הרב זילברשטיין סירב לחלק שוקולדים לאברכים: "רק לאישה"

בערב שבת-שביעי של פסח, עלו והתקבצו לביתו של מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין עשרות ילדי חמד, תושבי שכונת 'רמת אלחנן', למעמד הקבלת פני המרא דאתרא.

בתחילת המעמד נשא הגר"י זילברשטיין דברי חיזוק מיוחדים, בהם שיתף את צעירי הצאן בעובדות והנהגות מחזקות מאשר ראו עיניו בדורות הקודמים, מתקופת למדו בישיבת 'סלבודקא' המעטירה, בצל מורו ורבו מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל.

לסיום, פנה מרן אל הילדים ואמר: 'אני רוצה להגיד לכם ילדים חמודים, אתם לומדים תורה ועושים חסד, בין בבית ובין במשפחה, הקב"ה מאד אוהב ילדים קטנים, ובפרט שיש להם מידות טובות. בזכותכם לא יהיה הרוגים ופצועים בעם ישראל, כיון שהתורה שלכם היא תורה נקיה, ילדים קטנים, שפטורים מהמצוות עדיין, ובכל זאת לומדים…',

'אני רוצה לברך אותכם, יוסף ה' עליכם, עליכם ועל בניכם, ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ. ולכל המלמדים מגיע יישר כח גדול ותודה רבה, הקב"ה יוסיף לכם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם'.

לאחר מכן שרו הילדים והמחנכים במתיקות שירי אהבת התורה, כשלסיום ביקש הרב זילברשטיין מכל הילדים לעבור אחד אחד ולקבל 'שוקולד' ולברך ברכת 'שהכל נהיה בדברו' בקול רם, כדי שכל הציבור יענה אמן, בעודו מאריך על מעלת הברכה בקול רם ועניית אמן. מרן יצא מגדרו, והקדיש זמן רב לחלוקת מיני המתיקה, ולשמיעת הברכות, ולעניית 'אמן'.

לסיום שאל ובירר מרן הגר"י זילברשטיין מי לא קיבל, וכשהציעו שיתנו גם לאברכים שהתלוו עם בניהם למעמד, מיאן ואמר 'לא להורים, אלא רק לאשה, כל גבר יקח לאשתו, ושם לברך בקול רם ובני הבית יענו אמן. היא עובדת בבית, היא צריכה לקבל משהו מתוק', אמר בנעימות.

אנקודטה מיוחדת התרחשה בסיום המעמד, כאשר אחד מחשובי האברכים ניגש לרב זילברשטיין ואמר: 'הבן שלי קרא את שיחת החג של הרב ביתד נאמן, שם הרב סיפר שבילדותו, הקימו בית דין בתלמוד תורה עץ חיים, וכל השאלות שהתעוררו בדיני ממונות בין הילדים הם ניסו להשיב, ולבסוף הלכו למרן הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל. אז הוא החליט שרוצה לעשות בחיידר בית דין כזה, וכל השאלות יבואו לשאול את הרב?',

מרן הרב זילברשטיין נהנה עד מאד, והגיב בחיוך: 'מה אתה חושב, בוודאי שכן, מה הספק. רק צריכים להגיד להם, שאני לא כמו רבי הערש פסח… שם הוא היה עמוד ההוראה…, נקים כזה בית דין ונפרסם את זה בכל העולם, נעשה לזה פרסום שהקמנו בית דין לילדים, כח הפרסום…'.

רגעים ספורים לאחר מכן, התרחש מאורע חריג ונדיר, כאשר מרן רצה לפרסם ולהשריש את גודל שעבודנו לתורה הקדושה, פנה לסובביו ואמר: 'יש איזה שיר כזה, ה' הוא מלכנו, יש חלק שם שעדיף להשמיט ולא לשיר, אבל יש חלק שאפשר… זה שיר מאד יפה: 'ה' הוא מלכנו ולו אנחנו עבדים, התורה הקדושה היא חיינו, ולה אנו משועבדים'.

כאשר הגיע יחד עם הנוכחים להמשך השיר, חייך מרן ואמר: 'לא, לא, זה לא לשיר פה… מה כן אפשר להכניס במקום? שאנחנו לא מאמינים בכל הבלי העולם הזה… ובהבלי העולם אין אנו מאמינים! בהבלי העולם הזה אין אנו מתחשבים! בדרך התורה נלך באש ובמים, בדרך התורה נלך, לקדש שם שמים!'…

האווירה בחדר התלהטה, וכל הנוכחים שרו בעוצמות ובתבערה פנימית יוקדת שוב ושוב: 'ובהבלי עולם הזה אין אנו מאמינים'!, לסיום אמר מרן: 'עשינו משהו? איך קוראים לזה? קידוש שם שמים… הכרזנו שה' מלך…'.

האברך המשיך ושאל: 'אז אפשר להגיד לו שעושים בית דין חשוקי חמד?',

הרב: 'לא אפשר, חייבים. רק בלי השם חשוקי חמד, שלא יגידו שיש לי אינטרסים, זה בית דין של הקב"ה. אבל יכולים לשאול כל רב שהם רוצים, לא רק אותי…'

אחד הנוכחים: 'אבל כל הדבר הקשה יביאון אליו'…

הרב חייך והגיב: 'לא, לא, זה לא הולך… צריכים סייעתא דשמיא… זה רק אחד בעולם אמר את זה [יתרו על משה רבינו]. אנחנו מקימים בית דין, ואם יהיו בעיות קשות, יהיה אפשר לפנות אלי ולכל רב אחר שיחליטו, ככה זה יותר אלגנטי. כל פסק יהיה עם נימוקים וראיות'.

לאחר גמר המעמד, בישרו לרב על אברך שבנו התאשפז אמש בבית החולים, וביקש ברכה מהרב לרפו"ש, ואכן יום למחרת הוא השתחרר ושב לביתו, וביקש להיות 'איש טוב מבשר טוב'.

מרן שמח עד מאד, וביקש מכל הנוכחים לומר עמו את פרק 'מזמור לתודה' על הבשורה הטובה, כשלסיום אמר 'צריכים לזכור 24 שעות ביום, כי טוב לעולם חסדו, החסד שהאלוקים עושה עמנו הוא כל כך גדול'.