להקריב מאכל בהמה? כך מקדשים את החומר

"מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני אלא, מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני"

מדוע דווקא דרך מצוות השמיטה התורה מלמדת אותנו כי כל פרטי המצוות נאמרו בהר סיני?

התורה מצווה ומלמדת אותנו כי לחיות בהלימה בין חיי בית המדרש לבין עולם המעשה, לא רק לשלב ביניהם, אלא למזג ביניהם ולערות את חיי הרוח לחיי המעשה ולהפך.

עוד באתר:

צפו בדברים

קריאה לנתניהו: "השלב הבא בניצחון הוא להודות להקב"ה"

הרב שניאור אשכנזי

בלתי נתפס

אסון בין המצבות: הגיע לפקוד את קבר סבו ונהרג

אלי יעקובוביץ

בהתאם להנחיות

מתי כבר יהיו לימודים? משרד החינוך בהודעת הבהרה

אבי יעקב

בעיר החרדית

אסון קורע לב: הילד שנדרס נפטר מפצעיו

נתי קאליש

שני סוגי אנשים ושתי דרכים לקיום התורה והמצוות:

האחת קיום מצוות בדקדוק אבל ללא קשר לחיים האישים ולחיבור לאידאה האישית והמקום הפרטי והנפשי. והשנית שילוב מיזוג ועירוי קיום המצוות ודעת התורה בחיים האישים.

בדרך הראשונה ייתכן והאדם מקיים את המצווה בדקדוק ובשלמות אך המצווה לא מחוברת לחייו הפרטיים, ודווקא כאלו המתיימרים לדקדק במצוות מתקשים לחבר את המצווה וקיומה מתוך שמחת חיים לחיים עצמם.

בדרך השניה האדם זוכה לחבר לערות את כל קיום המצוות בתוך חיי המעשה ולהפך, לחבר את חיי המעשה שלו לקיום התורה והמצוות, בכל רגע נתון בחייו האדם נהפך כלי להשראת השכינה וכך האדם זוכה ל'והשבות אל לבבך'

התורה מדגישה כי כשם שאדם מקיים בשנת השמיטה את מצוות ושבתה הארץ במאה אחוז של רוחניות כאשר האדם מתוך אמונה והרגשה רוחנית עילאית עוזב את השדה ונכנס לבית המדרש, כך אותו הדבר בדיוק עליו לקיים מצוות גשמיות שקשורות לעולם המעשה.

מצוות ספירת העומר איננה לימוד תורה אלא חיבור ללימוד תורה, הספירה הכמיהה הרצון והתשוקה מחברים את התורה לחיים עצמם ולחיי המעשה ואז האדם יכול להקריב קרבן שעורים שהוא מאכל בהמי וחומרי שהרי הוא עצמו מקדש את החומר.

ועוד משהו: לכל אדם יש את הבמה, את מה שהוא מציג מתוך חייו, ייתכן ויהיה לאדם מידות וערכים רבים אבל רק מה שהאדם מחבר לחיים עצמם יופיעו בהופעת חייו.

כלונו מקיימים מצוות השאלה האם אנחנו הופכים אותם לליבת חיינו.

שבת שלום ומבורך.