איך אומרים בעברית 'איך דארף זיך נעמען צום לערנען'? אם ננסה את זה בתרגום מילולי, זה יצא כך: 'אני צריך לקחת את עצמי ללימוד', זה לא נדבק טוב, אך אם נרצה את הפירוש האמיתי, זה יהיה קצת ארוך, כלומר: 'אני צריך להתחיל לקחת את העניינים לידיים יותר ברצינות ולהתחיל להשקיע יותר זמן בלימוד התורה'.
ומה יום מיומיים? קושיה טובה.
איזו ברכה יכול יהודי בר דעת לאחל לעצמו, ברכת עולם שהיא משאת נפשו? הוי אומר, זו אותה ברכה עילאית שחז"ל הבטיחו: 'כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח, שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם', איזה הבטחה נהדרת ומרוממת. אולם, כדי שאוכל ליישם את זה צריך שיהיה 4 חלקים, תחילה הבסיס, שיהיה 'בן לבני'. ואז שלושת הדורות שכ"א מהם יהיה תלמיד חכם.
עוד באתר:
כבר 54 שנים שאני ממתין מתי יבא דבר זה לידי ואקיימנה, ותודה לקל יתברך, זה עתה התמלאו 50 אחוז מהפרוייקט, כלומר, לבני הת"ח ר' שלמה נולד בן בשעטו"מ למזל טוב, ממילא יש כבר גם את הבסיס לעניין וגם אחד משלושת הדורות שהוא ת"ח.
לכן פתחתי את המאמר בכך, שעלי לקחת את עצמי לידיים ולהתחיל ללמוד ברצינות ולתרום את חלקי לפרוייקט בעזהי"ת.
התלבטתי רבות אם לכתוב את מה שאכתוב כאן בהמשך, בכל זאת, אלו דברים שרוב העולם מנסים להסתיר ואולי גם אני, שבדרך כלל אני חושב אחרת מכולם ולא מפחד מגילוי מצבים שנראים מביכים לכתוב עליהם בגלוי, לא היססתי לספר דברים שעברתי בחיים, שירקו עלי וצעקו 'שייגעץ' והחתימו רבנים נגדי ושמו לי רגליים בעסקים וכו' וכו' והעליתי את הדברים על הכתב כדי לחזק אחרים שילמדו לקחת את החיים בפרופורציות נכונות ולהפנים שאפשר לעבור דרך חתחתים ולחיות בגן עדן, לקבל כל דבר באופן הנכון ובהסתכלות הנכונה, ולזכות לחיים מאושרים בלי דאגות כלל.
למרות כל זאת, טרם היה לי את האומץ לספר את הסיפור הבא, אך בני הרב הצדיק ר' שלמה שליט"א, אבי הבן הטרי, דוחק בי כבר הרבה זמן ואומר: טאטי, תספר את זה, זה יחזק הרבה אנשים, אז הפעם זה ההזדמנות לכך.
אומר את הידוע, למרות שאני בעל רגש, אינני איש של דמעות ובכיות, גם כשבא לי לבכות אני כובש את רגשותיי פנימה ואוצר את דמעותיי בפנים, אבל השבוע, כשקיבלתי את הבשורה המשמחת על לידת בן בני, לא אצרתי כח ונתתי דרור לדמעותיי לשטוף את פניי בעוז, גם כאשר הבנתי שבני מעבר לקו דומע איתי ביחד בתוך כותלי חדר הלידה.
אז מה כל כך מיוחד בלידת הנכד הזה, שמספרו מעל לדרך הטבע, היינו, הנכד השמיני, שכל כך גרם לי / לנו להתרגש?
הכל התחיל לפני 6 שנים, כשנה אחר נישואיו, כאשר הוא ורעייתו חבקו את בתם הבכורה ונקרא שמה בישראל גיטל, השמחה היתה גדולה והקידוש היה שמח ונפלא מבלי שנדע שום דבר שיעיב על החדווה והברכה.
