הסטייפלר אמר לאברך השקדן: אתה עובר איסור תורה

ויקרא פרק כה (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ: 

דרשת חז"ל:

ודרשו חז"ל בספרא בהר פרשה ו (ב) לא תרדה בו בפרך, שלא תאמר בו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך, הצין לי את הכוס והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא, שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, והרי הדבר מסור ללב שנא' ויראת מאלהיך הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך.  עוד דרשו בספרא בהר פרשה ו סוף פרק ז אחרת וכתבו. (ו) לעולם בהם תעבודו, אין לך בהם אלא עבודה בלבד. ובאחיכם בני ישראל איש באחיו, אין לי אלא איש באיש איש באשה אשה באיש מנין ת"ל איש באחיו מכל מקום. ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, בו אין אתה רודה בפרך, {אבל} רודה אתה בבן חורים בפרך: וכן הוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עד ע"א.  מדברי חז"ל משמע שרק בעבד ישראל נאמר לא תרדה, אבל עבד כנעני וכן בן חורין מותר לרדות בו בפרך ודבר זה למדו מהפסוק השני. וכן פסק רמב"ם הלכות עבדים פרק א הלכה ו כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך, ואיזו היא עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה, ועבודה שאינו צריך לה, אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני, וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו, ואפילו להחם לו כוס של חמין, או להצן ואינו צריך לו אסור, ועובר עליו בלא תעשה שנאמר לא תרדה בו בפרך, הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו, וכן העכו"ם שנמכר לו אם רדה בו בפרך הרי ישראל מצווין למנעו, ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך, ואין אנו נזקקין לכנוס לרשותו של עכו"ם ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך שנאמר לעיניך בזמן שאתה רואה. השגת הראב"ד: מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור וכו' עד מקום פלוני. א"א הסברא שלו היא זו אבל חכמים לא פירשו בו טעם קצבה ולא אמרו אלא שלא יאמר לו עד שאבוא והוא מתעכב לבא עד שיצטער והוא הדבר המסור לשם שיכול לומר לא היה לי פנאי לבא והשם יודע בו וע"ז נאמר ויראת מאלהיך, אבל בין קצבה ללא קצבה מאי ויראת איכא, ועוד העבד לא יהיה אלא כפועל שיצא לעבודת השדה בשעת יציאת הפועלים ויכנס בשעת כניסתם ויאכל בשעת אכילתם ויעבוד בשדה כעין עבודתם ומה קצב יתן אדם לפועליו אבל המחבר הזה מופלג הוא ומפליג הדברים למה שירצה עכ"ל.

הלכה ז כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיוחדים לעשות העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ, או יחלוץ לו מנעליו שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד, אינו נוהג בו אלא כשכיר שנאמר כשכיר כתושב יהיה עמך, ומותר לספר לו שערו, ולכבס לו כסותו, ולאפות לו עיסתו, אבל לא יעשה אותו בלן לרבים, או ספר לרבים, או נחתום לרבים, ואם היתה אומנותו זאת קודם שימכר הרי זה יעשה, אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל אלא אומנות שהיה בה היא שעושה כשהיה עושה מקודם, בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה, אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו.  וכתב הגהות מיימוניות הלכות עבדים פרק א הלכה ז [ג] בת"כ תניא בו אי אתה רודה אבל אתה רודה בבן חורין ע"כ: והוסיף מרן בכסף משנה הלכות עבדים פרק א הלכה ז בד"א וכו'. גם זה שם אבל בבנו ותלמידו רשאי וכתב רבינו שהוא הדין לשאר כל אדם שאינו עבד ונתן טעם לדבר:

מתבאר מדברי הספרא והרמב"ם שחז"ל דרשו אסור לענות את העבד בשום עבודה שאינה לצורך אלא לשם עינוי וזה איסור לא תרדה, ואף גם זאת מבואר שבבן חורין מותר לרדות בפרך.

שאלות:

א} שואלים הראשונים מדוע התורה כפלה את האיסור לא תרדה בו בפרך בהפרש שלושה פסוקים?  ובאמת רש"י הרגיש בשאלה זו ולכן פרש"י (מו) איש באחיו – להביא נשיא בעמיו ומלך במשרתיו שלא לרדות בפרך: הרי שביאר שהפסוק השני בא להוסיף שלא רק בעבד נאמר אלא גם בנשיא ומלך וכדומא, כן ביאר הרא"ם.  ויש לשאול כיצד רש"י מבאר נגד המדרש שמתיר בכל אדם ואוסר רק בעבד עברי?

