בג"ץ: הדחת ראש השב"כ התקבלה בהליך לא חוקי וללא שימוע

פסק דין תקדימי של בג"ץ פורסם היום (רביעי) הקובע כי החלטת ממשלת ישראל לסיים את כהונתו של ראש השב"כ רונן בר התקבלה בהליך בלתי תקין ובניגוד לדין. עם זאת, בשל הודעת ראש השב"כ על כוונתו לפרוש מתפקידו, קבע בית המשפט כי אין צורך במתן סעד מעשי.

הנשיא יצחק עמית פתח את פסק דינו בקביעה עקרונית: "העובדה שראש השב"כ הודיע על כוונתו להתפטר אינה מייתרת את הצורך להכריע במחלוקת בין הצדדים". לדבריו, מדובר ב"החלטה חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל", שכן היא נוגעת לסיום כהונתו של אחד משבעת בעלי התפקידים הבכירים ביותר בשירות הציבורי, אשר מינויים כפופים לאישור הוועדה המייעצת לתפקידים בכירים, ובראשם – ראש שירות ביטחון לאומי.

בעתירות שהוגשו נגד ההחלטה התעוררו שאלות כבדות משקל בנוגע לחוקיות ההליך יוצא הדופן, ולעצמאותו, ממלכתיותו ואי-תלותו של שירות הביטחון הכללי. הנשיא עמית הבהיר כי גם אם סעיף 3(ג) לחוק שירות הביטחון הכללי (התשס"ב-2002) מקנה לממשלה סמכות לסיים את כהונתו של ראש השירות – סמכות זו "אינה מוחלטת", וחלים עליה כללי המשפט המינהלי.

עוד הוא הוסיף: "על הממשלה להפעיל את שיקול דעתה בהתאם לתכליות ולמטרות שבבסיס חוק השירות. החוק נועד לאזן בין הצרכים הביטחוניים של המדינה לבין מחויבותה לעקרונות שלטון החוק ושמירה על זכויות האדם".

עמית הדגיש: "ראש השב"כ, אשר עומד בראש שרשרת הפיקוד ומשמש כגורם מקשר בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי, הוא שומר סף שחובתו היא להבטיח שהשב"כ ממלא את ייעודו – שמירה על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו".

בפסק הדין נקבע כי נפלו פגמים חמורים בהליך קבלת ההחלטה. בין היתר, הודגש כי הממשלה הייתה מחויבת להעביר את סוגיית סיום הכהונה לוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים ("ועדת גרוניס"), להציג בפניה תשתית עובדתית ולהעניק לראש השב"כ זכות שימוע. דבר מכל אלה לא נעשה.

עוד קבע עמית כי ראש הממשלה היה בניגוד עניינים בעת קבלת ההחלטה, על רקע חקירות שמתנהלות נגד מקורביו – חקירות שבהן מעורב גם ראש השב"כ. לדבריו, "במצב דברים זה ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים שמקים לו מניעה מלהיות מעורב בשאלת הפסקת כהונת ראש השב"כ".

פגם חמור נוסף עליו הצביע בג"ץ: היעדר תשתית עובדתית מספקת להחלטה. עמית כתב: "החלטה בעלת אופי תקדימי, בעלת השלכות ביטחוניות ומערכתיות, צריכה להיתמך בראיות חד משמעיות וברורות. כאן לא הוצגה כל תשתית. אפילו במהלך ישיבת הממשלה לא נמסר הסבר קונקרטי או מנומק לאובדן האמון בראש השירות".

בנוגע לשימוע – נקבע כי לא התקיים שימוע כדין: ראש הממשלה לא הציג בפני ראש השב"כ את הטענות כלפיו, לא ניתנה לו אפשרות להתכונן כראוי, ולא התקיימה כל בחינה אמיתית של טענותיו. "אין לראות באי התייצבותו של ראש השב"כ לישיבה כוויתור על זכותו לשימוע", קבע בית המשפט.

המשנה לנשיא, השופט נעם סולברג, הדגיש את המתח המובנה שבין כפיפות השב"כ לממשלה לבין עצמאותו המקצועית: "הליך פיטורין של ראש השב"כ, גם אם הוא בסמכותה של הממשלה, חייב להיעשות בהליך תקין, סדור ומבוסס. עקרונות אלה פשוטים וברורים, ונובעים ישירות מחוק שב"כ ומכללי המשפט המינהלי".

עם זאת, סולברג סבר כי אין עוד צורך להכריע בעתירות עצמן: "אין זה מצב הדברים כעת, שכן העתירות הפכו תיאורטיות; אבדה נפקותן המעשית… גם כאשר מנסים לגרור אותנו, השופטים, לזירה הציבורית והפוליטית – כל עוד אין צורך מעשי-מיידי בהכרעתנו, אל לנו להיענות לכך".

השופטת דפנה ברק-ארז הציגה עמדה שונה, ועמדה על חשיבות ההכרעה המשפטית למרות ההתפטרות: "האופי המהיר של פיטורי ראש השב"כ, תוך חילוקי דעות מהותיים, מלמד כי הקושי שהתעורר כאן עלול לחזור בעתיד – ולכן נדרשת הכרעה".

לדבריה, "עצם העובדה שמדינת ישראל מצויה במלחמה אינה פוטרת את הממשלה מהחובה להפעיל את סמכויותיה כדין. ראש השב"כ הוא אחד משומרי הסף האמונים על הפרדת רשויות, ויש להבטיח כי כל פגיעה במעמדו תיעשה רק בהתאם לכללים הדמוקרטיים והחוקיים".

השופטת חתמה את פסק דינה בקביעה חד-משמעית: "האסון שאירע בשבעה באוקטובר אינו גורע מן החובה להבטיח שמדינת ישראל תוסיף לשמור על עוצמתה הפנימית, שאחד מן התנאים לכך הוא הבטחת עצמאותם של שומרי הסף בה".

נזכיר כי ראש השב"כ רונן בר הודיע כבר לפני כחודש שכי הוא צפוי לסיים את תפקידו ב-15 ביוני.