החזון איש פסק: "קרירות זה כבר ייהרג ואל יעבור": שיעורו השבועי של המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן לפרשת פקודי, המובא מידי שבוע כאן ב'אמס'.
מעשה היה באיש שהתגורר באמריקה שהיה עתיר נכסים, גביר אדיר ממש, אך לדאבון לב רחוק מאד מאד מהיהדות, עד כדי כך שמעולם לא ביקר בביהכנ"ס. משום מה הגיע פעם ה'גביר' לתוככי ביהכנ"ס, שם הביט לימינו ולשמאלו, ראה את התפילה ואת סדר קריאת התורה, אחר התפילה ניגש אל הגבאי, וכה אמר לו, ברצוני לעשות עמכם 'דיל' (עסק) טוב, והסכים הגבאי, הבה נשמע מה ברצונך, ענה האיש, ראה נא, כסף לא חסר לי, חשקי גדול להיות כהן, והנני מוכן להשקיע בזה כל הון דעלמא, רצוני שתכריז עלי כ'כהן' של ביהכנ"ס.
אמר הגבאי, אינני בעל הבית היחיד כאן, יש לנו זט"ה (ז' טובי העיר) שעל פיהם ישק כל דבר, פעם אחת בשבוע הננו נאספים לדון בכל העניינים, ואם ברצונך אזי בעז"ה ב'אסיפה' הבאה אמסור להם את דבריך ונדון בזה. וכך הוה, המה ישבו ושקלו וטרו בכובד ראש האם לקבל את ההצעה, אך מאחר שמצב הכלכלי של בדק הבית היה בכי רע, הסכימו כל הוועד 'פה אחד' לקבלו ככהן בין בני הקהילה תמורת מאה אלף דולר טבין ותקילין, ועשו הסכם מנוי וחתום.
עוד באתר:
בשב"ק שלאחריה הגיע האיש שוב לביהכנ"ס ונתנו לו עליית 'כהן', והכל שמחו – יש לנו כבר כהן, אחר התפילה נתן האיש 'קידוש' גדול לרגל ההכתרה המרגשת… התמנותו לכהן. אחר התפילה נדבר עמו הגבאי, ושאלוהו, כאומר, אינני סקרן (נייגעריגער), אבל סתם רציתי לדעת, מדוע כל כך חשקה נפשך להיות 'כהן', מה היה חסר לך עד היום, ומה נוסף לך עתה… ענה האיש , איני למדן, וגם לא חרדי כל כך , אבל זאת ידעתי שאבי וזקני היו כהן, על כן החלטתי שהנני מוכן לשלם כל הון דעלמא כדי שגם אני אהיה כהן…
והנמשל פשוט עד מאד לדידן, הולך לו איש ו'משתדל' לפרנסתו , וכל זה כדי להגיע לכספו המיועד לו ממילא – כאותו כהן ששילם טבין ותקילין כדי להיות מה שהוא ממילא, וההון העתק ששילם לא העלה ולא הוריד, הוא היה ממילא כהן…. כן לדידן, ההשתדלות איננה מעלה ומורידה לגבי המציאות, כמה שקצוב לו יגיע לו ממילא, הוא מחשב שההשתדלות הביאה לו את הממון, ואינו יודע שאין בינו ואותו 'כהן ' שום הפרש והבדל, על כן, גם אם אכן יש חיוב לעשות מעשה השתדלות, אבל את הכל יעשה בישוב הדעת, ללא בהלה ובוודאי שלא על חשבון תורה ותפילה וכו'.
אדרבה, ההולך בתום ילך בטח, אין אדם שומע לי ומפסיד, מעולם לא הפסיד אדם מהנהגה עפ"י תורה, מהנהגת היושר והצדק (הגם שפעמים נראה כי ע"י התחכמות והוראת היתר ירוויח, לא כן הוא אלא איש הישר ירוויח בכל עת). שמעתי מאיש צדיק ונאמן, חתני כבני דר בעיר ברזיל והוא בן תורה אמיתי, באחד הימים בתקופה האחרונה נסע ברכבו הישן והפשוט ובטעות נתקל ברכב מפואר וגדול שחנה בצידי הכביש ו'גירד' (אפ געקראצט) מעט מאחת מדלתותיו הנוצצות (גלאנציגע טירן), בהיות האברך ירא שמים רצה לדבר עם בעל הרכב כדי לפייסו ולהשלים נזקו, אבל לא ידע מי הוא ואיזה הוא, אם בר ישראל או מבני עם נכר וכו'. על כן, כתב על פיסת נייר את דבר המעשה בקיצור , והשאיר כתוב בו מס' פלא' כדי שבעל הרכב יתקשר אליו, ותחב את הדף על החלון הגדול שבקדמת הרכב. אך 'אין קול ואין עונה ', איש לא פנה אליו במשך כמה ימים.
כעבור שבוע חזר לאותו מקום ומצא שהרכב עדיין עומד על מקומו – וגם הקראץ (שריטה) בעינו נשאר. לכן נטל דף יותר גדול, וכתב באותיות יותר גדולות את כל הנ"ל , בבקשה מבעל הרכב שיפנה אליו כי ברצונו לשלם על הנזק. כעבור כמה ימים קיבל האיש שיחת טלפון מבעל הרכב, והלה מספר לו – הכנסתי לחשבון הבנק שלך סך 50,000 דולר, כי ראיתי שחשבונך במינוס של חמישים אלפים – ונתברר שהדף שעליו נכתבה הבקשה לבעל הרכב היה בטעות 'דף חשבון' מהבנק שלו, ובצד השני כתב את הבקשה, כשבצד הראשון כתובים פרטי הבנק וגם מצב המינוס ל"ע … והלה הוסיף לבקש – אם בעתיד תמצא עצמך שוב במינוס, אל תחשוב פעמיים אלא מיד תפנה אלי ואמלא חסרונך שם – כי אותך ראיתי כאיש צדיק ישר והגון.
