
הוועדה לזכויות הילד בראשות ח"כ אליהו רביבו, קיימה היום (שלישי) דיון שעסק במניעת טביעה של ילדים ובני נוער בבריכות ובמים פתוחים.
לפי נתוני ארגון בטרם, בשנים האחרונות, חלה עלייה מדאיגה של 18% בתמותת ילדים מטביעות, בעוד שהגידול באוכלוסייה עומד על 6%. העלות הכלכלית של טביעות בישראל מוערכת ב- 176 מיליון ש"ח לשנה.
עוד עולה מהנתונים כי בין השנים 2008-2014 טבעו למוות בישראל 291 ילדים ובני נוער. הקבוצות המרכזיות לסיכון הן פעוטות מגיל לידה עד גיל 4, אלו, טובעים בעיקר בבריכות פרטיות, בני נוער בגילאי 15–17, הטובעים לרוב במקורות מים פתוחים כמו בים ובנחלים – לעיתים קרובות מחוץ לשעות פעילות שירותי ההצלה ובחופים שאינם מוכרזים. קבוצות סיכון נוספות הן ילדים מהחברה הערבית ומאוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי חלש.
עוד באתר:
אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים פתחה בסיפור על עתי פרי ז"ל שטבע בבריכה ביתית בהיותו בן שנתיים לפני 5 שנים בדיוק. עתי ז"ל כמו הרבה ילדים קטנים, נמשך למים כשלא הבין את הסכנה. הוא חמק מהבית. "עתי הוא אחד מ- 79 ילדים שמצאו את מותם בטביעה ב- 5 השנים האחרונות בישראל". אמרה סילבינגר. "טביעה היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בתאונות ילדים, והיא קטלנית ביותר. טביעה מתרחשת בדממה, הילד הטובע לא יכול להתריע על המצוקה. טביעה קורית במהירות, בין 2-6 דק' מתרחש נזק מוחי בלתי הפיך ועד מוות. ילד יכול לטבוע גם במים רדודים שעומקם בין 5-10 ס"מ וברגע אחד של חוסר השגחה."
עדי פרטוש, מנהלת אגף קשרי חוץ, תקשורת וממשל בארגון בטרם הדגישה כי "יש פערים רגולטורים בכל הנוגע לבריכות פרטיות. תקנות תכנון לבנייה אינן מתייחסות לבריכות פרטיות במתחמים עם פחות מארבעה חדרי אירוח ואינן מגדירות מהו גידור תיקני, מהו שער תיקני ומה מנגנון הנעילה הנדרש.

בנוסף, צו רישוי עסקים איננו מחייב מתחמי נופש ואירוח מתחת לחמישה חדרי אירוח ברישיון עסק ולכן, גם במקרה זה יש פער בגידור בריכות פרטיות, שנועדו להבטיח את בטיחות הילדים, להציל את חייהם ולמנוע את טביעתם בבריכות פרטיות. יש לבצע תיקונים בתקנות"
מנהלת המחלקה לשירותים רפואיים במשרד הבריאות, זהבה רומנו, הציגה את התכנית הלאומית למניעת טביעות ילדים: "בכל מקרה טביעה שמפורסם בתקשורת אנחנו מפרסמים ברשתות החברתיות את המקרה וכיצד למנוע חזרתו. בין היתר מערכת BI מספקת נתונים בפילוח גיל, היכן אירעה הטביעה. בטיפות החלב אחיות מונחות לדון עם הורים על טביעה, להראות עלונים וסרטוני הסברה על מניעה".
עוד הציגה לוועדה את הקמפיין "במים לא מורידים מהילדים את העיניים" שעולה מדי קיץ ברשתות החברתיות ובטלוויזיה בעברית וערבית, המסביר על חשיבות ההשגחה על ילדים בקרב מאגרי מים. עוד ציינה רומנו שבישראל כל ילד בחברה הערבית והבדואית בכיתה ד' מקבל עשרה שיעורי שחייה מטעם משרד הבריאות ומשרד החינוך.
ח"כ סימון דוידסון, יו"ר איגוד השחייה לשעבר, מתח ביקורת חריפה על משרד החינוך על כך שרק כ-44% מהילדים בישראל לומדים לשחות: "זו הבושה הכי גדולה של המשרד הזה. להציל ילדים מהמים זו הזכות לחיים וביטחון, הבסיסית ביותר של כל ילד". לדבריו, ישראל נמצאת במצוקה של חוסר במצילים וכי העלות הגבוהה של חופים מוכרזים דוחפים אזרחים להגיע לחופים לא מוסדרים ושיתף בכך שאשתו לפני כחמש שנים טבעה בחוף לא מוכרז: "אפילו אני, אלוף ישראל בשחייה לא הצלחתי להגיע אליה והיא חיה בנס. מה יקרה לילד שההורה שלו לא שחיין מקצועי?". דוידסון קרא לאמץ את תכנית משרד הבריאות וליישם אותה בבתי הספר.

לדברי נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, ארי ברומברג: "לפני שנתיים במחנה קיץ הצלתי חברה מטביעה באגם, עשר דקות ניסיתי למשות אותה מהמים. עצם זה שידעתי לשחות הצלתי לה את החיים. כיום כל תלמיד כתנאי לקבלת תעודת בגרות עובר שיעורי עזרה ראשונה. אני קורא להכריח במערכת החינוך שיעורי שחייה ושיעורי כיצד למשות אדם מהמים".
יו"ר הוועדה, ח"כ אליהו רביבו, אמר כי הוועדה מבקשת לעבוד להעלאת מספר החופים המוכרזים ולהדק את האכיפה בחופים האסורים לרחצה. עוד ביקש להאריך את שעות ההצלה בחופים המוכרזים ובדיקת המודל שמתקיים בעיריית ראשון לציון לפעילות הדרגתית של שירותי ההצלה לפי שעות עומס. עוד קראה הוועדה לחינוך להתנהלות בטוחה בקרבת מים.
יו"ר הוועדה, ח"כ אליהו רביבו: "בכוונת הוועדה להגיע לטיפות החלב באופן מדגמי ולבדוק את החומרים שמשרד הבריאות מציג בטיפות החלב. אנחנו דורשים הגברת פעילות ההסברה להורים ולדובב את הקמפיין לשפות נוספות ולשקול שיתוף פעולה עם מובילי דעת קהל בקרב החברה החרדית למען ההסברה".