לשאול על מה?! / פרשת בהר בחוקותי התשפ"ה
אחד מהדברים בחיים, המלמדים את האדם דברים שהוא לא יודע זה יכולת החקירה..
לנסות להבין לשאול ולחקור, דברים שהוא לא יודע…
עוד באתר:
כשהיינו ילדים היו אומרים לנו: "תמיד כדאי לשאול כי אם לא תשאלו איך תדעו"??
ופעמים שהשאלות במהלך השנים הלכו והתגברו עד שקיבלנו להם את התשובות שרצינו..
אך האם צריך זכות כלשהי בשביל לשאול על משהו שקשה?
פגשנו את זה כבר בתורה ביציאת מצרים:
"וכי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת"?
הילד רוצה לדעת לא תאמר לו?
בשביל להבין את הדבר הזה הבה נפתח יחד את פרשת השבוע:
וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו" (כה,ב)
פה, החקלאים שואלים, "ריבונו של עולם, מה איתנו"?
"מה נאכל"? "מה יהיה"?
כל מיני אמירות בשביל שישרו על האדם השואל אותם, כשיראה וישמע את התשובה סוג של בטחון..
אבל בוא ננסה לברר בעדינות, כדאי לשאול?
ביאר בזה ביאור נפלא בספר "חשבה לטובה" להגאון ר' חנוך העניך מאלכסנדר זצוק"ל וזה לשונו: "בשם הרבי ר' זושא ז"ל, דהנה לא מצאנו בכל התורה קשיא אלא כאן, ואמר כך, דבאמת מי שהקשה זאת עושה רושם, ועל זה יש עונש, שצריך ה' יתברך לצוה על זה את ברכתו, דבלא השאלה אין צריך ציווי כלל, דבריאת עולם כך היה, שהשם יתברך ברא אדם ומקודם ברא את פרנסתו וממילא כך היה, אלא מכוח השאלה גרם להם לצוה מחדש".
הקב"ה היה צריך לצוות את ברכתו בעולם, כי שואלים??
כנראה שכן, להחדיר באדם את הבריאה, שיש אדם שמחובר לרוחניות ולאחר מכן יש פרנסה..
וממשיך הרב: "והוא ז"ל (הרב הקדוש ר' העניך מאלכסנדר זיע"א) אמר כך: דלכאורה השאלה שלו היא כהוגן, 'הן לא נזרע ולא נאסוף', פירוש מכוח איזה זכות יהיה לנו לאכול, שאין אנו עובדים לה' באמת, מהיכא אני אזכה שיתן השם יתברך לנו לאכול, אבל באמת לא צריך לשאול זאת, דהא כל הברואים שבעולם אינם כדאי לתת להם את אכלם, אלא שהשם יתברך הוא נותן בחסד, אם כן יכול לעשות עימו חסד גם כן, ואדרבה הוא גריעות זה השאלה, שמראה שהוא אין רוצה בחינם אלא מה שמחויב לו מדין, וזה שקר מוחלט, שלשום אדם אין חייב לו כלום, ומשום זה גרם השאלה לצווה מחדש על הברכה".
ריבונו של עולם, לא חייב לנו כלום..
אנו צריכים להבין את זה עמוק עמוק בתוככי ליבנו..
כל מה שיש לנו הוא חסד נטו של הריבונו של עולם..
ואם אתה קם ושואל למה?!, למה אין לי רכב חדש? ולמה המצב הבריאותי שלי רעוע? למה הפרנסה לא הולכת?
הקב"ה יביא לך, אבל יביא לך בצורה שתבין עמוק עמוק, שתבקש, אל תשאל, כי אף אחד לא חייב לך כלום.
זוהי הרגשה גם כן באמונה דקה מן הדקה, על הבנה עקרונית וחשובה, מה הריבונו של עולם עושה בעבורנו?!
לנו זה לא מספיק?!.
הבעיה שזה רק "לנו", אבל לריבונו של עולם זה די והותר, כי הוא רוצה לתת לך את הברכה רק תעשה את עצמך כלי מתאים..
ואיך אפשר לסמוך במקרים מעין אלו על הריבונו של עולם?!
בואו ותשמעו סיפור (שש באמרתך, ויקרא עמוד תרנד):
האדמו"ר ר' דוד מטאלנא זצ"ל נסע פעם בדרך ועצר לילה בפונדק. ניגשו אליו בני הזוג שניהלו את הפונדק ואמרו שקשה להם מאוד בפרנסה, הם נלחמים על פרוטה והם מבקשים ברכה. שאל אותם: "יש לכם חסכונות כלשהם?".
"חסכנו פרוטה לפרוטה והצלחנו להגיע למאתיים רובל". "תנו לי לחשוב".
למחרת הם באו שוב אל הרבי, והוא אמר: "תנו לי את המאתיים רובל כפידיון נפש, ותקבלו ממני ברכה להצלחה", הם נבוכו. היה זה חיסכון של שנים! אך אז גמלה ההחלטה בליבם: הברכה של הרבי שווה מאתיים רובל!
"תראו", אמר להם הרבי. "חבל להשאיר כזה שטח גדול עם קומה אחת בלבד. תחריבו את הבנין ותבנו במקומו מלון של כמה קומות. בנוסף, תגדלו כאן פירות וכבשים, וכך תוכלו לספק מוצרי חלב ובשר לאורחי המלון ולקונים מזדמנים".
באותו מעמד נכח אחד מן החסידים. לאחר מספר שנים הוא שב למקום, ונדהם לראות מלון בן חמש קומות, עם רפת גדולה וכמה דירי כבשים. הוא מצא את בעל הפונדק יושב בהרחבה ובנחת, וכשראה אותו אמר לו: "ברוך ה'! הקב"ה שלח לי ברכה!"
נסע החסיד אל הרבי ושאל: "אם הרבי החליט לברך אותם, מדוע לקח את מאתים הרובל שלהם? מסכנים, זה היה להם כל כך קשה!"
אמר לו ר' דוד: "הייתה להם עבודה זרה, שקראו לה מאתיים רובל, כל כך הרבה תכניות הם בנו עליהם! רציתי לקחת את העבודה זרה מביתם, להראות להם: אין לכם על מי לסמוך, רק על הקב"ה! כשתסמכו רק עליו תקבלו את הברכה!
לסמוך באמת..
שאלות תשאירו ל"מה נשתנה"…
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב להצלחת מורי ורבי עטרת ראשי
ר' חיים שמעון פינטו שליט"א
בתושח"י.