ב} מלבד שזה נגד דרשת חז"ל הדבר נראה תמוה ביותר שהתורה מזהירה לא לענות עבד עברי ואילו בבן חורין התורה מתירה, הרי הסברה הפוכה אם עבד שברשותך אסור ק"ו לאדם שאינו ברשותך שיהיה אסור?

ג} כמו כן יש להקשות על דברי רבנו יונה שכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות ס': ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה, מו). לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו, לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה, אלא לרצונם ותועלתם, ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, אבל אדם שאינו נוהג כשורה מתר לצוותו לכל אשר יחפץ עכ"ל. ודבריו הובאו בספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ה סעיף (עג) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך לא ישתעבד אדם בחבירו ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה אלא לרצונם ולתועלתם ואפי' להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות ככר לחם אסור אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ, רבינו יונה, ע"מ עכ"ל: וכן בספר אורחות צדיקים שער האכזריות ואם אתה איש ירא ואימתך מוטלת על הבריות, ומה שתצוה עליהם יראים להשיב פניך, היזהר בך מאד שלא להכביד עליהם המשא, ואפילו להחם צפחת המים, או לצאת בשליחות אל רחוב העיר לקנות רק ככר לחם. ועל זה נאמר בתורה (ויקרא כה מו): "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך", ובזה הוזהרנו, שלא יעבוד אדם בחבירו עבודה קשה, ולא יצוה עליו אלא דבר שעושה ברצונו ומדעתו.  מדבריהם למדנו על  כל דבר שמאלץ את חברו לעשות נגד רצונו עובר בלא תרדה בכל אדם, ויש לשאול הרי דבריהם סותרים את דברי הספרא בתרתי, דבר ראשון שבספרא מבואר שהאיסור הוא לענות בחינם ללא צורך. שנית מבואר שבכל אדם מותר?

דרכי בני אדם:

כאשר נתבונן בדרכי בני אדם אין נותנים את הדעת להתבונן כאשר מבקשים טובה או עזרה או שליחות מהזולת האם יש חשש שעובר על לא תרדה בו בפרך והוא נחשב לרודן, מתוך הבנה כי מותר לעזור איש לרעהו ומה כבר יש איסור בדבר, ועוד יותר כאשר מדובר על בני ביתו מרגיש שמחוייבים לעשות רצונו, אולם תורתנו מלמדת אותנו בהיות ואינו מבין את המשמעות של האיסור וגדרו וחושב לתומו שאין בזה כלל איסור ופעמים רבות מפני מעמדו אימתו או כבודו עושים רצונו למרות שזה נגד רצונם האמיתי ויש בזה חשש איסור תורה לא תרדה בו בפרך כאשר נבאר.

מדוע אמר חכם אבא שאול לתלמיד שהניח קליפה בחלון איסור תורה:

מסופר שפעם תלמיד אכל תפוח והניח קליפה על אדן החלון, ואמר לתלמיד חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל זהירות איסור תורה. התלמיד לא הבין איזה איסור תורה יש בדבר, הסביר הרב היות ויש מנקה וכאשר הוא מניח קליפה על אדן החלון הרי במעשה זה מכביד את העבודה על המנקה ויש בזה איסור לא תרדה בו בפרך, והוסיף להסביר לתלמידיו כי כך גם בבית כל פעולה שעושה צריך לחשוב האם מכביד על מי שאחראי לנקות או לארגן כגון שמפזר בגדיו ואינו מניחם במקום וכן מפזר כלים בבית היכן שאוכל מניחם ולא מפנה למקום הרי שמוסיף טירחה ועובר על לא תרדה בו בפרך.

גדר לא תרדה כל שאחר עושה עבורו שלא מרצונו:

