לראות בשני העיניים: עפר ואפר או צלם אלוקים

הרב רוזנבלום פותח את שיעורו השבועי לפרשת קורח בהתייחסות למשנה במסכת אבות (פרק ה'): "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון…" הוא מציין כי בשלוש השבתות הקרובות אנו פוגשים שלושה "פיות": "השבת יש לנו פי הארץ – הבור של קורח שנכנס לאדמה. בשבוע הבא, בפרשת חוקת, פי הבאר – 'באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם'. ובשבת לאחר מכן, בפרשת בלק, פי האתון. הוא מוסיף: "יש לנו שלוש פיות – פי פי פי, ורבותינו מדברים על שלוש הפיות האלה".

הרב מביא מספר דודאי יעקב דבר מעניין: "בשלוש הפרשיות הבאות יש אות קוּף: בקורח, קוּף בהתחלה; בחוקת, קוּף באמצע; בבלק, קוּף בסוף." הוא מסביר כי שלושת הקופים מסמלים זמנים שונים: "קוּף בהתחלה זה עבר, קוּף באמצע זה הווה, קוּף בסוף זה עתיד." הוא מצטט את מדרש אותיות דרבי עקיבא: "האות קוּף מסמלת קדושה". בהמשך, הוא מביא את דברי הספר דודאי יעקב: "קורח בא ממשפחת קדושה – סבו הוא לוי, שבט נבחר. הקדושה שלו היא קדושה מוקדמת, ולכן הקוּף בתחילת שמו. בפרשת חוקת, הפרה האדומה היא קדושה בהווה, כי אין לה לא קדושה קודמת ולא עתידית – הקוּף באמצע. ואילו בבלק, הקדושה היא לעתיד, כי ממנו תצא רות המואבייה, שושלת דוד – ולכן הקוּף בסוף".

הרב שואל, כפי ששואלים חז"ל: "קורח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?" הוא מביא את הרמב"ן: "אם קורח היה בא בהתחלה למחלוקת על משה רבנו, היו רוגמים אותו באבנים." אך קורח מצא עיתוי לאחר חטא המרגלים, כשעם ישראל היה במצב רוח עגום: "באותו רגע הוא מצא מקום להתלבש עליהם".

עוד באתר:

הערב אצל יענקל'ה

הרב גלזר: "החיילים מתו כדי להוכיח את כוחה של תורה"

יענקל'ה פרידמן

הרחובות הושחרו

הקרב על המספרים: כמה השתתפו בעצרת התפילה בי-ם?

אבי יעקב

אסון נורא

טרגדיה בעצרת התפילה בירושלים: נער נפל מגובה ונהרג

שמעון כץ

לקראת העצרת

"העדשה של הדור החרדי": שוקי לרר חושף סיפורים

אפי סקקובסקי ומני וקשטוק

רש"י מסביר כי "עינו הטעתה אותו", כי ראה ברוח הקודש ששמואל הנביא יצא ממנו: "שמואל שקול כנגד משה ואהרון, ככתוב 'משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו'." קורח חשב: "אם שמואל יצא ממני, סימן שאני אשאר בחיים." אך רש"י מוסיף: "הוא לא ראה שמשה ראה – שבניו של קורח עשו תשובה, ומהם יצא שמואל." קורח ראה גם כי "24 משמרות כהונה יצאו מבניו, שמתנבאים ברוח הקודש", ולכן חשב שהוא ראוי לגדולה, אך לא ראה שזו תוצאת תשובת בניו.

הרב מביא מספר קול אריה: "המחלוקת של קורח גרמה לקידוש שם שמים, כי כולם ראו שהקדוש ברוך הוא בחר במשה ואהרון. כתוצאה מכך, יצא ממנו שמואל." הוא משווה זאת לגמרא במסכת מגילה: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, כי המן קירב את ישראל לתשובה." וכן לגמרא בסנהדרין: "שמעיה ואבטליון, צאצאי סנחריב, לימדו תורה, כי סנחריב גרם לקידוש שם שמים".

הרב מביא את דברי האדמו"ר מקוצק: "אדם צריך שני פתקים בכיסיו: באחד כתוב 'אנוכי עפר ואפר', ובשני 'בצלם אלוקים עשה את האדם'. כשמציעים לך לעשות מעשה תורה, הוצא את הפתק 'בצלם אלוקים' – יש לך כוחות לברוא כהקדוש ברוך הוא. כשפוגעים בך, הוצא את 'אנוכי עפר ואפר' – ממה תיעלב, הרי אתה עפר?" הוא מוסיף: "הבעיה היא שאנשים מחליפים את הפתקים. כשצריך לעשות, הם אומרים 'מי אני?', וכשפוגעים בהם, הם מתרעמים 'פגעת בצלם אלוקים'."

הרב מביא את ספר באר משה מאוז'רוב: "לאדם יש שתי עיניים: אחת לראות גדלות הבורא – הניסים היומיומיים, כמו שאנו אומרים 'על ניסיך שבכל יום עמנו'; והשנייה לראות שפלות עצמו – כמה איני דבוק בה' וכמה עבירות אני עושה." קורח נפל כי "עינו הטעתה אותו – הוא השתמש בעין אחת בלבד, ראה רק את גדלותו, ולא את שפלותו".

הרב מביא את מדרש תנחומא: "קורח אמר: 'אני בן של שמן, כי אבי יצהר'. שמן צף למעלה, וכתוב בזכריה 'אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ' – אהרון ודוד, שנמשחו בשמן המשחה. אם הם נמשחו וקיבלו כהונה ומלכות, אני, בן השמן, ראוי לכך." הרב שואל: "מה זה הדבר הזה? בגלל שאביו נקרא יצהר, הוא חושב שהוא צריך לצוף מעל כולם?".

הרב מביא את מהרז"ו על המדרש: "בעבר, הורים קראו שמות ברוח הקודש, לפי מה שראו שעתיד לצאת מהילד. כך קראו לפלג, כי 'מימיו נפלגה הארץ'. קהת קרא לבנו יצהר כי ראה שיצא ממנו מי שיימשח בשמן המשחה." קורח טעה כשחשב שזה הוא, ולא אהרון, בנו של עמרם.

הרב מביא את ספר נחלת דוד לרבי דוד טבל: "הזוהר (ויקרא, ל"ט) אומר ששמן מסמל חסד, ויין מסמל דין. הכהנים הם מידת החסד, ככתוב 'תומך ואורך לאיש חסידך' – אהרון. הלויים הם מידת הדין, כי הם משוררים, ואין שירה אלא על היין." הוא מסביר: "קורח, הלוי, רצה להפוך מדין לחסד, להיות כהן. משה אמר לו: 'בוקר ויודע ה' את אשר לו' – כמו שהבוקר (חסד) לא יכול להפוך ללילה (דין), כך אהרון, מידת החסד, לא יוחלף על ידך, מידת הדין."

הרב מסיים בשלושה לקחים: "דבר ראשון – לברוח ממחלוקת. דבר שני – לברוח מליצנות. דבר שלישי – לעבוד על הענווה. קורח נפל כי חשב שהוא ראוי לגדולה, ולא ראה את שפלותו. עלינו להשתמש בשתי העיניים – לראות את גדלות ה' ואת שפלותנו, ולהישאר בענווה גם בתפקידים גדולים".