המלך היה בטוח שהוא כול יכול; קלונו נחשף ברבים

הקב"ה שולח מכה, כל מכה ששולח הקב"ה זה ייסורים ליישר את האדם, את לב האדם ואז יתקיים ולישרי לב שמחה

וכתוב בגמ' עבודה זרה נה.עה"פ (דברים כח,נט) וָחֳלָיִם רָעִ ים וְנֶאֱמָנִים, רעים – בשליחותן, ונאמנים – בשבועתן.

בשעה שמשגרים אותן על האדם, קובעים לייסורים שיישארו עד יום מסוים, עד זמן מסוים וילכו על ידי רופא ורפואה מסויימת.

יש להם זמן מיוחד לבא ויש להם זמן מיוחד להסתלק

כך הוא סדר הגזירה מן השמים

אמנם אעפ"כ כשהולך אצל חכם שיבקש עליו רחמים, צדיק גוזר והקב"ה מקיים, והחולה מתרפא.

אין לנו מכות גדולות מעשרת המכות ששלח הקב"ה על המצרים,  והם נאמנים בשליחותם לזמן מיוחד, נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה אם המכות נשלחו לשבוע אחד או לשלשה שבועות

אבל לכו"ע נשלחו לשיעור זמן מסוים, שבאותו הזמן יכאיבו לפרעה ולכל מצרים

ואז מפרעה למדנו ללכת אל חכם שיבקש רחמים

למדנו את היסוד הגדול ’'ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים', מפרעה מלך מצרים למדנו כשכואב לו הוא מכניע את עצמו לפני משה רבינו ומבקש ממנו 'העתירו בעדי', ומשה רבינו אומר לו, שזו בעיה קשה ,כי המכות נאמנים בשליחותם,  אומר פרעה… הן אמת שאתה היית שליח להביא עלי את המכה, עכשיו אני פונה אליך בתורת צדיק ,'ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים',  תעתיר בעדי להתפטר מהמכה אפילו לפני הזמן!

וזו דעת האור החיים הק שהתפילות של משה סילקו את המכות לפני זמנם!

 משה רבינו אכן פעל וסילק את הצפרדע, הארבה, הברד והערוב לפני הזמן שהיו אמורים להסתלק. כי הטבע כפוף לצדיק הדור

 

ומאז ועד עולם נטבע בשמים שצריכים לשמוע לצדיק שבכל דור ודור, ובזה משה רבינו הכין דרך עבור בני ישראל לבטל כל גזירה,  קל וחומר מפרעה,  אם גוי שפל וגס, פונה למרע"ה ופועל ישועה ומלבטל גזירה, קל וחומר ליהודי הפשוט ביותר שבא לפני הצדיק לבקש עליו רחמים, על אחת כמה וכמה שהוא צריך להתרפא  ולהוושע בישועת עולמים.

כי מדה טובה מרובה.

הרי אם לא התפילות של מרע"ה על פרעה.

היו חז"ל אומרים 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ימתין שהייסורים יסיימו שליחותם ויסתלקו ממנו', ולפני כן אין עצה

וכיון שמשה התפלל על המכות,  אמרו חז"ל נוסח 'ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'.

המדרש אומר (מדרש רות ו ח) אומר (רבי יוחנן אמר) לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בועז היה בן שמונים שנים ולא נפקד וכיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד שנאמר ותאמר נעמי ברוך הוא לה'.

עוד (ריש לקיש אמר) רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כיון שנשאת למחלון וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה שנאמר ויאמר ברוכה את לה'

גם בשביל הצלחת הבנים יש לבקש את ברכתם של גדולי ישראל שיתפללו על בניו שילכו בדרך ה' ושיהיה חשקם בתורה ומצות ומעשים טובים ובמסכת סופרים (פרק יח ה"ה ) כתוב שהיה מנהג טוב בירושלים לקרב את הילדים לפני כל זקן וזקן כדי לברכו ולחזקו להתפלל עליו שיזכה בתורה ובמעשים טובים

ומרן החיד"א (בספרו חדרי בטן פרשת ויחי עמוד קטן אות יג) מספר (בשם ספר עומר השכחה) שהרמב"ם בהיותו בן חמש שנים נישק את ידי הרי"ף ואמר שזכה למה שזכה הרבה בזכות הנשיקה הזו שנישק ידי הרי"ף.

