החזון הפלסטיני מת: ההתיישבות כבשה את יהודה ושומרון

בשעה שעיני העולם נשואות לכיבושה של עזה שמתנהל בשקט אך בעקביות, בשטחי אבות, ביהודה ושומרון, מתרחש בשנים האחרונות אירוע משמעותי מאוד וכנראה חשוב אף יותר.

אחרי עשרות שנות הזנחה והפקרה ורוח של תבוסתנות ונסיגות, ולמעשה 58 שנים לאחר מלחמת ששת הימים שהתרחשה בימים אלו אשר השיבה לנו את השטחים הללו, רוח של תקווה ואופטימיות נושבת בין הרי יהודה והשומרון.

ב'הארץ' פורסם בשבוע שעבר כי השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר איים על צרפת ובריטניה כי אם יכירו במדינה פלסטינית (מהלך ששתי המדינות שורצות המוסלמים מקדמות לאחרונה בכל הכוח), ישראל תנקוט בתגובה בצעדים "קשים" בשטח. בשיחה בין דרמר לשר החוץ הצרפתי ז'אן נואל בארו אמר דרמר כי ישראל תכשיר מאחזים "בלתי חוקיים" ותספח שטחי C.

אלא שבפועל, גם אם אין הכרזה רשמית על כך, הסיפוח קורה גם קורה. מי שמתבונן במה שעובר על השטח ובחוקים ובתתי-הסעיפים שמשונים או מחוקקים לטובת כך, משפשף את עיניו בתדהמה.

השינויים הם פשוט בלתי נתפסים. הם הגיעו רגע לפני איבוד מוחלט של יו"ש לטובת הערבים, אבל בחסדי שמיים הצליחו כבר להפוך את הגלגל.

לפני שנרחיב עוד בנושא, הנה סיפור מעדות אישית. לפני 5 שנים ערך לי ידידי, יו"ר המועצה האזורית שומרון מר יוסי דגן סיור בשומרון. כשהגענו לפאתי היישוב פדואל, הוא הצביע על צלע הר יפיפיה ממזרח ליישוב ואמר: "שם ישבה העיר צרידה שמוזכרת במסכת אבות".

 

הוא הראה דרך עפר חדשה, שנכבשה על צלע ההר ואמר בדאגה שלא ניתן היה להסתירה: "זו חלק מהתוכנית של ראש הממשלה הפלסטיני פיאד. הוא פורץ דרכים וקובע עובדות בשטח. בונה עוד ועוד נקודות יישוב ערביים. אין לנו מה לעשות נגד זה".

לפני כחודש הייתי שוב באזור. השקפתי לעבר הרכס וראיתי שלצד השביל נראים היטב נקודות לבנות. היו אלו מבנים בני קומה אחת שהוצבו לכל אורכו. חשבתי לעצמי בכאב: פיאד ניצח. אחרי שהערבים פרצו דרך לא חוקית הם הצליחו להקים כפר ערבי לא חוקי. הפסדנו בקרב.

לא עברו יומיים, ובהשגחה פרטית נתקלתי בכתבת בכי באתר 'ווינט' שכותרתה "בנייה בכל מקום, כבישים רק ליהודים: סיפוח שטחי C הפך לעובדה מוגמרת | כך זה נראה".

נכנסתי לכתבה וליבי גאה מהתרגשות כאשר גיליתי שאחת הדוגמאות להשתלטות היהודית על יהודה ושומרון היא הקמת 'חוות צרידה'. בדיקה מהירה העלתה שבאזור הוקמה בשנתיים האחרונות חווה יהודית שמונה כמה משפחות. מקימי החווה, משפחת בירן הגיעו למקום מהיישוב פדואל הסמוך והם מפריחים את השממה. היישוב צרידה שחרב לפני 2,000 שנה הוקם מחדש והפך שוב למקום שבו נשמעות תפילה יהודית, נלמדת תורה ונעשים מצוות ומעשים טובים. היהודים – בחסות ממשלת ימין על מלא – לקחו את החנית מיד המצרי והשתלטו על השטח.

