שעות לאחר הפגישה ההיסטורית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיא סוריה אחמד א-שרע, חוקרי הזירה הסורית במכון למחקרי ביטחון לאומי, ד"ר כרמית ולנסי ואמל חאיכ, מנתחים.
לדבריהם, במהלך ביקורו בריאד, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הכריז על הסרת כלל הסנקציות האמריקאיות המוטלות על סוריה מאז 2019, צעד שמסמן שינוי עמוק במדיניות החוץ של וושינגטון כלפי דמשק.
טראמפ הגדיר את המהלך כהזדמנות "לתת לסוריה סיכוי לשגשג", והבהיר כי מדובר בצעד ראשון בדרך לנרמול היחסים עם המשטר החדש. מהלך זה משתלב באסטרטגיה רחבה יותר של ממשל טראמפ באזור המבוססת על גישה עסקית ומעדיפה יציבות על פני מאבקים צבאיים.
עוד באתר:
בדמשק, ההחלטה התקבלה בגילויי שמחה רחבים ושביעות רצון. שר החוץ הסורי, אסעד א־שיבאני, כינה את ההכרזה "נקודת מפנה היסטורית", והתקשורת הרשמית הציגה אותה כסיום עידן של "סבל לאומי ומצור כלכלי".
היום (רביעי) התקיימה פגישה היסטורית בין טראמפ לנשיא סוריה אחמד א־שרע, בהשתתפות יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא טורקיה, ארדואן, שעלה בשיחת וידאו. טראמפ חזר על ציפיותיו מהמשטר הסורי – הצטרפות סוריה להסכמי אברהם, הוצאת לוחמים זרים וטרוריסטים פלסטינים משטחה, סיוע למאבק המחודש בדאעש וקבלת אחריות על מרכזי המעצר של דאעש בסוריה. מעניין לציין שהפעם לא הוזכרו התנאים הקשורים לביסוס שלטון מתון וכוללני בסוריה והיחס הנדרש כלפי המיעוטים.
מדובר בהישג משמעותי לא־שרע בתוך פחות מחצי שנה לשקם את מעמדה של סוריה בזירה האזורית והבינלאומית – מהלך שיזכה אותו בנקודות מול קהל הבית הפנימי, על אף המתיחויות האתניות והפוליטיות. אולם מאחורי ההישג הדיפלומטי טמונים אתגרים לא מבוטלים: הסרת הסנקציות וכניסת ההון הזר עלולים לעורר מאבקי שליטה פנימיים על משאבים, להחיות מוקדי שחיתות רדומים ולהביא להחרפת הלחץ הציבורי בנושאים שהודחקו לאורך השנים – בראשם זכויות מיעוטים, חופש ביטוי ורפורמות פוליטיות נוספות.
קשה עדיין לקבוע כיצד המהלך ישפיע על שלטונו של א-שרע – האם יעמוד בהתחייבותו לייצב את סוריה ולהצעידה בנתיב חיובי של שיקום ורפורמות פוליטיות כעת שעיני העולם צופות בו, או שמא לאחר שהשיג מבוקשו, יבחר לבסס משטר ריכוזי המנוהל על ידי גורמים קיצוניים.
מן הזווית הישראלית, ההתפתחויות מעוררות לא מעט דאגות. המקרה הסורי מהווה ביטוי נוסף למהלכים העצמאיים של טראמפ שלא בהכרח לוקחים בחשבון את האינטרסים הישראליים וכן מעידים על משקלן הגובר של טורקיה וסעודיה בעיצוב הסדר האזורי. לישראל עדיין מנופים צבאיים בסוריה שנכון יהיה לתרגמם לסידורי ביטחון ולהישגים מדיניים ארוכי במסגרת ערוצי השיח עם המשטר החדש.
