כך נסעתי פעמיים למירון – באותו ל"ג בעומר

בס"ד, ערש"ק פרשת אמור – ל"ג בעומר תשפ"ה.

לידידיי ומכרי קוראי הגליון 'מעדני הפרשה' ו/או את המאמר המצורף.

המוזיקה ממרום הרים בגליל מצלצל באוזניי בעונג, הלב מתגעגע בחבלי כמיהה ועבותות רגש ונמשך מירונה, הלב שם, למרות שהגוף כאן, למרות שבטבעי אין לי רגש מיוחד לקברים ולאתרים, אבל ל"ג בעומר במירון זה משהו אחר, כל ה'מצב' והנוסטלגיה של ימי הנעורים מתנקזות ביום הזה, מילותיו של דוד המלך המתרחבות ומתפרשות במנגינה הידועה של חסידי ברסלב, מתנגנת לי בשעות אלו: 'מי יתן לי אבר כיונה אעופה מירונה'.

עוד באתר:

אגודה פנו לאגד

תופעה: נהגים ערבים באגד מתעללים בנוסעים חרדים מחיפה

פנחס בן זיו

ויכוח סוער בשידור

הח"כ לא יגיע לעצרת בגלל השלטים, מימרן התעמת

אבי מימרן

אל תגעו במשיחי

מועדו, מקומו והלכתו: נחשפו פרטי עצרת הענק ביום חמישי

נתי קאליש

סקר 'אמס'

ההתעללות בנוסעים: הצביעו על החברה הגרועה ביותר

מערכת אמס

מימי נעוריי היה מירון בל"ג בעומר חלק מרכזי בחוויות חיי, אמי ע"ה היתה מכינה לי שקית עם סנדויצים ושתיה, (טרום עידן ח"י רוטל) הייתי יוצא לרח' יונה, שם היה עומד ר' משה הערש הופמן ז"ל ומנצח ברמה על יציאת האוטובוסים, היה לו מונופול על זה, אגד לא העיזה לריב איתו על כך וכאשר אוטובוס התמלא הוא היה עולה ומוודא שאין אף מקום ריק 'המקום הזה זה כל הרווח שלי' היה מפטיר למי שניסה לבקש שכבר יאפשר לנהג לסגור את הדלת.

רק אחרי שווידא שכולם שילמו, היה אומר לנהג בלשון הקודש עם הטיית המילים מלעיל: 'תסגור הדלת אחורנית ותסע אדרבא'.

בדרך כלל הייתי נוסע באמצע הלילה כדי להגיע לקראת ותיקין, שאז היה יחסית דליל וניתן להיכנס למערה ולנשום אויר גלילי צח.

לא היה 'דרך מהדרין', מורד ההר היה מלא בביתנים של כל מיני מוצרי תיירות, דוכן של נ נח נחמן עמד לצד דוכן של 'יחי אדונינו' והבדיחה היתה אז שה'נחנח' עם הכיפה הצבעונית הנחנחית, ביקש משכנו המשיחיסט שישמור לו רגע על הדוכן עד שיתפנה, ענה לו המשיחיסט: אבל תעשה את זה מהר, שלא יחשדו שאני המשוגע…

מאחורי הדוכנים היו אהלים עם משפחות מרוקאיות ששחטו כבשים לכבוד ההילולא וריח הדם התערבב עם ריח הבשר הנצלה וליהודים היתה אורה ושמחה.

אני נזכר ששנה אחת החלטתי לנסוע בערב ל"ג בעומר בצהרים כדי להספיק את הדלקת המדורה על הגג (אז היתה רק הדלקה אחת) ובאמצע הלילה שבתי לירושלים, למחרת לקראת הצהרים הגעגועים הציפו אותי ונמשכתי כבחבלי קסמים אל האוטובוס ונסעתי פעם שניה וזכיתי להיות באוטובוס האחרון לאותה שנה, כשר' משה הערש עצמו התיישב בקבינה בסיפוק.

תמיד היה על מה להתפלל וכל פעם נראה שהשנה יש ביותר ואולי זה אמת, שכל דור יש לו את הבעיות שלו, הנה רק אתמול נשפך דמה של אשה צדקנית שהיתה בדרך לחדר הלידה, ובמקום שהצבא יעשה את מה שיואב שר הצבא היה עושה במקרה כזה, קרי, יורד לשכונה שמשם יצא המחבל ומשטח אותה על יושביה למען ישמעו ויראו, הוציא הצבא הודעה מיידית למפקדים, להשגיח בשבע עינים שלא יהיו מעשי נקם מצד המתיישבים.

אתמול גם חשנו 2000 שנה אחורה כימי רשב"י שנאלץ לברוח מאימת הגזירות. שוטרים פשטו אמש על בתי המוהלים באנטוורפן והחרימו את כלי המילה, ומהיום, יעשו בריתות בהיחבא, היינו, לא מפרסמים מראש ברבים היכן יתקיים הברית כדי שלא יעצרו את ההורים ואת המוהל, עקב החוק שטוען שאין זה אנושי לעשות זאת לילד בן שמונת ימים, שאי אפשר לשאול את רשותו.

לפי זה עוד יחוקקו חוק שאסור להביא ילדים לעולם, שהרי אי אפשר לשאול אותם אם הם מסכימים לעבור את כל זה ולצערנו זה כבר לא בדיחה, יש 2 מקרים שנתפרסמו על ילדים שהגישו תביעה על הוריהם על שאימללו אותם בהבאתם לעולם.

היום גם התבשרנו על אוטובוסים בדרך למירון שנעצרו ושוטרים צבאיים עלו לבדוק אם אין עריקים.

לפחות בדבר אחד אנו עדיין עדיפים על הגזירות של הרומיים דאז, אין חוק עונש מוות על ברית וצבא וכו'.

נ.ב. בתוך הגליון תמצאו מאמר נפלא שנתחדש בל"ג בעומר לפני שנים רבות, על רשב"י ור' אלעזר במערה.

פרשת 'אמר' ר"ת א-ל מלא רחמים, מה זה קשור ל'אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים'?.

רא"ש ר"ת ראיה, אמירה, שמיעה, שהם החושים בראשנו שמתקשרים עם העולם, גם יש פרשיות בתורה בשמות החושים המרכזיים שבראשנו כמו פרשת השבוע 'אמור', איך זה משתלב במוסר שלנו כלפי החושים הללו?

ובקשה אישית: ביום הקדוש והמיוחד הזה, הזכירו את בן אחי 'יצחק בן באשא' הזקוק לרחמי שמים שיחזור לאיתנו בקרוב.