שכח להסתכל למעלה: הזבוב שמת בתוך הבקבוק

בשיעורו השבועי לפרשת חוקת, הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון העביר מסר עמוק על משמעות הסבל בחיים, תוך התמקדות בסיפור נחש הנחושת בפרשה (במדבר כא, ד-ט). בהסתמך על מאמר של רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא, בליקוטי תורה, הרב הציג תובנה חסידית חדשה על כוח הריפוי הטמון בהתבוננות בנחש – לא כמקור הכאב, אלא כהזדמנות לצמיחה רוחנית וגאולה. הדברים משלבים שאלות אקטואליות על סבל, כאב וחוסן, עם לקחים מעשיים לחיי היומיום.

הרב פתח בבדיחה על מהגר רוסי, בוריס, שמגיע לישראל לאחר 70 שנות דיכוי קומוניסטי. כתב ישראלי שואל אותו על החיים ברוסיה, ובוריס משיב שוב ושוב: "לא יכול להתלונן." כשהכתב מתוסכל שואל מדוע הגיע לישראל, בוריס עונה בהתלהבות: "כאן אני יכול להתלונן!" הרב קישר זאת לפרשת חוקת: "האם היום נדבר על סיפור של יהודים מתלוננים, שזה סיפור עתיק יומין, אבל גם סיפור חדש".

הרב העלה שאלות נוקבות על הסבל בחיים: "האם אי פעם בחיים קיבלת נשיכה, לדאבוננו, על ידי נחש ארסי? לא רק במובן פיזי חלילה, גם במובן נפשי, רגשי, כספי, פסיכולוגי, רוחני. האם הורעלת על ידי אנשים או נשים שהזיקו לך? החיים העניקו לך קביעה כואבת… האם נפגעת על ידי בני משפחה, על ידי בוס מניפולטיבי, בן זוג שלא היה זמין רגשית, או בגד בך?… האם כיום החרדה שלך הורגת אותך? האם אתה עייף ומדוכא מחיים לא קלים? מהי המשמעות העמוקה יותר של סבל? ולמה יש אנשים או נשים מסוימים שיודעים לקבל את סבל החיים יותר בכן, ונשארים במצב של התיישבות, שמחה, דבקות, הרחבת הדעת. מה הסוד?"

הרב התמקד בסיפור הנחשים בפרשת חוקת (במדבר כא, ד-ט): "עם ישראל נוסע מאור ההר דרך ים סוף, סובבים את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך. וידבר העם באלוקים ובמשה, למה העליתנו ממצרים למות? אין לחם, אין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. מה התוצאה? וישלח השם בהם את הנחשים השרפים, וינשכו את העם וימת עם רב מישראל. הם מגיעים למשה, אומרים חטאנו ודיברנו, בהשם ובך, התפלל. ויתפלל משה בעד העם. ויאמר השם אל משה, עשה לך שרף ושים אותו על נס, והיה כל הנשוך וראהו וחי. ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס, והיה אם נשך הנחש איש, והביט אל נחש הנחושת וחי."

הרב ציין כי סיפור זה עשוי להיות מקור הסמל הרפואי המודרני, הקדוקאוס (מקל שזור בנחשים). הוא העלה את השאלה המרכזית מהמשנה במסכת ראש השנה (פרק ג, משנה ח): "וכי נחש ממית, או נחש מחיה?… בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתרפאים, ואם לאו – נימוקים".

הרב תהה מדוע ה' ביקש ממשה ליצור נחש נחושת: "אם המשנה צודקת, שהעניין הוא להסתכל כלפי מעלה, כלפי שמיים, כלפי ה', אז למה להטריח את משה רבינו לחרוט נחש נחושת ולשים אותו על נס, ואחר כך תגיד, זה לא הנחש, אתה מסתכל כלפי מעלה?… זה יכול לגרום לאנשים להאמין שדווקא הנחש שמעוצב מנחושת, הוא-הוא הגורם לריפוי."

