במהלך ראיון בתוכנית 'הרשי אייזנבך מארח' ב'קול חי מיוזיק', שיתף הזמר מנדי וייס את חוויותיו כילד לאב זמר, את האתגרים שחווה ואת החשיבות של תמיכה משפחתית ופידבקים חיוביים בקריירה של זמר.
על חוויות הילדות כבן לזמר: "זה היה מאוד מאוד לא נעים. אני אומר לך את זה בפירוש... בשביל מישהו שרצה להציק לי או לרדת עליי, זה היה אופציה ראשונה. 'אבא שלך זמר?' זה היה סוג של דבר שלילי... אנשים לא ידעו איך לאכול את זה. גם אני חושב שכל הנושא הזה של זמר היה פחות מקובל, לא כמו היום". הוא סיפר כי אביו, שהיה קלידן לפני שהפך לזמר, התחיל את דרכו כשמנדי היה בן שש או שבע: "אני זוכר את השנה, תשנ"א-ב, אנשים לא ידעו איך לאכול את זה, שיש זמר בכלל. מה זה הדבר הזה, כאילו?".
וייס הוסיף: "אבא שלי בכלל הופיע בטקס של 'קול חי', בבנייני האומה, פעם ראשונה. הוא נהיה נורא מפורסם מזה, ביחד עם הקהילת ויז'ניץ, בזמנו אצל מנחם טוקר". עם זאת, הוא שיתף כי הילדות לא הייתה קלה: "ילדים זה עם אכזר... חטפתי על ימין ועל שמאל... ילדים פגעו בי על סמך זה שאבא שלי עושה עבודה מבוזה, חד-משמעית".
עוד באתר:
על החשיבות של תמיכה משפחתית: "מאוד מאוד חשוב לנו כזמרים, התמיכה מהבית. גם מהאישה וגם מהילדים... אני מרגיש את זה בוודאות". המגיש הרשי אייזנבך הסכים עם הדברים ושיתף אף הוא ברגישותו כזמר: "אני ברוך ה' שומר על הקול שלי... פעם, פעמיים בשנה אני מרגיש עומס. זה קורה בדרך כלל בפורים או בסוכות, שאתה לא ישן כמעט בלילה... ואני אומר לאשתי ולילדים דבר אחד: 'לא להגיד לאבא, אתה צרוד. כי זה בנפש".
וייס הדגיש את האנושיות של הזמרים ואת הצורך בפידבקים: "אנשים מסתכלים עלינו כאיזשהו קוסמים... כאילו אנחנו עשויים מאיזשהו חומר לא פגיע, לא חדיר. זה ממש לא ככה. אנחנו בני אדם כמו כולם, בשר ודם. ולא רק שאנחנו בני אדם כמו כולם, אנחנו חיים מפידבקים... הקריירה שלנו, המנוע של הקריירה שלנו זה פידבקים". הוא הוסיף: "כשאני נכנס לאולפן להקליט, אם הטכנאי דופק לך איזה מילה לא במקום, הוא גמר אותך, נגמרה הקלטה... זה יכול לגמור לך את יום ההקלטה, וזה לא משנה מי אתה... הדבר הכי חשוב לזמר זה לקבל את הפידבק החיובי, ולא משנה מה המצב שלו כרגע... אנחנו חייבים לפידבקים חיוביים, זה לא בושה להגיד את זה".