הקרדיט למה שמתרחש ביהודה ושומרון מגיע לאדם שעומד בראש המערכה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' שהתעקש לקבל בידיו גם תיק של שר במשרד הבטחון, האחראי על ההתיישבות זכה ללעג וקלס מהשמאל. אנשי השמאל הקיצוני שכל מחייתם היא להתמרמר, לקלל, להרוס, להפחיד, להציק ולהגחיך הפכו את סמוטריץ' לשק החבטות התורן שלהם. הם מיהרו לצחוק על רצונו לקבל את התיק וכמובן הצהירו שלא יצא מכך כלום ושום דבר אבל סמוטריץ' התגלה כעקשן ועקבי בהרבה. את מה שהוא עשה בשטחי יו"ש לא עשו כאן מאז מלחמת ששת הימים.

צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל הוא החל להחזיר את יהודה ושומרון לריבונות ישראלית. עוד ועוד דרכים חדשים נפרצות ונסללות מידי יום ועוד ועוד יישובים מוקמים או מקבלים הכרה והסדרה.

 

כדי להבין עד כמה מספיק להתעדכן מדו"ח הבשורות הטובות שהוציא ארגון ה"מרגלים" המודרני 'שלום עכשיו', שהובא באתר ווינט.

"מאז תחילת 2025" נכתב בכתבה של עודד שלום "קידמה מועצת התכנון העליונה בשטחים 15,190(!) יחידות דיור, וכל זה בפרק זמן של ארבעה חודשים. אל הבנייה הזו מתווסף הפרויקט האסטרטגי לגירוש וכיתור הכפרים והעיירות הפלסטיניים בשטחי C, עם הקמתם של כ-150 מאחזים חדשים וחוות רועים, עשרות מהן מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. המספר הזה כולל שלוחות קטנות, מעין סניפי משנה, שיצאו מחוות ותיקות יותר. כולם יחד השתלטו עד כה על שטח של כ-786 אלף דונם, המהווים 14 אחוז משטחי יהודה ושומרון והביאו לגירושן של למעלה מ-60 קהילות רועים פלסטינים".

עוד הוא כותב: "המהלך המשלים של כל הצעדים הללו הוא פריצת דרכים וסלילת כבישים חדשים. הדרכים והכבישים מאפשרים שליטה על שטח נרחב, והם גם מונעים גישה של הפלסטינים לשטחים חקלאיים ולאזורים שקודם לכן היו נגישים להם. על פי נתוני 'שלום עכשיו', מאמצע שנת 2023 ועד אמצע שנת 2024 פרצו המתנחלים 139 דרכים חדשות בגדה באורך 116.4 ק"מ. כ-65 אחוז מהדרכים הללו, 75.3 ק"מ, עוברות בקרקע פלסטינית פרטית. מדובר בפריצת דרכים שבוצעה ללא היתר, מחוץ להליך הבירוקרטי שבו פריצת דרך או סלילת כביש חדש אמורים להיות מאושרים".

יונתן מזרחי מ'שלום עכשיו', אותו ארגון בזוי שעושה הכל, במימון נדיב של מדינות המערב, כדי לפגוע בקיום החיים היהודים ביהודה ושומרון, לא התבייש להתלונן באוזני הכתב, כי "כל הפרויקטים האלו מבוצעים בכספי ציבור, כסף של כולנו".