מספר שבועות לאחר מכן, ערב אחד, אני נוהג ברכבי על ה'גארדן סטייט פארקוויי' והטלפון מצלצל וקולו המתוק של בני על הקו, טאטי, מאמי לידך? לא, אני עונה. יש לך ישוב הדעת וריכוז כעת? בהחלט, בשבילך תמיד. ובליבי חשבתי, בטח הוא חידש משהו נפלא והוא רוצה לשוחח על כך, ולמה שואל אם מאמי לידי? כדי לא להפריע לנו בזמננו המשותף.
ושלומי מספר: זה עתה נודע לנו כי השי"ת נתן לנו מתנה מיוחדת ולא סטנדרטית, שמנו לב כי הילדה לא מגיבה כשאנחנו מדברים אליה ומצחקקים וכדומה והיום הגיעו התשובות של הבדיקות בקופת חולים ומתברר כי הילדה איננה שומעת וכנראה תצטרך לעבור ניתוח מוח כדי להשתיל לה מכונת שמיעה עם מכשיר מעל האוזן, שרק בשעה שזה מורכב על אזנה, היא תשמע.
והוא ממשיך בקול מאושר: צריך להודות להשי"ת שנתן חכמה לעולם הרפואה, שהיום התפתח מאוד, וילדה כזאת, שבעבר נידונה להיות חירשת כל חייה, יכולה אחרי טיפול נכון, לשמוע ולקלוט צלילי הקול, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ממש מתנות.
כבשתי את קולי ושקלתי רגע בדעתי כמימרא מה להגיב. שאלתי אותו: איך אשתך הגיבה על בשורת ה'מתנה' הזו?
כן, טאטי, זו ההתמודדות שמחכה לי, היא מאוד בכתה, היא לא גדלה בביתך, היא לא ראתה אבא שחוטף מכות ויריקות ופאשקווילים וגרפיטי על קירות ביתו וחתימות רבנים נגדו על לא עוול בכפו, ומתוך כך נכנס הביתה ורוקד בשמחה אמיתית על ה'זכות' שנפלה בחלקו לחטוף למען האמת שהוא מאמין בה, ואשתו נותנת לו גיבוי מלא על כל מה שהוא מבין לנכון.
היא לא מבינה איך אני כל כך שמח באמת בבשורה שקיבלנו, היא אומרת: מילא אם היית אדיש, אבל מה השמחה? אין לי את המילים איך להסביר לה, כי אם השי"ת בחר בנו ונתן בנו אמון שאנחנו זכאים לטפל בנשמה כזו מאירה וטהורה, זו זכות מיוחדת וכבוד מאת השי"ת, ונותן המתנה בודאי יתן לנו את הכלים והכוחות לעשות את מה שהכי טוב עבורה.
וזו היתה רק הסנונית הראשונה, אחרי הניתוח הקשה הזה, שאכן הועיל שהיא התחילה לשמוע ועיניה התחילו לפנות לכיוון הקול, התגלה אט אט כי גם שאר החושים לא מתפתחים, לא דיבור ולא הליכה, אפילו אינה מתגלגלת בעצמה, אך מנגד, רק להסתכל בזיו פניה ולראות בבירור כי יש כאן נשמה ענקית ואור גדול שכבוש בתוך גוף קטן קדוש.
בהמשך היא גם הפסיקה לעכל אוכל ופתחו לה נתיב בבטנה כדי שמאכלה יכנס ע"י צינור ישירות לתוך הגוף.
עולם הרפואה אינו ערוך כל כך למקרים כאלו, התסמונת שלה יש לה שם מורכב, שרשמית, יש בכל העולם רק כ-60 מקרים כאלו, וגיטל'ה היקרה נחשבת לכאורה היחידה או מהיחידות מתוך אותם 60, עם מכלול הסימפטומים שמופיע בעולם הרפואה.
היופי וההדר הוא, שבני וכלתי שיחי' לא מפסיקים להודות על המתנה הגדולה הזו והם הקימו מעין בית חולים קטן בחדרה, עם כל המיכשור הנדרש להקל עליה, 24 שעות ביממה מטפלים בה צוות של אחיות, עם ישראל מתגלה בשעתו היפה, כמה בנות צדיקות מתנדבות יום יום, מפעל האדירים 'שי', שזה מוסד מפעים לילדים מיוחדים, פועל מעל ומעבר להנעים להם את היום באופן שאי אפשר לתאר, מי כעמך ישראל.
