
צה"ל הציע כבר בשעות הבוקר (רביעי) לשירות הכבאות וההצלה להקצות מטוסי כיבוי לסיוע בטיפול בשריפות. בתגובה, הכבאות ביקשה מחיל האוויר להתכונן להפעלת המטוסים רק לאחר השקיעה, החל מ-20:00. כך מדווח דורון קדוש בגלי צה"ל.
עוד הוא מדווח כי בשעה 13:00, כשהשריפות החלו להתפשט במהירות, חיל האוויר החליט באופן עצמאי לקצר את זמני הכוננות של מטוסי הכיבוי, על אף שטרם התקבלה בקשה רשמית מהכבאות. יש לציין כי הסבת מטוסי סופר הרקולס – המשמשים גם כמטוסי נוסעים, מטען, הצנחה או בתי חולים – למטוסי כיבוי דורשת שעות של הכנות טכניות.
עוד באתר:
בשעה 15:00 התקבלה סוף-סוף בקשה רשמית מהכבאות להפעלת מטוסי הכיבוי. הודות לקיצור זמני הכוננות המוקדם, המטוס הראשון המריא כבר ב-17:30 לביצוע הטלה ראשונה. חיל האוויר ממשיך לקצר זמני כוננות של מטוסים נוספים למקרה הצורך.
השריפות לא הגיעו בהפתעה מוחלטת, שכן כבר אתמול דובר על אפשרות להתלקחות. מדוע, אם כן, לא הוכנו מטוסי הכיבוי מראש בתצורת כיבוי, בהנחה שלא היו מחויבים למשימות מבצעיות אחרות?
שאלה נוספת היא מי אחראי להתריע בפני צה"ל על הצורך בסיוע אווירי לשריפות? מי הגורם המוסמך ליצור קשר עם הצבא ולהנחות להיערך לאפשרות זו? נראה כי קיים צורך בבדיקה מעמיקה של התיאום בין הגורמים.
מערך הכיבוי האווירי של חיל האוויר הוקם לאחר לקחי אסון הכרמל ב-2010 והיה מבוסס בבסיס שדה דב. בשנת 2016 הועברה האחריות על מערך זה למשרד לביטחון הפנים. כיום, צה"ל ממשיך להתגייס למשברים לאומיים ובינלאומיים – משריפות, דרך משבר הקורונה ועד סיוע ברעידות אדמה – אך תפקידו המרכזי נותר ההכרעה במלחמה.
העובדה שראש אגף המבצעים בצה"ל עוסק כעת בכיבוי שריפות, במקום בתכנון תקיפות באיראן או תמרונים בעזה, מעלה תהיות על סדרי העדיפויות ועל האחריות של הגורמים האזרחיים. מתי ייקחו הגורמים המוסמכים אחריות מלאה על משימות אזרחיות, ויאפשרו לצה"ל להתמקד במשימותיו הביטחוניות?, תהה קדוש.