מפקדי השטח בראיון: כך מסכלים ניסיונות חטיפת לוחמים

יממה אחרי התקרית הקשה בעזה בה נפלו שני לוחמים ונפצעו ארבעה בעת פעילות לאיתור מחבלים ומנהרות בעזה יצאנו לשטח כדי לשמוע מפקדי הכוחות על פעולותיהם. רב סרן ס', סמג"ד 601 של גדוד ההנדסה ומ"פ ע', מפקד פלוגה של מפעילי צמ״ה ציוד מכני הנדסי מגדוד 681.

"אתם עוברים שנתיים ארוכות וקשות ועם הרבה מאוד פעילות, כולל רק אתמול עם כל הבאגר והירי לעבר הכח. נתחיל איתך, עודד. מה עיקר הפעילות שלכם?", אני שואל.

"אנחנו בעיקר עובדים בתחום הדחפורים" אומר עודד ומוסיף: "פתיחת צירים, הכשרת צירים, ולאפשר בעצם לכל הכוחות שאנחנו נמצאים איתם לתמרן, לאבטח את הכוחות כשצריך. בעצם לאפשר את כל התמרון ולהיות ראשונים, בין אם זה להשמיד את המטענים שנמצאים תוך כדי כל הדברים האלה"

"אתמול", אני מזכיר, "אנחנו מתוודעים לאירוע קשה ברפיח, בשכונת ג'ננה, שגם שם נורתה אש לעבר מפעיל של אחד הכלים שלכם. ספר לנו קצת על כל האווירה מסביב, איך זה קורה, איך הם מתכוננים לאירוע כזה, איך מונעים חטיפה?".

 

עודד "תראה, אני אתחיל מהסוף, איך מונעים חטיפה. קודם כל, אנחנו לא פועלים לבד, אנחנו אף פעם לא נמצאים לבד, ואנחנו אף פעם לא הולכים רק עם עצמנו, אנחנו תמיד עם כוחות שריון, עם כוחות חי"ר, עם כוחות הנדסה שמאבטחים, גם לקרוב, גם לרחוק, זה בעצם בהיבט הכולל".

 

"תן לנו דוגמא" אני מבקש, והוא נעתר: "זה מתחיל מהמודיעין שמנתח את הצירים, ויורד עד רמת ההפעלה של המפעיל בכלי, שדרך טכניקות מסוימות שאנחנו פועלים בהן. ככה אנחנו בעצם מתמגנים ונערכים לקראת המטענים. חשוב להגיד שבמלחמה, שום דבר לא הרמטי תמיד, קורים מקרים".

סגן מפקד גדוד הנדסה רס"ן ס', אחד הגדודים היותר מבוקשים היום בצה״ל ויותר שפועלים בשנתיים האחרונות בשטח. איך זה נראה בשטח לפוצץ מנהרות, להשמיד מנהרות, להשמיד פירים? "טוב, אז אני אגיד בפתיחה שכמו שנגעת, זה הכוח הכי מוכר שצריך אותו בשדה הקרב. גם בתחילת הלחימה הייתי בגדוד כמ"פ אחר כך קצין אג"מ. אני יכול לומר לך שבשנתיים האחרונות הצבא לא היה מצליח להתקדם, או יותר נכון החטיבה והאוגדות לא היו מצליחות להתקדם, ללא כוח הנדסי. זו עוצמה מטורפת, הכוח הזה מכשיר את השטח, מרחיב משמעותית את מרחב האבטחה. ובסוף של דבר זה מייצר אבטחה גם לקרוב וגם לרחוק לכוחותינו".

 

ס' ממשיך: "עודד נגע בכל סוגיית הדחפורים והבאגרים, שזה בכלל מכפיל בסוף זה אותו צוות על דחפור, שהונע קדימה בטכניקות הנדרשות בהתאם למשימה, עם כל כוחות האבטחה הנדרשים ועם תת-תקיפה ומה שצריך. ובסוף דואגים שדחפור, או כף של דחפור, יותר נכון, תפעיל את המטענים בשביל שזה לא יופעל על כוחותינו הרגליים או הממוגנים בטנקים. מבחינת העשייה השוטפת, אז אנחנו כבר פיתחנו יכולות משמעותיות וקיבלנו יכולות נוספות בכל הקשרי התת קרקע. אנחנו פועלים בתת-קרקע בצורה מצוינת".

"אני יכול לומר לך, בין אם זה בעולם החקר, בין אם זה בעולם ההשמדה. לוחמים יודעים לבצע את המשימות וכל מה שצריך, והשטח לא נראה אותו דבר לפני שהגדוד הזה עובר. בכללי הכול גדודי הנדרשים, מכפיל כח. אני כוח מבצע. אנחנו מקבלים את המשימות, ומה שצריך לעשות אנחנו עושים. בכל מקום שפגשנו בו את תת קרקע הושמד. כמובן, הכול בתיאום אל מול החטיבה והאוגדה ואל מול המשימה והרעיון המבצעי".

האם יש עוד מנהרות? כנראה שכן. האם הצבא יודע איפה הן נמצאות? "כנראה שכן, או שלא, לא יודע. אנחנו בסוף אל מול החץ כחול, איפה שמציבים את החטיבה והגדוד מגיע לשם, אז הוא יודע לעשות את העבודה ולדאוג שהתת"ק לא יישאר כפי שהוא היה לפני".