כאילו מרעיו למחנה השמאל הקיצוני לא קראו למרד מיסים או לרדת מהארץ, וכאילו הם לא מנסים לפעול נגד המדינה ומאחורי גבה הוסיף מזרחי להיתמם כי "זה בלי שקיפות, בלי הליך מסודר, כלום. שמת אוהל על גבעה ופרצת אליו דרך עפר, ועכשיו זהו, הפלסטיני יודע שהוא לא יכול להתקרב לדרך הזו. וזה הכי פשוט שיש. קודם מגיע טרקטור שפורץ את הדרך, אחר כך שופכים חצץ ואז מהדקים. כל דרך כזו זו עבודה של מאות אלפי שקלים, לפעמים מיליונים, אבל ברגע שעשית אותה – סגרת על הכפר וצימצמת את מרחב המחיה של התושבים שלו. ועל זה קרה דבר נוסף: צה"ל בלחץ המתנחלים ייצר מאות חסמים של כניסות ויציאות מכפרים ומעיירות פלסטיניים. סוללות עפר, בטונדות, שערי ברזל, לוחות בטון, מדרום הר חברון ועד צפון הגדה הכל מלא מחסומים. זה מקשה על הפלסטינים לנוע ממקום למקום, מייצר פקקים והמון לחץ".

 

מי שעוקב אחר מה שקורה בשטח וצובט את עצמו כלא מאמין הוא פעיל הימין ואיש הגבעות אלישע ירד, שמדווח לעוקביו ולעיתונאים מהנעשה בשטח. בחודש האחרון קיבלתי ממנו 2 עדכונים על גונבי אדמות ערבים שהקימו מאחזים בלתי חוקיים, וכעת, תחת לחץ מצד השלטונות הישראלים ומצד התרחבות ההתיישבות היהודית, הם פשוט מתקפלים וחוזרים למקום שממנו הם באו. אלו תמונות שבאופן אישי לא האמנתי שהן קיימות עד שראיתי אותן. משהו שלא נראה כאן מעולם עד תחילתה של ממשלת הימין המבורכת העכשווית. בטור שפורסם לאחרונה ב'עולם קטן' שכתורתו "ממלחמת מאסף – להכרעת האויב: המהפך שמחוללות הגבעות ביו"ש", הוא מצטט את סייל כנען, ראש מועצת הכפר בורקא בבנימין שאמר בראיון לערוץ טלוויזיה ערבי כי "הכפר שרוי במצור. מתוך 22,000 דונמים נשארו לנו 2000 בלבד. אין לנו לאן להתפתח, ויש לנו כבר הגירה ברורה החוצה מהכפר. הכל בגלל מאחזי ההתנחלות היהודים שהוקמו בשנים האחרונות סביבנו, ומטרתם היא להשתלט על האדמות באזור כדי שהכפר יהפוך לבית כלא גדול מוקף בהתנחלויות". ירד טוען כי הריאיון עם ראש המועצה הערבי הוא "תיאור בצורה הטובה ביותר מכלי ראשון את המהפך שמתחולל ביחסי הכוחות בשטח בין הצד היהודי לרשות הפלסטינית וזרועותיה הענפות".

הוא מזכיר את 'תכנית פיאד' להקמת מדינה פלסטינית שהוזכרה לעיל. התכנית ההיא התבססה על עיקרון פשוט של יצירת טבעת חנק סביב הישובים היהודים כדי לנתקם זה מזה, למנוע מהם להתרחב ולהפכם בפועל למובלעות בשטח ערבי עוין. שרי הבטחון בכל השנים האחרונות שנמנו על המרכז-שמאל, ידעו בדיוק אלו תהליכים רעים קורים בשטח אבל לא עשו כלום כדי לפעול בנידון. נהפוכו. הם הפעילו יד קשה נגד כל ניסיון יהודי לפעול בשטח ועצמו עין מכל השתלטות ערבית עויינת, מתוך רצון להחניף לאבו-מאזן וחבר מרצחיו וכדי להביא הלכה למעשה להקמת מדינה פלסטינית.

"בהיעדר תגובת נגד כלשהי מהצד היהודי שישן בעמידה ואפילו לא היה מודע במשך כמעט עשור לקיומה של התוכנית" אומר ירד "התקדמה זו בשטח בקצב מסחרר והחלה לבודד ולחנוק את יישובי יהודה ושומרון אחד אחרי השני. פריצת כבישים מסיבית, אירועים מאורגנים בהשתתפות פעילים זרים להקמת מטעים על גדרות הישובים, בנייה נרחבת שנפרסה על פני ההרים וחריש ערבי 'עד התלם האחרון' – כל אלו הביאו בתוך מספר שנים למצב טראגי בו כמעט כל יישוב יהודי ביו"ש מצא את עצמו הולך ומכותר בהשתלטות ערבית".