אולם הנראה בישוב כל הקושיות לפי הרמב"ם אשר החכימנו בלשונו הטהור שכתב בבן חורין כיון שעושה מרצונו ומדעת עצמו אינו נחשב לרודה ומותר, מדבריו למדנו שכל מה שנאמר בבן חורין מותר אין הכוונה לרדות בו בפרך, שהרי ברור כיצד יכול לכפותו הרי הוא אינו ברשותו ואינו תחת שליטתו, אלא ודאי באופן שמשכירו לעבוד אצלו מרצונו ומדעתו, א"כ מותר גם אם יהיה מדובר בעבודה הכי קשה אין בזה איסור לא תרדה כי זה רצונו בשביל להרויח כסף, אולם אם מאלצו לעשות דבר שלא מרצונו עובר בלא תרדה גם בבן חורין ק"ו מעבד עברי. ואם כינים דברנו מתבאר גם מהו גדר רודה בפרך, כל מעשה שמאלצו לעשות נגד רצונו נחשב לרודה בו בפרך ועובר על לאו, ולכן הגם שהוא עבדו ומוטל עליו לעשות כל צרכי אדונו ואין בזה משום רודה, היות והוא נמכר לו לעבד בכדי לשרתו ולעשות רצון אדונו חשוב שהדבר נעשה מרצנו ולא רודה, ואפילו נותן לו עבודות קשות מותר כיון שזה צורך אדונו ולשם כך נמכר לעבד, אבל כאשר מבקש ממנו לעשות פעולה שאין בה צורך לאדונו אפילו תהיה פעולה הכי קלה נחשב לרודה כיון שזה נגד רצונו לעשות בחינם ללא צורך. או לעשות פעולה בזויה שמשפיל אותו ברור שזה נגד רצונו ואסור, ודון מיניה שזה הכלל לכל מעשה ומעשה שמבקש מכל אדם אם הדבר מרצונו הטוב הרי זה אינו רודה, ואם הדבר נגד רצונו נחשב לרודה בין בעבד ובין חורין. נמצא שביאור דברי חז"ל והרמב"ם שבבן חורין אין לא תרדה מפני שהוא ברצון עצמו ואינו משועבד לזולת כך שאם הוא מסכים לעשות זה ממילא מרצונו ואין לא תרדה בכל בקשה שמסכם איתו, בשונה אצל עבד שמרותו עליו וחייב לבצע כל בקשה שאינה לצורך אפילו מסכים עובר לא תרדה כיון שהוא מסכים לעשות מפני המרות של אדונו.

רמז הדברים בפסוק:

ומה מתקו מדבש דברי האלשיך הקדוש בפרשת בהר אשר כתב לבאר גדר הלאו של רודה בפרך הנ"ל בלשון הפסוק וז"ל לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך. (מג): הנה על פסוק (שמות א יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, פירשו ז"ל (סוטה יא ב) בפה רך בלשון רכה שהיה להנצל מהעונשים. ועל דרך זה יאמר פה, הלא הזהרתיך לבלתי עבוד בו עבודת עבד, לא תרדה בו רדוי שהוא רודה על עבדו שהוא עבודת עבד, ויהיה בפה רך שתחלה פניו עד יתרצה ותאמר מרצונו הוא עושה. כי הלא ויראת מאלהיך, כי אתה עושה הכנות לשיעשה מה שאין לבו חפץ. כי הוא יתברך יודע כי לא מלבו הוא עושה לולא חלית פניו ובוש ממך עכ"ל:

הבנת דברי רבנו יונה:

וממילא בא רבנו יונה ומלמדנו להועיל כל שיש אימה או בושה לאדם ממנו יש חשש שעושה שלא מרצונו אלא מפני האימה או בושה ועובר בלא תרדה, והן הם דברי רש"י שבזה מיישב כפל הדברים שבא הפסוק השני ללמדנו דבר זה שלא רק בעבד האיסור אלא גם במלך ונשיא שמתוך מעמדן יעשו אחרים מבוקשם למרות שזה נגד רצונם ובזה עובר על לא תרדה, וכן כל אדם במעמדו. נמצא שהכל מקשה אחת כי הגדר של רודה בפרך הוא שעושה נגד רצונו ולא משנה גודל הבקשה וכמבואר בפסיקתא אפילו בקשה קטנה להחם או לצננן מים בחינם שודאי שזה לא לרצונו חשוב רודה בפרך. ובזה מתיישבים דברי רש"י שנכתב שני פסוקים אחד לעבד עברי והשני לרבות בן חורין כשזה נגד רצונו. ובזה יתיישבו עוד קושיות שהקשו בנידון זה, עיין בגר"פ על הרס"ג מה שהקשה על דברי הראב"ד שהובא בשט"מ בב"מ דף נט ששייך בגר לא תרדה, והקשה הרי הוא בן חורין ולא שייך לא תרדה. וכן קושיית המנחת חינוך מצוה שמ"ז על דברי הקצות חו"מ סימן קעא סו"ס ק"א בביאור דברי הרשב"א. ולהנ"ל הכל מיושב שפשוט וברור שנוהג בבן חורין לא תרדה אך דוקא נגד רצונו אך אם הדבר מרצונו אין לא תרדה ודו"ק.