 

אני שואל: "מה אתה אומר לחיילים לפני שהם מתחילים לגשת למשימה? איזה כללים?". ס': "תראה, אני לא אכנס פה לטכניקות ולא נפרט פה, אבל בסוף מי שמוביל את כל המאמצים האלה זה המפקדים. והמפקד מלפנים זה לא סיסמה וזה לא מה שהיינו מדברים על זה לפני שבעה באוקטובר. כל הלחימה, אני אומר לך מניסיון של שנה פלוס פיזית בתוך הרצועה, המפקד הוא מקדימה, המפקד הוא האופרטור המקצועי, והוא יודע לתת את הדגשים והוא יודע להסביר מה צריך לעשות, והוא יודע לתרגל גם את האנשים לפני שיוצאים למשימה כזו. אבל יש את האמצעים ובסוף בכל קצה כזה, כל קצה הנדסי זה סמג"ד, למ״פים שמובילים, בשונה מאויבינו שהוא נותן פקודות ושולח את הפקודים להסתער קדימה. אנחנו לא כאלה, אנחנו עם האנשים בקצה, ואנחנו יודעים להכווין בהתאם. כל משימה יש לו את הפקודות שלה, אנחנו כל פעם משתנים וכל פעם עושים דברים אחרת. זה עובד טוב, זה עבד טוב".

הם מאוחדים אני מוכרח לומר. אין אגו. ע' מסביר: "אנחנו מחולקים בין כל החטיבה, מה שמכירים בעיקר כצוותי קרב, בין אם זה שריון, הנדסה, חי״ר, ככה בעצם נפולה, גם גדוד ההנדסה וגם שאר הגדודים המתמרנים. היינו בצפון הרצועה באופן מלא, מרכז הרצועה, בעיקר מסדרון נצרים, סג'איה, רפיח. אני לא חושב שהיה זמן שעבדנו בנפרד". ס' מוסיף "עבדנו בעיקר ביחד".

"היום אתה מדבר על ביקוש", אני אומר, "וגם אני דיברתי על הביקוש הגבוה שיש ליחידות הללו. מה מדרבן את המלש״ב את המועמד לשירות ביטחון, לבוא דווקא לגדוד ההנדסה כשהוא שומע גם את הסיכונים הגדולים שיש בדברים האלה?".

 

ס': "קודם כול, אני אגע בסיכונים. אז סיכון זה יש לכולם, גם ללוחם חי״ר וגם ללוחם שריון. בסוף, מה שיפה בכוח ההנדסי שהוא יודע לעשות ולטעום מכל העולמות. משמע, גם יודעים לסרוק מבנים. זאת אומרת, לוחמת שטח בנוי ברמה טובה. גם לוחמה ברק"ם עם כל הנמרות, וגם בסוף לעשות את מה שאנחנו מיועדים אליו, כל נושא החבלה, בצורה גבוהה מאוד, ואני מוסיף על זה את כל עולם הצמ"ה, שגם עודד פה דיבר והרחיב. בסוף, חי״רניק או ניקח את השריונר. השריונר הוא שריונר, הוא בתוך הרקם. זה משימתו וזה עולמו. אני בתור מוהנדס, אני יודע לעשות הכול. אנחנו יודעים לאמן את האנשים בהתאם, ובאמצעים אנחנו מתואמים אל מול שאר הכוחות, ואין פה איזה פער כזה או איפה ואיפה. גם במשתנות שדה הקרב אנחנו יודעים להתאים את עצמנו לכל תרחיש בגדול".

ביקשתי מהם לספר על חוויה מיוחדת. ס' מתנדב לענות "אגיד שני סיפורים, או שתי סיטואציות. הסיטואציה הראשונה זה ממש בתחילת התמרון, זאת אומרת, אחרי שהחזרנו את המצב לקדמותו פה בעוטף, ויצאנו להתקפה חזקה. אז אני אומר לך שהסתכלתי ימינה ושמאלה על האנשים, על הלוחמים, על המפקדים, ועל מסגרות אחרות שהיו איתנו, ובאמת קיבלתי תחושת ביטחון מטורפת שאי אפשר להסביר את הדבר הזה או להעביר את זה איכשהו".

 

"אחד, אנחנו בצבא, נכון? והצבא הטוב והחזק, והוא מלא באנשים ומפקדים טובים, מהמפקד עד אחרון הלוחמים למטה, וזו עוצמה מטורפת. וככה באמת לראות את כל העוצמה ובאמת איך נראה הכוח הנדסי בלחימה, שהיה חסר לנו הניסיון המבצעי הזה. ושתיים, זה הצלחה 401, שעליו בקושי דיברנו, אבל הצלחה שהוא מה-7 באוקטובר בעוטף. הוא גם נלחם בהשבת המצב לקדמותו, ועד הרגע הזה נלחם ברצועה. ובכלל לא מובן מאליו הדבר הזה, קודם כל, שאתה רואה מפקדים שמתקדמים בתפקידים ועדיין נשארים בשדה הקרב. וזה פשוט עוצמה מטורפת. כל פעם שאני רואה את הדבר הזה יוצא לפועל או לפני התקפה, זה באמת תחושת גאווה עצומה".

אני שואל אם אפשר להגיד היום לתושבים בנתיבה עשרה וכרם שלום, שהם בטוחים. "תראה, אנחנו נוהגים להגיד שכל משימה שקיבלנו על מנת לדאוג לביטחון התושבים שיחזרו, ביצענו בצורה הטובה ביותר. להגיד שהם בטוחים, זה תחושה אישית שלי. אני, אין לי בעיה לעבור לגור שם, ואפילו שקלתי את זה כמה פעמים. האם הייתי מגדל שם את המשפחה שלי? חד משמעית כן. חד משמעית הייתי מגדל את משפחה שלי באזור הזה, בכללי לאורך כל העוטף, צבא בשנתיים האחרונות, עבד באמת מסביב לשעון, ובסוף זו אחת המטלות המרכזיות לדאוג לביטחון התושבים".