תפיסת הקונספציה הביטחונית ששררה במרבית הישובים והאמינה בשמירה חזקה על קו הגדר ותו לא, לא היטיבה גם היא עם המצב. באזורים כמו מרכז גוש עציון ניתן היה לראות מבצעי השתלטות יזומים כאלו מתרחשים לאור יום באופן תדיר עשרה מטרים מגדר הישוב שהתקיימו ללא תגובה כלשהי. לדבריו, גם אחרי שממדי הסכנה החלו להיחשף, התחלקו יישובי יהודה ושומרון לשניים. מרביתם הגדול המשיכו לישון, ובודדים ראו בדו"חות מסמרי השיער שפורסמו קריאת השכמה מהדהדת ויצאו למלחמת מאסף כנגד ההשתלטות הערבית – אם באמצעות תמיכה בנקודות התיישבות שמחוץ לגדר ואם בהקמת ועדת קרקעות שתיאבק בבנייה הערבית.

אולם אפילו באזורים בהם נרשמה התעוררות של הציבור היהודי, יחסי הכוחות היו ונותרו ברורים מאוד. מאבק התושבים הצליח לעכב ולסכל במעט את תוכניות הבנייה הערבית, אך היווה לא יותר מאצבע בסכר. אבל מאז קמה הממשלה החדשה, וביתר שאת מאז טבח השבעה באוקטובר, משהו השתנה. "התקווה שהנה הם נמצאים כפסע ממדינה פלסטינית דה פקטו, התחלפה אצל ערביי יו"ש בדכדוך, ייאוש ודיבורים על 'נכבה שלישית'" אומר ירד.

 

הוא מביא לדוגמא שני כפרים מרכזיים בבנימין שהפכו ממעוזי השתלטות נרחבים למובלעות בשטח יהודי: הראשון הוא הכפר בורקא. כפר קטן השוכן בסמוך לכביש 60, אך השטחים עליהם חלש עד לפני שנים בודדות עצומים בהרבה משטחו הבנוי. מתחנת הדלק כוכב יעקב בדרום, גבעת אסף בצפון, ציר 60 במזרח כולל רכס רמת מגרון בו הוא מתגורר כיום – ועד פאתי הישוב פסגות במערב. בכפר מתגוררים עשרות רועי צאן ערבים שהיו רועים עם עדריהם עד לגדרות הישובים ממש, ותפסו שטח של כמעט 20,000 דונמים. בכפר לא הסתפקו ברעיית צאן ופעלו כל העת לביסוס אחיזתם בשטח, באמצעות עיבוד שטחים חקלאיים, בהכשרת חלקות מוקפות בחומת אבן או על ידי בניית "מבנים חקלאיים" בתוך המטעים שאוכלסו כעבור זמן לא רב.

"במכשיר הפלאפון שלי שמורים במקום של כבוד מקבץ סרטונים מימי טרום רמת מגרון שחוגגת השבוע 4 שנים מאז עליית הגרעין שלנו לשטח, בהם נראים בין השאר רועי הצאן של בורקא מכינים קפה בשלווה על הכביש המוביל לישוב מגרון 150 מטרים מגדר הישוב" הוא מעיד, זכר לימים הקשים ההם. אבל הקמת הגבעה דחקה בתוך חודשים ספורים את אחיזתם של ערביי בורקא מהרכס שמשתרע ממרחב האמבטיה ועד לתחנת הדלק כוכב יעקב, ומאז ממשיכים בגבעה להגדיל מדי שנה את השטח הנתון לשליטה יהודית במאות דונמים נוספים.

במקביל, בגבעות עוז ציון וצור הראל שממערב לכפר יצרו רצועת הגנה רחבה בין בורקא לישובים גבעת אסף ופסגות, וסיכלו את נסיונות הרש"פ לייצר רצף טריטוריאלי ערבי בין הכפר לעיר אל בירה שנושקת כבר ל"ציר הזבל" המחבר בין בית אל ופסגות.