חובת הזהירות מלא תרדה בכל מעמד:

עלה בידנו ללמוד דעת התורה הקדושה והשקפתה כיצד חייב כל אדם לשמור על מעמדו של כל אדם באשר הוא, ואין לאחד שיש לו מעמד חשוב יותר מחברו לנצל את חולשתו של השני ולבקש ממנו דבר שיעשה מפני אימתו או בושתו, כי זה נקרא רודנות ועובר על לא תרדה, בהיות ובעיני התורה יש שויון חברתי והערכה הדדית וזכות קיום בכבוד לכל אדם מישראל כי בצלם אלוקים הוא נברא כמוהו, ולכן חיי חברה תקינה ברוח התורה היא שנותנת מקום של כבוד לכל אדם באשר הוא, וכמאמר התנא יהי כבוד חברך כשלך [אבות פ"ד] ותדע לדאוג לכבודו כמו שאתה דואג לכבודך, והדבר מושתת על היסוד של ואהבת לרעך כמוך דמאי דסאני עלך לא תעביד לחברך וכמו שאתה מעוניין לעצמך בחירות ובביטוי העצמאות ללא ששולטים ורודים בך, כך כל אחד חייב לחשוב על חברו כיצד יהיה נזהר לתת את הכבוד והחרות והעצמאות לחברו. מה גם שאינך יודע מי יותר חשוב למעלה וכבר אמרו לנו חז"ל (פסחים נ א) עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה.  לזאת חובתו של כל אדם במעמדו איזה שיהיה להיות זהיר ונזהר בלאו זה, ולכן האדם ובני ביתו אשתו ובניו, וכן האדם בתפקידו או בעסקיו, חובה עליו לתת את הדעת בבקשותיו שמא נכללים בכלל הלאו לא תרדה בו בפרך מפני שנעשים מתוך אימה בושה והכרח ולא מרצון.

צוואת הגר"א:

כתוב בצוואת הגר"א אות לח: בני ובנותי שליט"א מימי נזהרתי לצוות למשרתת שלנו ואפי' היא נוכרית לעשות דבר קשה או דבר שנפשו של אדם קצה ממנו, כגון שלפעמים רחוקים קרה לי שהוצרכתי לנקבי' בלילה על כלי הלילה אז מיד בבקר השכמתי ושפכתי בעצמי הצואה לביה"כ ואמרתי בלבי הלה עשני עשהו ואפי' על בהמה צווני הקב"ה לחוס עליה וכדקיי"ל צעב"ח דאו' ומכ"ש כל אדם ק"ו בן בנו של ק"ו במשרת ישראל שצונו אבינו שבשמים לא תרדה בו בפרך וכן תעשו גם אתם כי כן ציוותי. ובחיי ראשי כי זוכרני כד הוינא טליא ואמרתי באמצע הסעודה להמשרתת שתביא לי לשתות והמשרתת תמיד היתה בשבת יושבת על השלחן של ע"ר זצוק"ל וגער בי אאמ"ו זצוק"ל ואמר כל עמל אדם לפיהו וגם לה לב כמוך ועתה היא אוכלת, והוצרכתי בעצמי לקום ולהביא לי לשתות, וכן נזהרתי מימי לומר למשרתת באמצע שתעשה לי דבר עכ"ל. 

מעשה עם הגר"א וסרמן והחזו"א, גם ללחוץ לומר דבר תורה יש לא תרדה:

וראיתי עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן תקמ ושמעתי שפעם היו רבינו החזו"א זצ"ל והקדוש הגר"א ווסרמן זצ"ל בחתונה אצל ת"ח מובהק, הגרא"ו זצ"ל הפציר בחזו"א שיאמר דרשה, אבל הוא סירב, והגרא"ו זצ"ל לא פסק ללחוץ עד שאמר "מובטחני שבזה אין איסור לא תרדה בו בפרך" והחזו"א זצ"ל ענה אני לא כ"כ בטוח, והגרא"ו זצ"ל נרתע וביקש ממנו מחילה, ועיין באגרות חזו"א ח"ב (פ"ט) שמביא דברי רבינו יונה (ובספר יוסף אומץ חידוש שעובר אפילו בבני ביתו אם מבקש מהם מלאכה שאינה צריכה ועי' בחינוך שמ"ו שכתב וראוי לאדם ליזהר בענין זו המצוה גם בהיות עניים בני ביתו ולהזהר בה הרבה עי"ש). וכן כתב בספר אורחות הקהלות יעקב שלא להפציר באדם שידרוש: וז"ל באות לז: בבר מצוה של נכדו ר' משה שיחי' הפצירו רבות בכמה רבנים שידרשו, כשראה את זה מו"ר הקפיד ואמר שיש כאן לאו גמור "לא תרדה בו בפרך" ואסור להפציר שידרשו ואם רוצה מרצונו הטוב שידרוש אבל לא להפציר, כשבקשו מראש ישיבה חשוב לדרוש שאל את מו"ר אם לדרוש, וענה לו תדרוש רגע אחד, ואח"כ ראיתי כשנכנס מגיד מפורסם נהנה מו"ר ואמר עכשיו כבר תהי' דרשה של מחצית השעה.