כמה מעלה יש לתפילת הצדיק על האדם

וגם שההורים מתפללים על הילדים שלהם

תפלת ההורים על הילדים מתקבלת יותר וכמ"ש הספורנו (בראשית לב א) שברכת האב היא על ילדיו בכל נפשו בלי ספק ראוי שתחול יותר גם בתנא דבי אליהו (פרק יח אות י) כתוב שם מעשה בכהן אחד שהיה יר"ש בסתר והיו לו עשרה ילדים מאשה אחת ששה זכרים וארבע נקבות ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבוא אחד מהן לידי עברה ולידי דבר מכוער ואכן יצאו מבניו כהנים חשובים בעם ישראל, עליו הכתוב אומר בטח בה' ועשה טוב וגו' והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וגו', מועילה תפלת ההורים על הבנים שיזכו ללכת בדרך ה'  מבואר בספר חסדים (סי' תק)  יהא אדם רגיל לומר יהי רצון מלפניך שלא נחטא לך ולבריותיך ושלא יחטאו לך בריותיך ושלא יחטאו בני

מסופר על הגאון הצדיק ר' משה סופר זצ"ל בעל החתם סופר שלעת זקנותו כשלא יכל למסור את השיעור בישיבתו אמר לתלמידיו שבנו הגאון ר' אברהם שמואל סופר זצ"ל בעל הכתב סופר ימסור את השיעור במקומו תמהו התלמידים ביודעם שר' אברהם צעיר הוא לימים ואיך ימסור שיעור בפני תלמידי חכמים מופלגים

ואמנם ר' אברהם מסר שיעור בעמקות וחריפות כאחד הגדולים תלמידיו של הח"ס השתוממו מאד והתפעלו מהעילוי הצעיר הזה ומהרו לבית אביו לבשר לו על שזכה לבן גאון גדול כזה

 

כששמע הרב את דבריהם זלגו עיניו דמעות ואמר להם וכי חושבים אתם שבחנם זכיתי בבן גדול כזה דעו לכם תלמידי שזה עלה לי בכובע של דמעות שמיום שנולד ר' אברהם לא היתה תפלה שלא בכיתי בה בדמעות שליש שאזכה שהבן יגדל בתורה ותלמידי

כמה כח יש לתפילה של האדם על האחרים

מצינו מעלות רבות שהאדם מתפלל על עצמו, ועוד יותר שהאדם מתפלל על עצמו בכותל המערבי

רבים מרבותינו אומרים שעוד יותר טוב הוא שהאדם ייסע לכותל המערבי ויתפלל על עצמו  הכתוב במלכים א (ח לז)  אומר ששלמה המלך ביקש שהתפילות יעברו ממקום המקדש   ואפילו שאי אפשר בעוה"ר להיכנס אל הבית ואנחנו עומדים בחוץ מ"מ כבר אמרו שמעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי

 

 

עוד בעניין הרהור תשובה שמצינו אצל פרעה מלך מצרים

אומר האמרי אמת  בדרוש  על פסח גם להבטחות שאדם מבטיח בשעת היסורים והחולי, יש להם חשיבות מיוחדת לפני ה ,'אף שאח"כ לא יעמוד בכל ההבטחות, שהרי פרעה שיקר שקרים גסים בשעות הקשות, ולמחרת הכביד לבו ולא שילח את ישראל מארצו.

גם כשעושים תשובה ועושים שווב אותו דְבר ועוַשים תשובה ושוב מקלקים גם לזה יש ערך.

כי מי לנו קטן מפרעה שכולם ידעו שכשאמר שישלח את בני ישראל אין בדעתו לשלחם, אבל עכ"פ לרגע הייתה לו איזו מחשבה כזאת,  ואם משה רבינו קיבל את הדיבור הקטן שאמר פרעה 'חטאתי הפעם',  אע"פ שהוא יודע שלא יקיים דבריו בכל אופן יש לזה ערך גדול.