עם הזמן התחילה התמודדות חדשה שנקרא 'סיז'ערינג' כלומר רעד בלתי נשלט, מעין אפילפסיה הכוללת התכווצויות עם עוויות, שקורה עשרות פעמים כל יום וצריך להיות חזק כמו עמוד בטון, לראות את זה ולחוש את צערה הגדול ולהמשיך הלאה, לטפל, לטפח, לדבר אליה כאילו היתה ילדה רגילה שמגיבה ומחייכת ואומרת תודה.
בני שיחי' השתמש בכוחות הטמונים בו ואף שיכללם לרמות עילאיות, אבל נוו"ב אם הילדה תחי', היא עבדה על מידותיה וחישלה את עצמה לגבהים בלתי אפשריים, עד כי נודעה בשערים ונקראת לחזק אמהות עם מקרים דומים ואף בשבתות שארגוני הרפואה עורכים, היא מוזמנת לבוא ולעודד נשים מתמודדות ולספר להן את התהליך שעברה ואיך הפנימה להבין שזו מתנה גדולה.
וכאשר מאן דהוא שואל אותם על הבעיות, הם עונים שאין להם בעיות, יש מתנות שיש עימם התמודדויות.
וכעת גם אגלה לכם, שמה שסיפרתי לפני מס' שבועות על שביעי של פסח שנסעתי עם משפחה לטקסס לניתוח מוח, היה עם גיטל'ה היקרה, כי בני וזוג' שיחי' הפכו כל אבן לנסות להקל עליה את ההתכווצויות הללו ואחר מאמצים והשתדלויות רבות הגיעו לפרופסור הגדול ביותר בארה"ב (ויתכן בכל העולם) שגילה שיטה מפליאה לעשות, שפותחים את המוח ומנתקים שם חיבור מסוים שאמור להעביר את ההוראה המוחית להתכווצות וממילא זה מנטרל את האפשרות להתכווצויות.
במשך מספר שנים, השקיעו ההורים את כל מרצם להעמידה באופן יציב ולוודא כי חייה נוחים במקסימום האפשרי במצבה ורק אז התפנו להתחיל לחשוב על המשך הקמת בית בישראל, תוך וידוא מוחלט בס"ד, בסיוע הארגון הענק 'בוני עולם' כי אין כאן ענין של גנטיקה שיכולה לחזור על עצמה, כי למרות שמאמינים בלב שלם כי זו מתנה ומודים להשי"ת על כך, זה ענין של הודיה על העבר, אך על העתיד, ברור שיש לעשות כל מה דאפשר לבנות עולם שממשיך דורות בריאים ושלמים.
וכאשר זכינו ושמענו כי בשעה טובה נפקדו, לא חדלנו מלהתפלל לפחות ג' פעמים מעומק הלב, שהכל יעבור כשורה ובנקל.
כעת תבינו כמה רגש פרץ החוצה והתנקז דרך הדמעות הרותחות כאשר ההודעת טקסט קפצה מול העיניים המייחלות ואמרה: 'חסדי ה' נולד בן בריא'.
בני בנים הרי הם כבנים, מודה אני להקב"ה על הבן הזה ועל כל החסדים שעשה עמדי מאז ומעולם ועד עולם ומעומקא דליבא אני מתחנן לבורא עולם ואומר: אבא שבשמים, ראה נא ראה ממעון קדשך את בניך, כמה הם מתמסרים לילד שאינם מצפים ממנו לשום תמורה וגמול, אך ורק מרחמי האב על ילדיו, אף אתה חוס ורחם עלינו ושלח לנו ישועה שלימה גם אם איננו זוכים לתת את התגמול הראוי ועשה לנו באהבתך ובחמלתך את הדרוש לנו החיש את גאולתנו ופדות נפשנו בביאת הגואל.
מי שנמצא באזור מוזמן בליל ש"ק לבוא לביתי ולשמוח יחד בשמחת השלום זכר ברוב עם ובהדרת מלך להודות על כל החסדים ולברך ולהתברך בכל מיני ברכות וישועות.
