בתכנית 'ברוך שאמר', התייחס הגאון הרב ברוך שרגא לשאלה שמעסיקה לומדים רבים – כיצד הצליח התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע, לקיים את מצוות סעודות השבת, כאשר הסתתר במערה במשך 13 שנים והיה ניזון רק מעץ חרובים ומעיין מים.
הרב הביא את דברי שו"ת 'רב פעלים' של ה'בן איש חי' זי"ע, לפיהם כל שהותו של רשב"י במערה הייתה תחת סכנת מוות ממשית מהקיסר הרומי, ולכן – היה בגדר "אנוס" ו"יש כלל – אנוס רחמנא פטריה. גם אם זו מצוות עשה מדאורייתא, כמו אכילת מצה או ישיבה בסוכה – כשהאדם אנוס, הוא פטור לגמרי", הסביר.
הדברים מתקבלים על הדעת, אך לכאורה עומדים בסתירה לדברי רשב"י בעצמו בזוהר, שם הוא מעיד: "מיומי לא בטילנא מתלת סעודתי דשבתא" – כלומר: מעולם לא ביטלתי את שלוש סעודות השבת.
עוד באתר:
כיצד יתכנו שני הדברים גם יחד? כאן נכנס הפירוש העמוק: "הרשב"י לא ביטל – אבל רק בימים שהיה חייב", אמר הרב שרגא. "במערה, כשהיה אנוס, זה לא נחשב ביטול כלל. וכפי שכתבו הפוסקים – גם בשבת, חולה שיש בו סכנה מותר לחלל שבת עבורו, וזה לא נחשב עבירה".
עם זאת, יש גם הסבר נוסף, מובא בספר 'מקדש מלך' למקובל הנודע רבי שלום בוזגלו זי"ע: "כשאמר שלא ביטל אף סעודה – כוונתו הייתה שלמד מעשה מרכבה, כלומר לימודים עמוקים מהקבלה. הלימוד הזה נחשב על פי הסוד כסעודה ממש. הוא ידע לעשות את 'תיקוני הסעודה' גם בלי לחם ובשר – דרך מחשבתו הקדושה".
במילים אחרות, אומר הגר"ב שרגא: "גם כשהיה במערה – אם לא יכל לקיים בפועל, קיים ברוח. רבי שמעון ידע לעשות את זה. אנחנו – לא יכולים. הוא רשב"י…".
האזינו לדברים המלאים מתוך 'ברוך שאמר' ב'קול חי':