כל פעם שהאדם מקבל על עצמו, אפילו שהוא חושש ולא בטוח שזה אמיתי בכל אופן יש ערך לאותה קבלה!! כן היא מייצרת דמיון תפיסה וחשיבה שבהמשך האדם עוד יזדהה אתה

יקבל אותה יעריך אותה וכן יישם אותה לכל הרהור תשובה יש ערך

גם מצינו אצל  בני קרח שהיו בהתחלה בקצה הכי תחתון שהם היו בעצה תחלה עם קרח לחלוק על מרע"ה =  שלא רק שנכשלו בחטא המחלוקת אלא היו בגדר מחטיאים את הרבים לחלוק על משה ועל הקב"ה וגם תשובתם לא היתה תשובה גלויה ומפורסמת! ואדרבא היה רק הרהור תשובה בלב…

אעפ"כ הנה לא זו בלבד שבזכות הרהור תשובה זה נמלטו מן העונש שבא על עדת קרח אלא עוד זאת שגם בעת העונש גופא בהיותם בלועים באדמה היתה זאת ישיבה מתוך שלוה במקום גבוה ומבוצר ועד שהגיעו לקצה הכי עליון שאמרו שירה ועוד זאת שדברי שירתם ותהילתם נכללו בספר תהלים

כך גם פרעה הוא מהרהר תשובה, הוא מהרהר לעשות שינוי למרות שליבו כבד למרות שהוא כבר בהתמכרות עמוקה להרגלים רעים…בכל אופן אפילו להרהור תשובה כזה יש ערך ומשקל.

חשוב שלא  תיחלש דעתו של האדם שבגלל התעוררות שיש לו הוא לא מחזיק מעמד, זו הדרך, זה הכוון ואפילו שיש התעוררות לזמן קצר, כל התעוררות אפילו לזמן קצר היא בעלת ערך וחשיבות, אפילו אם זה לא מחזיק מעמד, עצם זה שהאדם משתפר ואפילו קצת זה כבר מזכה אותו בשינוי בנפש, הוא כבר עשה שינוי בתוכו, שינוי בנפש.

בעבר, החזיקה רק זמן קצר, רק יאמין וידע שזה דבר יקר מאד. קל וחומר מפרעה שהתפטר מהמכות ע”י הרהור תשובה קל וקט, לא הייתה לו כלל כוונה, אך ’על אודות ישראל’, הקב”ה רצה ללמד את בני ישראל כמה חשוב הרהור תשובה קטן לרגע קל.

למדנו מפרשיות וארא ובא שיש מעלה ללכת אל הצדיק ולבקש רחמים שיבטל הגזירה, הקב"ה גזר גזירה והצדיק מבטלה, עה"פ צַדִִָּיק מוֹשִֵֵׁל יִרְאַַת אֱ-לֹקִים (שמואל ב,כג,ג) כתוב במועד קטן (טז:) מי מושל בי? = צדיק, שאני גוזר גזרה והוא מבטלה.

הקב"ה שלח    מכות ולגבי צפרדע ערוב ברד ארבה  משה רבינו ביקש שיסתלקו ונסתלקו קודם זמנם.  האמרי אמת הוסיף חידוש גדול, שהצדיק מבטל את הגזירה אע"פ שגלוי וידוע לפניו שהרהורי התשובה אינם אמתיים…

ולמרות שבדרך כלל הצדיקים פועלים ישועה בתנאי שישפר האדם את  המעשים,  וכתוב בספרים שכל הבעיה והחולי שהיה לאדם היה כדי שיצטרך לנסוע אל הצדיק, וממילא כבר יהיה לו הרהור תשובה ויתן לו הצדיק דרך בעבודת ה' .

אם לא היה נוסע לצדיק, היה מרגיש האדם שהוא 'מושלם' כל דרך איש ישר בעיניו, והיה מתמיד בעשייה בחשיבה ובגישה שלו אפילו שהיא לא לגמרי יעילה, אחרי שהוא הולך לת"ח לצדיקים, 'הולך את חכמים יחכם' אז הוא מיישר את עצמו מיישר את הלב המידות החשיבה והרגש שלו.

לכן שלח לו הקב"ה איזה כאב וצער  כדי שיסע אל הצדיק, וממילא שואל אותו הצדיק מה אתה לומד ואיך אתה מתפלל, וכך הוא משפר את ההתנהגות שלו.

החידוש הגדול שלמדנו כאן שאף שפרעה לא רצה לשוב באמת בתשובה,  רק הוציא כמה מילים מפיו

'חטאתי הפעם', זה כבר היה די לפעול ישועה….

