היכן נוהגים לאכול מרור, ומי התנגד לאכילת מצה

היום, י"ד באייר, מציין עם ישראל את 'פסח שני'. מקורו של מועד זה הוא בפרשת בהעלותך. בשנה השנייה ליציאת בני ישראל ממצרים, היו אנשים שנטמאו לנפש אדם ולא יכלו להקריב את קרבן הפסח במועדו. הם פנו למשה ואהרן בטענה "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל". בתגובה, הקב"ה ציווה שמי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא יכול היה להקריב את הפסח במועדו, יוכל לעשות זאת חודש לאחר מכן, בי"ד באייר.

במדרש מובא שהקב"ה ביקש לתת מועד בכל חודשי הקיץ: בניסן – פסח, באייר – פסח קטן, בסיון – עצרת (שבועות), אך בגלל חטא העגל בוטלו המועדים של תמוז, אב ואלול, ובמקומם ניתנו ראש השנה, יום כיפור וסוכות.

הרמב"ם מסביר את ההבדלים בין פסח ראשון לפסח שני: בפסח ראשון, חמץ אסור בבל ייראה ובל יימצא ואסור לשחוט את הקרבן על חמץ, אסור להוציא מבשר הקרבן מחוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו. לעומת זאת, בפסח שני, חמץ ומצה יכולים להיות יחד בבית, הקרבן אינו טעון הלל באכילתו, ומותר להוציא מבשר הקרבן מחוץ לבית האכילה. עם זאת, שניהם דוחים את השבת, טעונים הלל בעשייתם, נאכלים צלי בבית אחד עם מצה ומרור, אסור להותיר מהם, ואסור לשבור בהם עצם.

ספר החינוך מסביר שמצוות פסח היא עדות חזקה לחידוש העולם, שכן ה' עשה עמנו ניסים ונפלאות גדולות ושינה את טבע העולם לעיני העמים. עניין חידוש העולם הוא עמוד חזק באמונתנו, ולכן רצה הבורא לזכות במצווה חשובה זו כל איש מישראל, ואף מי שנאנס ולא עשה אותה בזמנה, יוכל לעשותה בחודש השני.

סדר התפילה

קיימים מנהגים שונים לגבי אמירת תחנון בי"ד באייר. בני אשכנז נהגו לומר תחנון בי"ג באייר (ערב פסח שני), אך לא בי"ד עצמו. הטעם לכך שאומרים תחנון במנחה שלפניו, אף שבדרך כלל אין אומרים תחנון במנחה שלפני יום שאין אומרים בו תחנון, הוא משום שהטעם שאין אומרים תחנון בי"ד הוא בגלל הקרבת הקרבן, ועניין זה קשור רק עם היום עצמו ולא עם הלילה.

לעומת זאת, בני ספרד נהגו שלא לומר תחנון גם במנחה שלפניו, הטעם לכך שאין אומרים תחנון בפסח שני הוא מפני הקרבת קרבן פסח שני, וכן יש סמך לכך מהאמור בגמרא בחולין "פסחא זעירא דלא למספד ביה", ומזה לומדים שאין לומר תחנון.

לגבי אמירת "למנצח", בנוסח אשכנז נהגו לאומרו, ואילו בנוסח ספרד נהגו שלא לאומרו. כאשר פסח שני חל ביום שני, כמו השנה, ישנם מנהגים שונים לגבי אמירת "אל ארך אפים" כשפותחים את ההיכל. יש הנוהגים לאומרו, והטעם הוא שרק ביום שאין אומרים "למנצח" אין אומרים "אל ארך אפים", ו"למנצח" אומרים ביום זה.

בעניין אמירת סליחות בפסח שני שחל בבה"ב (שני, חמישי, שני שלאחר ראש חודש אייר), ישנם מנהגים שונים. יש שנמנעו מלומר סליחות ביום זה, ויש שאמרו תחנון וסליחות. כמו כן, ישנן דעות שתחנון ונפילת אפיים לא אומרים, אך סליחות כן אומרים.

מנהגי פסח שני

אחד המנהגים המרכזיים של פסח שני הוא אכילת מצה. רבים נוהגים לאכול מצה ביום זה כזכר למצה שהיו אוכלים מקריבי קרבן הפסח בי"ד באייר, שנאמר "בחודש השני בארבעה עשר… על מצות ומרורים יאכלהו". טעם נוסף הוא שבני ישראל אכלו את המצות שהוציאו ממצרים עד י"ד באייר, שנאמר "ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בחמשה עשר יום לחודש השני", ופירש רש"י שביום זה כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן.

לגבי אכילת המצה, קיימים מנהגים שונים: יש הנוהגים לאכול מצה ביום י"ד, מפני שהוא זמן הקרבת קרבן פסח. אחרים נוהגים לאכול בט"ו, מפני שהקרבת הפסח היה בי"ד באייר, אך זמן אכילת הפסח היה בליל ט"ו. יש הנוהגים לאכול מצה גם בליל ט"ו, מפני שאז אכלו מצה יחד עם קרבן פסח. יש הנמנעים מלאכול מצה ביום זה כלל, כמנהג מרן החזון איש זצוק"ל, שטען שבכך מוסיפים מצווה שלא כתובה.

בנוסף למצה, יש הנוהגים לאכול גם מרור בפסח שני, זכר לקרבן פסח שני שהיה נאכל על מצות ומרורים, וכן המנהג בחסידות קאמארנא. כמו כן, יש הנוהגים לאכול ביצה בפסח שני (ליקוטי מהרי"ח פסח שני בשם ספר זכרון יהודה), מאותה סיבה שיש לאכילת ביצה בליל הסדר – משום שבשעה שאוכלים זכר לקרבן פסח מתאבלים על בית המקדש. אצל אדמו"רי נדבורנה המנהג בפסח שני הוא לערוך שולחן 'סדר', כולל מצה, מרור וד' כוסות יין.

מנהג נוסף הוא קריאת פרשת פסח שני. השל"ה הקדוש מביא שראה אדם כשר ומדקדק שהיה קורא בינו לבין עצמו את פרשת פסח שני בי"ד באייר, ומציין שבפרט מנהג כשר הוא לעשות כן למי שדר בירושלים ואינו אומר תחנון. יש שכתבו שבכל זמן ראוי ללמוד את המסכתות השייכות אליו, כדברי רשב"א בשם ר' יהושע בן חנינא "כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם".

החיד"א והגר"ח פלאג'י כתבו להרבות בשמחה ביום פסח שני, שכן קדוש היום.