"אין דבר אבוד" (או ביידיש: "עס איז ניטא קיין פארפאלן"), כך נוהגים לומר בחסידות חב"ד. הרבי הריי"צ (הרבי הקודם של חסידות חב"ד) הסביר זאת בפשטות: "פסח שני מלמדנו כי לעולם אין זה מאוחר מדי, תמיד אפשר לתקן".
בפירושו לפסוק "איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם", מדגיש הרבי הריי"צ שאפילו מי שהוא "טמא" או נמצא "בדרך רחוקה", ואפילו אם ההתרחקות נעשתה מרצונו ("לכם"), עדיין בידו לתקן את המצב.
הרבי מליובאוויטש הרחיב את הרעיון והדגיש נקודה מפתיעה – לא רק שתמיד אפשר לתקן, אלא שלעיתים ההזדמנות השנייה עדיפה על הראשונה. באחת מאיגרותיו כתב: "ואדרבה, פעמים שההזדמנות השנייה עדיפה מהראשונה בנוגע לפרטים, וכמרומז גם בעניין דפסח שני, שלא היה נצרך לביעור חמץ תחילה".
עוד באתר:
הרבי גם הדגיש שבתיקון של פסח שני אין את המגבלה של זמן. בעוד פסח ראשון נמשך שבעה ימים, פסח שני הוא יום אחד בלבד, המסמל את העובדה ש"עניין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא" – ברגע אחד וקצר אפשר לחולל שינוי משמעותי.
לקח חשוב נוסף מפסח שני, לפי הרבי, הוא הכוח שיש בתביעה אמיתית מצד יהודי. כל עיקרה של מצוות פסח שני לא באה אלא בעקבות הדרישה והתביעה של אותם יהודים שלא יכלו להקריב קרבן פסח במועדו וזעקו "למה ניגרע".
"מכאן למדים אנו הוראה נפלאה", אמר הרבי בשיחה מפסח שני בשנת תשד"מ, "שכאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בעניין הקשור ביראת-שמים, בתורה ובמצוותיה, אינו סומך על אף אחד… אלא צועק ותובע: 'למה ניגרע'!"
הרבי קישר זאת גם לבקשת הגאולה בתפילה: "ואינו מסתפק בכך שמבקש ודורש זאת בתפילה אחת – אלא חוזר על בקשה ותביעה זו בכל תפילה ותפילה, כמה פעמים בכל יום!… בני-ישראל מבקשים וצועקים – 'עד מתי!', ועל-ידי זה שישראל מבקשים וצועקים על הגאולה – פועלים הם שהגאולה תבוא במהירות ובזריזות יתרה".