גם אם הולך האדם לצדיק הוא מתקרב לת"ח, הוא מנסה להשתפר אפילו שהוא לא מגיע לתוצאות אבל הרהורי תשובה הן מערכות חשיבה ודמיון שמשנים את התפיסה והגישה של האדם, כאשר האדם משנה את הדמיון הדימוי והחשיבה שלו אודות עצמו אז הוא מגדיל סיכוי לשפר את האופי הרגלי ועשייה שלו.

אפילו הרהורי תשובה הם בעלי ערך. פרעה אומר 'חטאתי הפעם העתירו בעדי' ואכן יש תוצאה, כגודל ההכרה באמת, כך גודל השינוי שהוא זוכה לראות משמים.

 יחד עם זאת אפשר גם ללמוד עוד משהו מפרעה, מה שכתב הרמב"ם

חיזק הקב"ה את לבו של פרעה,  כדְי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא הוא תקוע באותן התמכרויות, אנשים חושבים שהתמכרות זה דבר של אם אני רוצה אני מפסיק, זה לא נכון, בני אדם תקועים עם נושא ההתמכרויות באופן קיצוני, הם סובלים מכך שהם תקועים בהתמכרות, הם נעולים בהרגלים שהם שונאים, והם מלאים ברגשות אשמה, הם לא מצליחים להשתחרר, בהתחלה שהם התחילו הייתה להם את 'אשליית' השליטה, אשליה של מתי שהם רוצים הם יכולים להשתחרר מהעניין הזה, וזה לא אמתי.

למדנו אם יעשה תשובה האדם יינצל מהמכה, ואם לא יעשה תשובה ויהיה 'נעול' בחטאו, אז יהיה לו מאד קשה להשתחרר מאותו הרגל.

למדנו שיש חשיבות לכח המחשבה של האדם, כח הבחירה ההחלטה אפילו שאין התמדה לאדם.

הקב"ה מקבל את תשובת האדם אפילו רק על דמיון שמדמה בנפשו שהוא יקיים קבלתו כראוי.

פרעה הוא לא רק 'אדם' שהיה בעבר אלא הוא סמל לעניין בנפש, פרעה אותיות 'עורף' הנשמה היא חלק אלוקה והיצה"ר רוצה להגביל את האדם

וכמ"ש במשלי (כז,כב) אִם תִֵּכְתֵּוֹשִׁ אֶֶת הָאֱוִִיל בַָּמַָּכְֵתֵֵּשִׁ … בכל אופן  לֹא תָָסוּר מֵעָלָָיו אִוַּלְתֵּוֹ.

כמה שכותשים  את הטיפש הוא ישאר כמו שהוא, כי חסרה לו נקודת ההכנעה…ונקודת ההכנעה היא הכנה לקראת נקודת השינוי.

וכמ"ש על פרעה עַַד מָתַ י מֵאַנְתֵָּ לֵעָנֹת מִָפָָּנָי ותרגם אונקלוס עַד אִָמָָּתַַי מְסָרֵב אְַתְֵּ לְִאִִתְכְִּנָעָָא מִִן קֳדָמָָי,

 

יש לאדם 'בעיות' קשיים ,הם סימן משמים, כל בעיה היא איתות שאומר לאותת לאדם לעשות שינוי

אז למדנו מצד אחד אם יש חולה בביתו של אדם, אם יש צרות בביתו של אדם ילך לחכם שיתפלל עליו

וגם מצינו שהאדם עושה תשובה ואם הוא לא עושה תשובה בזמן, הוא לא יכול לאמר 'יום אחד' אני יעשה תשובה וזהו, לא! למה? כי עד שהוא יעשה תשובה, יעבור זמן, הרבה זמן והרגלים רעים, ההרגלים משביתים את יכולת התפקוד העשייה והבחירה של האדם, תמיד יש לאדם בחירה אבל זה כבר כבד וקשה מאד לשינוי

הבעיות הן באות כדי שהאדם יעשה שינוי, אבל פעמים שהוא כמו פרעה 'כבד לב פרעה' ורואה את הנזק הבעיה, המצרים אומרים לו 'הטרם תדע כי אבדה מצרים' ובכל אופן הוא לא מצליח לעשות שינוי הוא לא מצליח להחזיק מעמד, הוא לא מצליח להתמיד ברצון להיות חיובי וטוב!

