כיצד ספירת העומר של ינון מגל משפיעה עלינו? זו דעתכם

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מרתקת ומבורכת בתקשורת הישראלית: סממנים דתיים, כמו ספירת העומר והדלקת נר חנוכה בשידורי 'הפטריוטים' בערוץ 14 בהגשת ינון מגל שאף שידר את תוכניתו מתוך סוכה כשרה בחול המועד סוכות, או שבירת צום י"ז בתמוז במהלך המהדורה המרכזית בערוץ זה, הופכים לחלק מהשיח הציבורי הכללי, וגורמים לקידוש ה' של ממש.

תופעה זו מעוררת דיון עמוק בקרב הציבור החרדי, כפי שעולה מתגובות רבות באתר 'אמס' – האם מדובר במגמה מבורכת של התחזקות רוחנית בעם ישראל, או שמא היא מציגה אתגר לערכים החרדיים כפי מסורת רבותינו? בטור זה אנתח את העמדות בעד ונגד תופעה זו, תוך בחינת ההשלכות הרחבות על הכלל ועל הפרט.

בעד: התחזקות והנגשת היהדות, 'לתקן עולם במלכות ש-די'

עוד באתר:

תיעוד

"פעולות מסמרות שיער": ישיבת ממשלה בבסיס סודי

שלמה ריזל

צפו

'חטאנו לפניך': תיעוד מרגש מהסליחות בכותל

נתי קאליש

כך זה נראה

צפו: מגדל ששימש את חמאס למעקב אחר החיילים - הופצץ

קובי פינקלר

צפו

תיעוד מלב העיר עזה: מטוסי חיל האוויר השמידו רבי קומות

קובי פינקלר

הופעתם של סממנים דתיים בתקשורת הכללית היא, בראש ובראשונה, סימן למגמת התחזקות רוחנית בקרב חלקים בעם ישראל שבמשך דורות היה רחוק מבאר מים חים. כאשר ינון מגל, דמות מרכזית בתקשורת הלא-דתית, בוחר לברך על ספירת העומר בשידור חי, הוא מפגין זיקה למסורת היהודית ומנגיש אותה לקהל רחב שאולי לא היה נחשף לכך אחרת. עבור רבים, מדובר בחיבור מחודש לשורשים, במיוחד בתקופה שבה החברה הישראלית מחפשת משמעות עמוקה יותר על רקע אתגרים לאומיים וחברתיים.

יתרה מכך, תופעה זו משקפת שינוי תרבותי שעוברת החברה הישראלית הלא חרדית: היהדות כבר אינה נתפסת כנחלתם הבלעדית של החרדים או הדתיים-לאומיים, אלא כחלק מהזהות הישראלית הכוללת. כאשר סממנים דתיים מופיעים בתקשורת המיינסטרים, הם תורמים לנרמול של השיח הדתי ומפחיתים את הניכור שחשו בעבר חלקים מהציבור החילוני כלפי מסורת ישראל סבא. עבורנו, זו יכולה להיות הזדמנות להשפיע על השיח הציבורי ולהציג את ערכי התורה לקהל רחב יותר, גם אם באופן חלקי.

ומצד שני, סכנת הפשרנות וזעקת גדולי הדורות נגד ה'מזרחי'

עם זאת, מזווית חרדית שמרנית, חשוב לציין את החסרונות של תופעה זו שייתכן ואף עולים על היתרונות. סממנים דתיים המוצגים בתקשורת הכללית, כגון ספירת העומר בשידור, נעשים לעיתים באופן סמלי, ללא הכוונה ההלכתית המחייבת וללא הקשר של עבודת ה’ כוללת. עבורינו, הרואים בתורה ובמצוות דרך חיים ומהות קיומנו, תופעות אלו אינן התחזקות אמיתית, אלא דילול מסוכן של ערכי הקודש. ספירת העומר, לדוגמה, אינה רק מחווה תרבותית, אלא מצווה הדורשת כוונה, דיוק הלכתי ומחויבות רוחנית – דברים שאינם באים לידי ביטוי בשידור תקשורתי.

חמור מכך, דמויות כמו ינון מגל, שאינן מייצגות אורח חיים חרדי או אפילו דתי-הלכתי, עלולות להפוך בעיני הציבור הרחב למודל של "התחזקות". הדבר יוצר סולם ערכים מעוות, שבו מעשים סמליים מוצגים כתחליף לעבודת ה’ האמיתית. תופעה זו היא לא פחות מסכנה רוחנית. היא עלולה להוביל לבלבול בקרב צעירים חרדים או כאלו הנמצאים בתהליכי התחזקות, שיראו בדמויות אלו דוגמה ראויה, בעוד שהן רחוקות מאוד מהאידיאל התורני.

התופעה של סממנים דתיים בתקשורת הכללית מדגישה את המתח בין הרצון לקרב יהודים לתורה לבין החובה לשמור על ערכי ההלכה בצורתם הטהורה. מזווית חרדית שמרנית, הפתרון אינו טמון בהתלהבות מהתחזקות חלקית, אלא בהצבת גבולות ברורים בין מסורתיות לעבודת ה’ האמיתית. הציבור החרדי אינו יכול להסתפק בסממנים סמליים, שכן אלו עלולים להפוך את התורה ל"תרבות" במקום דרך חיים מחייבת. במקום זאת, יש לראות בתופעה זו קריאה לפעולה: על החברה החרדית להגביר את מאמציה להציג את התורה במלוא עומקה, באמצעות חינוך, הסברה והחשוב מכל – דוגמה אישית.

כמובן ששידורי טלוויזיה – מכל סוג – לא נועדו לעיניי יראי ה' ההולכים בדרכי התורה והיראה. כלי זה פסול מיסודו ונאסר שוב ושוב על ידי גדולי ישראל זצ"ל ויבדלח"א. הנידון עוסק בסיקור תופעה קיימת. חל שינוי מהותי בשידורים בכלי הנ"ל – הרגעים המרגשים המדוברים והבאתם כאן באתר 'אמס' השמור ומיועד לציבור חרדי.

האתגר המרכזי הוא למנוע את הבלבול שיוצרת המסורתיות התקשורתית. עלינו – התקשורת החרדית, כמו גם על רבנים ומחנכים, להדגיש כי התחזקות אמיתית כרוכה במחויבות להלכה, ולא בהתפשרות על סממנים חיצוניים. במקביל, יש לנצל את הפתיחות הציבורית לשיח דתי כדי להציג את האידיאל החרדי כחלופה משמעותית ומעמיקה יותר למסורתיות השטחית.

ומה אתם חושבים? כתבו בתגובות ↓ ↓ ↓