היום, י"ד באייר, אנו מציינים את פסח שני – מה שמעורר שאלה מרתקת: מה יקרה אם משיח צדקנו יבוא היום? האם נהיה מחויבים בהקרבת קרבן פסח שני? ומי בדיוק יהיה חייב בהקרבה?
שאלה זו אינה חדשה. במאמר שפרסם הרב אברהם מרדכי וינשטוק ב"המבשר תורני", הוא מציין כי לפני יותר ממאתיים שנה, עסקו בה חכמי ישיבת "חסד לאברהם ובנין שלמה" בירושלים, בתקופה שהחיד"א כיהן בראשותה. הם פנו בשאלתם אל הגאון רבי אברהם פארדו, שלימים כיהן בעצמו כראש הישיבה, והוא השיב בתשובה מקיפה שהובאה בשו"ת "יוסף אומץ" של החיד"א.
השאלה כללה למעשה שמונה ספקות שונים, והתשובות שניתנו להם משרטטות תמונה מרתקת של ההלכה שתחול במקרה כזה.
עוד באתר:
הספק המרכזי – האם בכלל יתחייבו ישראל בהקרבת פסח שני אם יבוא המשיח לאחר חג הפסח – זכה לתשובה ברורה: כן. רבי אברהם פארדו קבע כי אם יבוא משיח בין פסח ראשון לפסח שני, הציבור כולו נדחה לפסח שני ויהיו כולם חייבים בהקרבת הקרבן.
לגבי השאלה האם גם נשים חייבות במצווה זו, הכריע רבי אברהם כי על הנשים להצטרף לקרבן פסח שעושים הגברים. אם אישה לא מזדמנת להצטרף לקרבן כזה, הרי זו רשות בידה – אם תרצה תקריב ואם לאו, לא.
מעניינת במיוחד ההתייחסות לאלו שלא היו בארץ ישראל בזמן פסח ראשון. הפסק הוא שאם עלו לארץ וקבעו את דירתם בה, הרי שיהיו חייבים בפסח שני. כך גם לגבי קטנים שהגדילו בין פסח ראשון לשני וגרים שהתגיירו באותו זמן – כולם יהיו חייבים בהקרבת קרבן פסח שני.
ומה לגבי אלו שיקומו בתחיית המתים? רבי אברהם הבהיר כי הדיון אינו על תחיית המתים הכללית שלעתיד לבוא (שאז, כמבואר בגמרא, המצוות בטלות), אלא על מתים בודדים שהקב"ה יחייה לאחר ביאת המשיח. דינם, כך נפסק, יהיה כדין קטנים שגדלו בזמן זה – והם יהיו חייבים בקרבן פסח שני.
שאלה מעשית מאוד נוגעת למקרה שהמשיח יבוא ממש בימים הסמוכים לפסח שני, או בפסח שני עצמו, כאשר לא יהיה מספיק זמן להיטהר מטומאת מת. האם ניתן יהיה להקריב את הפסח בטומאה? בנקודה זו ציין רבי אברהם שהדבר נתון במחלוקת בין הרמב"ם, הסובר שאין מקריבים פסח שני בטומאת ציבור, לבין שיטת התוספות לפיה אפשר להקריב פסח שני גם בטומאת ציבור.
כולנו תקווה ששאלות אלו, שנידונו כבר לפני מאות שנים, יהפכו למעשיות בכל רגע, עם ביאת המשיח. בינתיים, בעוד אנו מציינים את פסח שני בימינו בעיקר באכילת מצה, העיסוק בהלכות אלו מקרב אותנו לתקווה ולציפייה לבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.