"למרות נטייתם לשקר בלי להניד עפעף בדרך כלל, המצב שתיאר ראש הכפר סייל כנען באותו ראיון לא רחוק בכלל מהמציאות. רועי הצאן היהודים מהגבעות הסמוכות רועים כיום כבר מאות מטרים בודדים מבתי הכפר, ואילו הערבים נאלצים לריב ביניהם על מעט השטח שנותר או למכור את צאנם כפי שקונן כנען בהמשך הריאיון. רבים מהמגדלים מכרו את צאנם בשל היעדר מרעה או מפחד מ'התקפות המתנחלים' בכל פעם שיצאו משטח הכפר". לדבריו, גם ההשתלטות החקלאית על השטח ספגה מכה אנושה. "בהסתמך על מה שהערבים עצמם אומרים עולה שמתוך 10,000 דונם שהוחזקו באמצעות חקלאות, מעבדים היום חקלאי בורקא 1000 דונם בלבד".

 

מצפון לכפר בורקא שוכנת לה העיירה דיר דבוואן. אם במקרה של בורקא היה מדובר בכפר קטן יחסית גם אם כזה ששלט על שטחים נרחבים, הרי שבדיר דבוואן נתוני הפתיחה היו שונים בתכלית. מדובר בעיירה גדולה ומקושרת, שרבים מבניה אזרחי ארצות הברית ובין תושביה ניתן למצוא שורת אישים מכובדים כמו מושלת רמאללה לילה ע'אנם.

עובדת היותם ערבים מודרנים בעלי אזרחות זרה לא הורידה כמובן ולו במעט את לאומנותם ועוינותם. להיפך, קשריהם השונים רק גוייסו לטובת המאבק על השטח, ובעוד ידם האחת אוחזת במקל ובמחרשה – ביד השנייה דאגו לרתום את המוסדות השונים, גם אלו הישראלים למרבה הצער, לטובת ההשתלטות העניפה שניהלו סביב הכפר.

השטחים אליהם פלשה העיירה במהלך השנים עצומים וכמעט בלתי נתפסים. מעפרה בצפון ועד לישובים מכמש ומגרון. בכל אחד מצדי הכפר ניתן היה לראות עד לא מכבר זרועות השתלטות ארוכות בדמות מאחזי פלישה ערבים שהורכבו לרוב מאוהלים ובנייה קלה, לצד מבני תעשייה מסיבים יותר ובתי מגורים שהגיעו כמעט למבתרי כביש 60 וכביש אלון.

שדה יונתן, זו שנערך בה השבוע טקס מרגש של 'ראשית הגז' היתה ראשונת הגבעות סביב דיר דבוואן. היא עלתה לשטח לפני שנתיים בלבד כדי לבלום ברגע האחרון את החנק הערבי על ציר אלון מכיוון הכפר, במקום בו שכנו עד הקמתה שני מאחזי פלישה ערבים שסולקו אחרי מערכה ממושכת על שטחי המרעה. "את מלחמת העולם שנפתחה כנגד הגבעה גם ותיקי הפעילים לא צפו" מעיד ירד בטורו. "העיירה שעשתה רושם של מקום שקט ומודרני, התגלתה כמעוז לאומני שזכה לשבחים מקצה לקצה מצד בכירי הרש"פ על מלחמתם האלימה שניהלו קרוב לשנה כנגד הגבעה.

"'אוהל התנגדות' הוקם בפאתי הכפר, ושימש כבסיס יציאה ללמעלה מ-100 פורעים ערבים ששהו בתורנות במקום מדי לילה וביצעו התקפות המוניות ופעולות טרור כנגד הגבעה. לא פחות מעשרות אירועים של השלכת בקבוקי תבערה, 14 מטענים, 20 אירועי ירי לעבר הגבעה ושורה ארוכה של תקיפות רועים הוציא הכפר בתוך פחות משנה, אך אלו דעכו לאיטן אל מול נחישותם של תושבי הגבעה. במבחן התוצאה רועים תושבי הגבעה כיום את צאנם עשרה מטרים בלבד מקו הבתים בכפר, ו'אוהל ההתנגדות' עומד לו שומם ומתבדר ברוח זכר לקרב האיתנים שהתחולל במקום".