הרב ציין כי אכן, עם הזמן, נחש הנחושת הפך לאובייקט של עבודת אלילים: "נחש הנחושת שיצר משה נשמר אצל עם ישראל במשך מאות שנים… אבל עם חלוף הזמן, אנשים החלו להאמין שלנחש יש כוחות עצמאיים משלו, עד שהגיע לנקודה שהוא הפך לצלם של עבודת אלילים… וחזקיהו המלך לקח החלטה נועזת, הרס את זה (מלכים ב', יח, ד)… כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו, ויקרא לו נחושתן."

השאלה המרכזית: "מדוע לבקש מעם ישראל להרים את מבטם אל נחש מעשה ידי משה, דבר שיכול להוביל לטעות תיאולוגית?… ועוד נקודה, הנחש היה הזוחל שגרם לנזק מלכתחילה. אז למה הטרופה נולדת מהתבוננות בייצור הארסי שגרם את כל הנזק?… דבר שיכול לעורר חרדה נוספת".

הרב הציג ביאור חדש בהשראת מאמר של רבי שניאור זלמן מליאדי בליקוטי תורה לפרשת חוקת: "הנחש בסיפור המקראי, מתחיל כבר בספר בראשית… הוא גם מטאפורה, משל, לכל הנחשים בחיינו… האם אי פעם ננשכת על ידי נחש ארסי?… האם הורעלת על ידי אנשים מזיקים?… לפעמים הזיקים מאוד גדולים ועמוקים נוצרים באמצעות אנשים שממש לא התכוונו, פשוט לא ידעו, לא הבינו, היו 'קלולס'… האם נפגעת על ידי בוס מניפולטיבי? או בזוגיות, בן זוג שלא היה זמין רגשית, או בגד בך?… האם אתה סובל מחרדה, מדיכאון, מכאב עצום?".

הרב הדגיש כי הסיפור מדבר על משמעות הסבל: "לפי אדמו"ר הזקן, הסיפור הזה עם הנחשים מדבר אלינו בנקודה זו. מהי המשמעות העמוקה יותר של סבל, שכל אחד ואחת עובר?… ולמה יש אנשים מסוימים שיודעים לקבל את הסבל יותר, אם כן, התיישבות, מנוחת הדעת, הם נשארים במצב של שמחה, של איזון, של דבקות. מה הסוד?".

הרב הסביר את המסר המרכזי: "ה' אומר למשה, קיבלתם נשיכה… לא רק נשיכה פיזית, גם נשיכה מכל הסוגים… עשה לך שרף ושימותו על נס, והיה כל הנשוך וראהו וחי. המפתח לריפוי… זה לא בבריחה מהנחש מסיבת הסבל, אלא בהתבוננות בו… כי עמוק בתוך האתגר תמצא לפעמים את התרופה. עמוק בתוך הכאב תמצא את האור המרפא. אבל יש תנאי אחד, עליך להביט למעלה… אל הנחש שנמצא על נס למעלה, לא אל הנחש הזוחל כאן למטה."

הרב הביא משל מפילוסוף המאה ה-20, לודוויג ויטגנשטיין: "הוא אמר שמטרתו כפילוסוף הייתה להראות לזבוב את הדרך החוצה מהבקבוק… הזבוב נתקע בבקבוק… ממשיך להטיח את ראשו בזכוכית… ככל שהוא מנסה יותר, ככה הוא נכשל… עד שהוא נופל מתשישות ועייפות ומת. למה? כי הדבר היחיד שהוא שכח לעשות זה להסתכל למעלה, לשמיים".

הרב הסביר: "כל חוויה בחיים ניתנת לצפייה משני ממדים: מנקודת מבט קונקרטית וארצית כמו הזבוב ההוא, או מנקודת מבט גבוהה ונשגבת יותר… יש את הנחש כאן למטה… שמכניס ארס לחיים שלי. אבל אני גם יכול להסתכל על אותם מאבקים ואותם אתגרים ממש מנקודת מבט גבוהה יותר… הנסיבות אולי לא ישתנו, אבל משמעותן תשתנה… מנקודת מבט גבוהה יותר, כל אתגר מכיל את הזרעים ללידה מחדש. בתוך כל משבר תמונה האפשרויות לגילוי חדש ועמוק יותר".