דברי הגרי"ס כל שיכול לחסוך טירחה לזולת אפילו להידור מצוה יש בו לא תרדה:

מעשה בהגאון רבי ישראל סאלאנטער ז"ל ששהה פעם בדרכו אצל אכסניה אחת שקיבלוהו בכל הכבוד הראוי לו כשכל בני הבית עומדים לפניו הכן לשרתו למלאות חפצו ורצונו. ויהי בעת הסעודה כשהתבוננו בו אנשי הבית לראות דרכיו ומנהגיו של אותו צדיק על כל דקדוקיו והנה שמו על לב שבשעה שנטל ידיו לסעודה צמצם בשיעור המים ונטל במעט מים רק לצאת ידי חובה אף שהכד היה מלא וגדוש במים, ויתמהו האנשים בלבם הן ידוע אמרם ז"ל שבת ס"ב ע"ב שמי שנוטל ידיו מלא חפנים מים נותנים לו משמים מלא חפני טיבותא ומה גם שהיה כאן מים די והותר, לאחר שהרהיב אחד עוז ושאלהו על כך, נענה לו אותו צדיק ראה ראיתי את טירחת הנערה המשרתת בלכתה כל פעם להביא את המים ממרחק תוך שהיא כורעת תחת כובד המשא, לפיכך אמרתי בלבי אל אהיה מן המהדרין במצוות על חשבונה של ריבה זו משום לא תרדה.

עוד מעשה עם הגרי"ס להקפיד על חשש לא תרדה יותר מהידור באפיית מצות:

ר' ישראל מסאלאנטער בהיות פעם חולה בערב פסח ביקש מתלמידיו שישגיחו במקומו בזמן אפיית המצות, שאלו אותו תלמידיו מה בעיקר עלינו להשגיח ענה להם שלא ימהרו את העובדים ולא יכבידו עליהם את העבודה משום לא תרדה.

החזרת ספרים לספריה משום לא תרדה:

הגאון ר' נחום מאיר קרליץ זצ"ל תלה מודעה בכולל חזו"א כי מי שאינו מחזיר ספר למקומו עובר בלאו זה של "לא תרדה בו בפרך" של מסדר הספרים, וזה לפי מה שכתב רבינו יונה ז"ל שערי תשובה שער שלישי סי' ס' שכאשר מבקש מאדם לעשות דבר ועושה שלא לרצונו ה"ז עובר בלאו.

הסטייפלר אמר לאברך שלמד לאור הנר אתה עובר איסור תורה.

אברך אחד סיפר לסטייפלר זצ"ל שהוא מחמיר על עצמו כחומרת החזון איש לא להשתמש עם חשמל בשבת והיה משתמש רק לאור הנרות, וכך גם היה לומד לאור הנר אך מפני האיסור ללמוד לאור הנר ביקש מחמותו שתשמור עליו שלא יגע בנר, אמר לו הסטייפלר אתה עובר איסור תורה לא תרדה בפרך בחמותך שאתה מטריח אותה לשמור עליך.

מדוע הסטייפלר לעולם לא כתב מכתב לגביר מסויים לעזור:

סיפר בנו הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הובא בספר בינת המידות על אביו כאשר פנו אליו וביקשו מכתב המלצה בכדי לפנות לגבירים לבקש עזרתם, מעולם לא הסכים לכתוב בפניה ישירה לאיזה גביר אלא בלשון בקשה לכלל, והסביר את טעמו מפני שחשש שאם יפנה באופן ישיר שמה אותו גביר מפני יראת כבוד יעשה בקשתו ויש בזה חשש לא תרדה בו בפרך.

