחשפו למידע. צה"ל נדרש לפתח מערכת אזעקות מובחנת שתבדיל בין ירי רקטי לבין חדירה קרקעית לעיר.