הרב הדגיש את תפקיד הנשמה: "כיוון שיש בי ואני בעצם חלק אלוק ממעל ממש… הנשמה ירדה למוצב ארצה וראשה מגיע לשמיים ותכליתה לחבר שמיים וארץ… יש חלק בתוכי שמסוגל ותמיד רואה את הדברים ממבט אלוקי. איך פירשו גדולי החסידות, הבית משמיים וראי… תסתכל על דברים מהשקפה שמימית וראה, אז תראה דברים אחרים לגמרי."

הרב הביא דוגמאות מחיים אישיים: "רבים מאיתנו חווינו זאת בחיינו האישיים. אירועים שהיו מאוד כואבים לסבול באותה תקופה, במבט לאחור, הם אלה שהעניקו השראה לצמיחה עמוקה ביותר… הם אתגרו אותנו להיות גדולים יותר ממה שחשבנו שנוכל להיות, ועוררו בנו בהירות, עומק, רגישות, אמונה, שלא היו מוכרים לנו קודם… הם אילצו אותנו לחתור… ולמצוא האין סוף שנמצא בי."

הרב הדגיש כי אין להתכחש לכאב: "לא מדובר פה בדיכוי הכאב, להפך. מדובר בהעלאת הכאב, חיבוק הכאב, החזרת הכאב למקורו העמוק ביותר… אין הדינים נמתקים אלא בשרשם. לא בורחים מהנחש, מסתכלים עליו… אבל מנקודת מבט נשגבת יותר".

הרב הזהיר מפני התכחשות לסבל: "חלילה וחלילה שישמעו בדברים האלה איזו התכחשות, או אפילו שלילה של כאבי התופת שאחינו ואחיותינו עוברים… אני יכול וצריך להרגיש את הכאב ולגלות חמלה… אבל כשאני מרגיש את הנשיכה, אני עכשיו יכול לקחת את זה, לחבק את זה, בדמעות ובאמפתיה, וללכת למקום עמוק יותר, ויותר גבוה".

הרב קישר זאת לרפואה המודרנית: "משהו מדהים רואים היום ברפואה מודרנית. כשנחש נושך, חס וחלילה, הרבה מהקשות האלה נרפאות באמצעות חומר אנטי-ארס, המיוצר מכמויות קטנות של ארס נחשים… והם-הם הדברים, משה רבנו גילה את זה לפני אלפי שנה".

הרב הסביר כי ה' חווה את הכאב דרכנו: "בעיקרו של דבר… אלוקים הוא זה שחווה את כל הכאבים האלה דרכך. אתה נציגו של השם, שלוחו של אודם… אומר בעל התניא, שלוחו של אודם כמותו ממש… זה נותן בהירות שאין בהירות עמוקה יותר מזה".

הרב סיים בסיפור יעקב אבינו מפרשת וישלח: "יעקב אבינו מקבל את שמו ישראל… איך הוא מקבל את השם הזה? וייאבק איש עמו עד עלות השחר… וייאמר, לא אשלחך כי אם ברכתני… יעקב לימד אותנו את סוד החוסן היהודי. להיות יהודי פירוש, להחזיק ביכולת הייחודית של עמנו. להסתכל על כל משבר ולהגיד, לא אשלחך כי אם ברכתני… אני יודע בעומק ליבי שסוף-סוף כל המטרה שלך זה להרים אותי, להביא אותי למקום גבוה יותר."

הרב קישר זאת לגאולה: "נחש בגמטריא משיח… אפילו נחש הקדמוני, סוף סוף הגילוי יהיה שמתוך החושך יתגלה המבט האלוקי והשמימי… להאיר ולהביא את אור הגאולה והמשיח לתוך החיים שלך ולתוך עולמנו… במהרה בימינו אמן".