 

זרוע ההשתלטות שנשלחה מהכפר לכיוון הישוב מכמש נגדעה הולכת ומתקצרת גם היא מחודש לחודש עם נטישתם של עוד ועוד מבני השתלטות ערבים. הקמתה של "החווה של חנינא" לפני כשנה ממזרח לשדה יונתן נתנה מכה אנושה נוספת להשתלטות בצידו הדרומי והמזרחי של הכפר, ומאחזי הפלישה הערבים שעוד נותרו בשטח והשתרעו עד מבתרי כביש אלון ארזו את חפציהם והעתיקו את משכנם למרכז הכפר. זמן קצר אחרי שדה יונתן הוקמה גבעת אור מאיר בצידו השני השני של הכפר, סמוך לעפרה ומחצבות טריפי. בגבעה התרחש ניסיון התיישבות קודם כשנה וחצי לפני כן, שנתקל בהתקפה של עשרות ערבים ימים ספורים אחרי העלייה ובעקבות פציעתם של שני תושבים ננטש המקום. לפני כשנתיים עלה למקום גרעין חדש, במטרה להיאחז בהר ויהי מה.

בשילוב של אכיפה כבדה בהוראת סמוטריץ' לצד מתן אישורים ליהודים לבנות בכל מקום, ובסיוע עדר צאן ועיבוד השטחים באזור הלכה הגבעה וביססה את אחיזתה בשטח, וכעבור שבועות בודדים כבר עזב מאחז הפלישה הערבי שהוביל את תקיפת הגרעין הקודם ונסוג אחורה לפאתי הכפר יחד עם מיטלטליו. כיום חולשת הגבעה על שטח של אלפי דונמים, וכמו בשדה יונתן רועה עדר הצאן של הגבעה עד עשרות מטרים מבתי הכפר ובולם את התפשטותם למרחב. לפני כשנה עלתה לקרקע בהמשך הרכס החוצץ בין עפרה לדיר דבוואן גבעת אור אהוביה אותה מאכלסות כיום 2 משפחות וגרעין של נערות, ובחודשים האחרונים הצטרפה אליה גבעת נוספת בסוף הרכס שהשלימה את רצועת ההגנה היהודית מצפון לדיר דבוואן.

מאז הקמתה כבר גרמה הגבעה לעזיבתם של 2 מאחזי פלישה ערבים בחזרה לתוך הכפר, והיא נמצאת במרחק נגיעה מניתוק דיר דבוואן מגוש הכפרים רמון, טייבה ודיר ג'רר שהופכים את הכפר לחלק מרצף טריטוריאלי ערבי אימתני שמשתרע משילה ועד בואכה יעקב. כשישלימו בעז"ה תושבי הגבעה את משימתם, תהפוך סופית העיירה דיר דבוואן למובלעת בשטח יהודי, ויווצר בפעם הראשונה רצף יהודי בין שני צירי האורך בבנימין – כביש 60 וכביש אלון.

"לצערנו אזורים אחרים ביו"ש עדיין רחוקים מאוד מהמצב המשמח בו נמצאות שתי הגזרות הנ"ל שהבאתי כדוגמה, אך המגמה כבר ברורה והגלגל החל לחזור לאחור" הוא מסכם בסיפוק. "כל מקום שעם ישראל מתעורר ומחליט לרדת לשטח, זה רק עניין של זמן עד שהאויב נאלץ לסגת ממנו אחורה. כמות האדמות ששבות לידיים יהודיות הולכת ומזנקת משנה לשנה ולנגד עינינו מתרחשת גאולה של ממש. כל שנותר לנו הוא רק להגביר את הקצב".