הנהגת הגרש"ז אויירבך זצ"ל:

סיפר הרב נבנצל שליט"א למרות שלרב מותר להשתמש בתלמידו, ראיתי אצל מו"ר הגאון ר׳ שלמה זלמן אויערבך שליט״א, עד כמה הוא נזהר מלהשתמש בתלמיד בדרך־קבע, הרב אינו מבקש ממני טובה כלשהי, פעם אחת ביקש ממני איזו טובה, ושמעו איזו ״טובה גדולה״ היתה זו להודיע לו כשתגיע שעה פלונית, משום שהוא צריך ללכת אז לרופא ועל בקשה זו, הוא ראה צורך להתנצל כנראה, שהרב שליט״א חשש משום ״לא תרדה בו בפרך״. זאת, למרות שה״פרך״ לא היה נורא כל־כך ולמרות שהרב רשאי להשתמש בי מפני שהוא רבי המובהק, ו״כל מלאכות שהעבד עושה לרבו, תלמיד עושה לרבו״ (כתו׳ שם) ובכל־זאת ראיתי שהרב נזהר.

הנהגת הגאון ר׳ חיים שמואלביץ זצ״ל:

הנהגת הגאון ר׳ חיים שמואלביץ זצ״ל, היה נזהר מאוד שלא לבקש טובה כלשהי ממאן דהו, מלבד מבניו. הוא היה נוהג לומר שצריך ללמוד משמשון, הגמרא מספרת שכאשר רצה למוטט את הבית על הפלשתים בשעתו האחרונה, התפלל ואמר: ״אדנ־י אלקים, זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלקים, ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים״ (שופ' טז, כח). ומבארת הגמרא שכוונתו ב״זכרני נא״ היתה: ״זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם: העבר לי מקל ממקום למקום״ (סוטה י.). אף שהיה מנהיג ישראל וראש הסנהדרין.

שכר הנזהר שלא הכביד מרותו על אחרים:

הגה׳׳ק רבי חיים פלאג'י זיע׳׳א, סיפר בספרו 'תוכחות חיים' את  אשר נתגלה לו בחלום בחזיון לילה. היה זה כחודש ימים לאחר  פטירתו של אחד מתושבי עירו איזמיר שבתורכיה, נתגלה האיש  לרבי חיים בחלומו והוא לבוש בבגדי חג, והינו שש ושמח. שאל  אותו רבי חיים על מה ולמה זכה לכל הכבוד הזה? השיב לו  הנפטר ואמר, זכיתי לחיי העולם הבא על אשר נהגתי עם  משרתיי בכבוד וברחמנות, ולא הכבדתי את עולי עליהם ולא  שעבדתי אותם באכזריות ובעבודה קשה.  

מוסר השכל:

אחר כל הדברים האלו למדנו עד כמה חובתו של כל אדם הורים והילדים בעל ואשה מנהל ומעסיק רב וגבאי וכל תפקיד שיש לאדם עליו להתבונן בכל בקשה ובקשה ובכל מעשה ומעשה האם אינו עובר על לא תרדה בו בפרך בהיות ועושה הדבר שלא מרצונו, כמו כן פעמים רבות ישנם בני אדם המנצלים את טוב ליבו או תמימותו של הזולת להרבות בשכנוע לעשות כדבריו ומפצירים בו עד שמסכים לכאורה אך אינו אלא בפיו וליבו רחק ממנו והוא בכלל לא תרדה, זאת ועוד הייתי מוסיף ואומר דברים שלצערי אני שומע מפאת תפקידי שפעמים רבות ישנם בעלים אשר יושבים ללמוד או לעסוק בדברי מצוה למרות שהן מתבקשים מהאשה אשר משוועת לעזרה והיא קורסת מהנטל של הבית וגידול הילדים והבעל מעלים עינו ממנה באיצטלא של תורה וקדושה אין ספק שהוא בכלל לא תרדה בו בפרך, בהיות ומחובתו להיות שותף לצרכי הבית ולשאת בעול הבית ורק לאחר מכן יכול לעסוק בתורה ובמצוות, וכבר נאמר בספרים הקדושים שיש גיהנום של צדיקים אשר יענשו על תורתם ועל מצוותיהם הבאים בעבירה, עד כמה גדלו מעשיהן של גדולי ישראל בזהירותם בכבוד הזולת ובמעמדו של כל אדם, וככל שנהיה רגישים לכך נרבה אהבה ואחווה שלום ורעות כל אדם בביתו ובכלל עם ישראל ובזה נזכה לביאת גואל צדק בקרוב אמן ואמן.