הפסוק אומר אם ללצים הוא יליץ שלמה המלך בקהלת אומר: 'ולבי ראה הרבה חכמה ודעת' (קהלת א טז)

לא רק שכל אלא גם לב, הלב מבטא הזדהות עמוקה שמניע את האדם לפעולה, השכל לבד לא מניע את האדם לפעולה, אבל הלב, ההזדהות היא מניעה ומפעילה את האדם

הפסוקים לא אומרים שהקב"ה לקח לפרעה את הבחירה, אלא שהוא הכביד עליו את הבחירה.

יהיה יותר קשה להתגבר על ההרגלים והלב החסום, הלב שתקוע במערכת חשיבה מוגבלת שלא מוכנה לשחרר את בנ"י ממצרים.

פעמים נח לבני אדם בתירוצים שאין להם מה לעשות, הם 'תקועים' בהרגלים בטראומות בקשיים בחוויות מהעבר, ואכן העבר מגביל ומקשה על האדם, אבל הקושי הוא לא מגביל באופן מוחלט, הוא כן מגביל הוא כן מקשה והוא כן משפיע על האדם, אין חולק על זה יחד עם זאת יש בני אדם שאומרים, אני מבוגר מידי, זהו, אני לא אמור ולא יכול עוד לעשות שינוי זה לא בשבילי

אבל אמרו חז"ל אם תפס מנוול זה את האדם, משכהו לביהמ"ד… ואמר שלמה המלך

'החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך' שהאדם לומד תורה הלכה מוסר וחסידות החשיבה אודות התורה הקדושה של התורה זה משנה את התפיסה והגישה של האדם אודות עצמו, הוא כבר לא רואה את עצמו כ'מוגבל' ומסכן, אלא כמסוגל עם כוחות יכולות אפילו שזה הדרגתי אבל זה אפשרי

אומר הלב אליהו, אפילו שאני הכבדתי את ליבו, בכל אופן יש אפשרות לעשות תשובה, יש אפשרות לשנות את הטבע זה קשה יותר זה ייקח יותר זמן אבל זה אפשרי

הקב"ה לא לקח את הלב של פרעה אלא רק הכביד אותו,

ויש אומרים שאצל פרעה זה היה אחרת, מדוע? כי הייסורים אצל ישראל מכניעים אותם ומעוררים את הרצון הפנימי שעטוף בקליפות רבות, הרצון לאהבת השם, אבל אצל אומות העולם זה לא כך, גם אחרי הייסורים הם לא מעוררים בתוכם איזו נקודה פנימית של קירבה להשם, כי מראש אין להם את אותה נקודה פנימית

ולכן אצל פרעה זה היה באופן קשה, הוא בחר להיות רע, והקב"ה הכביד עליו את הקושי והפך אותו לעוד יותר רע, והייסורים לא משנים אותו, בגלל שהוא כ"כ רע, שגם הייסורים לא מעוררים אצלו נקודה פנימית

כי אין נקודה פנימית, ולכן כתוב ולמען תספר באוזני בינך ובן בינך את אשר התעללתי במצרים.

ההתעללות בפרעה ובמצרים זה שהם כל פעם אומרים למשה רבנו שילך והם לא רוצים לראות אותו ואח"כ הם מחפשים אותו כדי שתרד המכה, ואז שוב אומרים לו שהם לא מפחדים ממנו ושוב נכנעים לזמן קצר ושוב אומרים שהם לא ישחררו את בנ"י ושוב מצטערים על המכה ועל כך שהם אל שחררו את בנ"י…

וגם אחרי מכת בכורות שפרעה יצא בלילה, לחפש את מרע"ה וביקש שבנ"י יצאו ממצרים, אחרי פרק זמן קצר שבנ"י כבר הגיעו סמוך לים סוף פרעה נבהל  – נאמר לו ויוגד לפרעה שברח העם, הם לא מתכוונים לחזור תוך שלושה ימים…מיד היה 'בלחץ' פרעה נבהל פרעה…ואמר מה עושים?  מיד יצא לרדוף אחרי בנ"י…

זו ההתעללות, פרעה מחזיק מעצמו כ'אליל' בטוח שהוא הזמן והמפרנס או בכל אופן כך מצליח למתג ולשווק את עצמו, ואז מתגלה קלונו באופן קיצוני ברבים.