הדיין חשף שיטה מהפכנית: "כך שיטחנו בתי מחבלים"

בשיעור מרתק שנשא דיין בית הדין הרבני בתל אביב הרב אברהם זרביב, הוא חשף סיפור יוצא דופן על תפקידו כנהג D-9 במלחמה בעזה, ועל תובנה פשוטה אך מהפכנית ששינתה את דרך הפעולה שלו ושל חבריו – תובנה שנולדה דווקא על נדנדה בגן משחקים.

הרב זרביב, דיין מוכר ומוערך, מצא את עצמו במלחמה בעזה כחלק ממשימה להרוס מבנים המשמשים מחבלים. בתחילה, הוא מספר, עבודת ההריסה בוצעה בצורה מכנית ומהירה: "במב, במב, במב," כפי שהוא מתאר את תנועות המחפר. אך התוצאות לא תמיד היו יעילות, והסכנה לחיילים הייתה גבוהה.

עוד באתר:

לא יאומן

עונש מוות: בדיחה בקבינט קרעה את כולם מצחוק

פנחס בן זיו

אל תפספסו

מערכון משעשע: כשגולדקנופף ביקש מיץ בבצ'יק

יוסי חיים

לצפייה מלאה

מתי עושים 'קידוש לבנה' בחודשי החורף

פנחס בן זיו

מסר נוקב

שום רופא לא עזר; עד שנזכר בעלבון מהישיבה

הרה"ג מרדכי מלכא

המהפך הגיע בחג הסוכות, כשהרב חזר הביתה לחופשה קצרה. לאחר תפילת ותיקין, הוא לקח את נכדתו לגן המשחקים. שם, תוך כדי נדנוד על הנדנדה, הבחין בתנועה המדויקת הנדרשת: "אתה מנדנד, מחכה שהתנופה תגיע לשיא בצד השני, ואז דוחף שוב." הרגע הזה הדליק נורה בראשו. הוא הבין שגם בהריסת מבנים יש לנצל את התנופה הטבעית של המבנה במקום לפעול בכוח גס.

"פתאום נפל לי אסימון," הוא מספר. "כשמפילים בית, אנחנו לא עושים נכון. צריך לתת מכה, לחכות שהבית יתנדנד, ואז עוד מכה." התובנה הזו, שנראית פשוטה במבט ראשון, שינתה את כללי המשחק.

עם התובנה החדשה, חזר הרב זרביב לג'בליה, שם התמודדו הכוחות עם קרבות קשים מול אלפי מחבלים שהסתתרו במבנים צפופים. "ספגנו אש מאוד קשה, עשרות RPG," הוא מתאר את התנאים הבלתי אפשריים. אך השיטה החדשה הוכיחה את עצמה. במקום להפעיל את הדי-9 בתנועות מהירות וחוזרות, הוא עבד בסבלנות, ממתין לתנופה של המבנה לפני כל מכה. התוצאה? סדרות של מבנים קרסו ביעילות, והסכנה לחיילים פחתה משמעותית.

חבריו לצוות היו המומים. "המפעיל אמר: 'הוא משוגע, הבית מתנדנד, זה פחד מוות!' אבל כולם ראו שזה עובד," מספר הרב. המ"פ אף ביקש לתעד את השיטה, שהפכה למודל לחיקוי. בזכות הגישה הזו, חטיבת גבעתי הצליחה להחריב את ג'בליה תוך שלושה חודשים, עם אבדות מינימליות – לוחם אחד בלבד נהרג מאש האויב.

הסיפור של הרב זרביב הוא לא רק סיפור על גבורה צבאית, אלא גם על היכולת לשלב חוכמה תורנית עם מעשיות בשטח. כפי שהוא מספר, גם בזמן המלחמה, ראשו היה שקוע בלימוד התורה: "כשלמדנו נזקי שכנים, ראיתי מרפסות וחלונות בכל מקום." התובנה מהנדנדה, לדבריו, הגיעה כ"הארה מהשמיים," רגע של השראה שהזכיר לו את חשיבות הסבלנות והדיוק, גם בשדה הקרב.

"הבנו את השיטה: לא נכנסים לבתים," הוא מסכם. "הצלנו הרבה חיילים." השיטה הזו, שנולדה מתוך רגע יומיומי עם נכדתו, הפכה לסמל לכוחה של חשיבה יצירתית ולהשפעתה של התורה על כל תחום בחיים – גם בלב המלחמה.