
במהלך דיון סוער שנערך השבוע בוועדת הבריאות של הכנסת, נחשפה שורת עדויות קשות ומזעזעות מצד מטופלים, הורים ואנשי מקצוע בנוגע להתנהלות הבתים המאזנים בישראל – מוסדות שיקום לנפגעי נפש, הפועלים כחלופה לאשפוז פסיכיאטרי.
לדברי יו"ר הוועדה, ח"כ יוני משריקי (ש"ס), "על משרד הבריאות לחייב את הבתים המאזנים לפרסם מידע ברור ונגיש על הדרך לפנות למוקד פניות ייעודי, עבור השוהים בבית ובני משפחותיהם". בנוסף, קרא משריקי לקיים ביקורי פיקוח תכופים, למפות את הכשלים שהתגלו ולהעניק ציון לכל מוסד – ציון שיהיה גלוי לציבור הרחב.
ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן (הליכוד), יוזמת הדיון ואמא למתמודד עם אוטיזם והפרעות התפתחות, סיפרה כי בנה הועבר לבית האדם בפרדס חנה. לדבריה, "המטפלים שם שופעים זלזול, השפלה, לגלוג, איומים, התנשאות והתנכרות. כדי לחסוך בתקציב נמנעו פעילויות חברתיות וחינוכיות, נמנעה קניית מזון למטופלים, לא דווחו התנהגויות חריגות, לא טופלו ניסיונות התאבדות, וחוסר סדר ניכר בכל תחום".
עוד באתר:
היא ציינה כי שמעה עדויות נוספות ממטופלים ואף ממדריכים במוסד עצמו.
ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) הביעה חשש עמוק שמשרד הבריאות לא מפקח דיו על הבתים המאזנים. ח"כ ירון לוי (יש עתיד) אמר כי "העדויות מזעזעות", אך הדגיש כי ישנם בתים שכן מבצעים את מלאכתם באמונה ובמקצועיות.
רוני, מטופלת בבית "אנשים", העידה: "זה טיפול הרסני, מרחיק, משפיל, מאיים, מעודד דחיקת רגשות וחוסר עזרה, מעורר, והרעבה פיזית של ממש".
שירה, שבעלה אושפז בבית מאזן בעקבות הלם קרב, העידה אף היא: "הייתה התעלמות ממשפחת המטופל, עידוד לנתק את המטופל מאשתו ומילדיו, ללא הדרכה, ללא טיפול זוגי. יש צורך בהדרכה סדורה למשפחה כיצד לנהוג עם המטופל עם יציאתו מהמוסד".
רותם פאר, יו"ר עמותת לנפ"ש, הדגישה כי לא מדובר בחריגות מקומיות אלא ב"תופעה מערכתית חמורה". לדבריה, יש להקים מנגנון תלונות אפקטיבי לפיקוח על מקומות אלו.
רחל שטרן, ראש החטיבה למענים סוציאליים במשרד הביטחון, אמרה: "אין ספק שחובה על הבית המאזן להגדיר תכנית שיקומית בשיתוף משפחת המטופל".
ד"ר מרדכי לובוצקי, הרופא של החטיבה, הודה: "אכן יש חוסר בפיקוח וליווי מספק – ואנו נבצע חישוב מסלול מחדש".
רויטל אורדן, מנהלת המערך האמבולטורי לבריאות הנפש במשרד הבריאות, אמרה כי מאז פרוץ המלחמה הוכפל היקף הפעילות בתחום. "לפני המלחמה היו 17 בתים מאזנים, וכיום 45. אנו בונים בימים אלה מנגנון ליווי, פיקוח ובקרה. צמיחה מהירה מדי עלולה להביא לקריסה", הסבירה. לדבריה, "הוגשו עד כה מעט תלונות בנושא, אך היכן שהן נמצאו מוצדקות – לא היססנו לסגור מוסד".
בדיון ניכר היה הקונצנזוס סביב הצורך הדחוף בהידוק הפיקוח, שיפור המענה למשפחות והגברת השקיפות מול הציבור – כדי להבטיח שמוסדות אלו אכן יהיו מקור לריפוי ולא למועקה.