אלוף ההתחמקויות: נתניהו רוצה בכלל לפתור את המשבר?

לפני כמה ימים נפלו בעזה שלושה חיילים הי"ד. כל מי שיש לו לב של יהודי, לבו מתכווץ למשמע בשורה כזאת. גם בנימין נתניהו פרסם הודעת צער וניחומים בפלטפורמה חברתית. מטבע הדברים הוא זכה לאלפי תגובות. מבדיקה שערכתי עולה כי 99 אחוזים מהתגובות, תוקפות את נתניהו באופן קשה עד קשה מאוד.

תאמרו שהשמאלנים יתגייסו להגיב בפלטפורמה כדי לתקוף אותו. מן הסתם יש אחוזים ניכרים כאלו. אבל מתברר שחלק גדול מהמגיבים אינם מזוהים כלל כשמאלנים חלקם אפילו נוטים לימין. כך עולה מבדיקת הדפים והרקורד שלהם.

רוב התגובות מביעות זעם וצער על הדשדוש האינסופי בעזה שגובה חיי חיילים ללא אופק וללא מוצא. רובם ככולם קוראים לו לסיים את הסאגה ולהגיע להסכם או לצאת ללא הסכם.

אבל מה שיותר נוגע לענייננו זה שכ-40 עד 50% מן התגובות תוקפות את נתניהו במילים לא מכובסות, על כך שעדיף לו לשתוק בשעה שהוא מתעסק בתמיכה בהשתמטות של החרדים כך לפי הדוברים. כאמור חלקם אינם שמאלנים.

אפשר לומר על נתניהו הרבה דברים. דבר אחד קשה לומר עליו, שהוא טיפש. נתניהו קורא מפה ושטח, יותר טוב מרוב האנשים. נתניהו מכיר את הלך הרוחות, הוא יודע היטב לחשב את המשמעות האלקטורלית שלהן.

נתניהו אלוף בטיפול בדעת קהל של הימין העממי. הוא יודע יותר טוב מכולם איך לדבר ולפעול באופן שמדבר על ליבם. יש דבר אחד שגם הוא יודע שאצל חלק גדול מהם זה לא יעבור. נושא של גיוס חרדים ובני ישיבות.

בתחום הזה נמצא נתניהו כבר שנים רבות בין הפטיש לסדן. מצד אחד נמצאים שותפיו ההיסטוריים, שלמרות בגידותיו בהם, וצרות לא מעטות שעשה להם, שומרים לו אמונים ונותנים לו ממשלה אחרי ממשלה, ונשארים איתו גם באופוזיציה. לא מאהבה גדולה, אלא מחוסר ברירה טובה יותר.

את הנקודה המרכזית הזאת, יודע ביבי יותר טוב מכולם, ומנצל אותה עד האחוז האחרון. הרקורד של נתניהו בקיום הבטחות ונאמנות והגינות, אינו מזהיר. ההפך הגמור. השתמש וזרוק, הפניית גב לחברים ונאמנים ואופורטוניזם ממלאים דפים רבים בקורות ימי חייו.

הכרת הטוב כתכונה אנושית, לא קיימת אצל האיש הזה. אם הוא גומל טובות למישהו, תמיד יהיה שם חשבון עתידי. אף פעם לא מתוך חברות לבבית אמיתית או הכרת הטוב. כך גם הקפיטליזם המובנה בתפיסת עולמו, אינו כולל דאגה אמיתית לחלשים והעניים והסובלים. בתחום הזה הוא אמריקאי קלאסי. כלכלן מבריק, איש עסקים מוצלח, שהצלחה כלכלית היא בעיניו האידיאל המרכזי חוץ מביטחון כמובן.

אחד הכישורים הבולטים של ביבי , הוא כישרון המשחק ורטוריקה מבריקה. הוא משתמש בהם באינטנסיביות מול הציבור כשהוא מכוון בעיקר לאוזני הימין והמרכז. אבל יש לו בהם שימוש אחד נוסף. מול החרדים. הוא יודע לנגן לאוזן החרדית את המנגינות הנכונות בהבעה כנה ואמיתית, ובמילים מרגשות, שנותנות ליושב מולו תחושה של שותפות כנה ורצון לפתור את הבעיות המעיקות של הפרטנר. ובצורה המיטבית.

כן. זה נכון שהפרטנרים החרדים שלו רובם ממש לא פראיירים, לא נאיבים, שאפשר לקנות אותם במילים. ההיפך. חלקם משופשפים ומביני עניין. אבל כשאין לך ברירה אחרת טובה יותר, המילים היפות וההבטחות עוזרות לך להימנע מלחפש פתרונות אחרים, ולהמתין בסבלנות מתוך תקווה שאולי בשלב מסוים אכן יצליח הקוסם בקסמיו.

בציבור החרדי הרחב זכה במשך השנים נתניהו, באהדה ובאימון, ורבים ראו בו מפלט מפני השמאל העויין והמתנכל, הוא נחשב מחסום מפני זוללי חרדים מימין כמו ליברמן או משמאל. נתניהו רוכב על הגלים האלו שנים רבות, והם שאיפשרו לו מרחב תמרון ענק וארוך טווח מול החרדים, המייחלים לפתרונות בסוגיות הבוערות שלהם.

מי שיכול לאסוף את המידע ולערוך אותו מול האירועים לאורך השנים ולהצליב עם התנהגותו ומעשיו של נתניהו, יגלה כי נתניהו לא עשה שום דבר של ממש כמעט, וממש מעט לאורך השנים כדי לפתור באופן יסודי אף אחת מהבעיות של הציבור החרדי.

הוא חילק צ'ופרים כאלה ואחרים, כיבה שריפות וישר הדורים מפעם לפעם, אבל בעקביות התחמק מלהתמודד ולפתור באופן ישיר וגלוי את הבעיות. וכך התגלגלה ומתגלגלת לה השיירה, מעונה לעונה, מבחירות לבחירות, מממשלה לממשלה, או מממשלה לאופוזיציה שנים על גבי שנים. כשבכל פעם ישנם הסברים משכנעים למדי מדוע עכשיו לא ואחר כך זה יסתדר…

אם הדברים אמורים בכל העניינים של הציבור החרדי וצרכיו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר בנושא גיוס בני הישיבות. מבחינתו של נתניהו זה היה ונשאר תפוח אדמה לוהט. נתניהו, אבי ההבטחות ואלוף ההתחמקויות, יודע מאז ומעולם בתוך נפשו, שהבעיה האקוטית ביותר של החרדים, היא בעיה שהוא לא מתכוון לפתור.

הייתה לו מוכנות כדרכו לכבות שריפות ולמצוא פתרונות זמניים בניסיון להרוויח זמן ולגלגל את הבעיה הלאה, עד שהכלב ימות או הפריץ. כשהיו לו לביבי אידיוטים שימושיים מסוגו של אדלשטיין, היה זה בשבילו עידן מצויין, וכר פעולה נרחב, לגלגל את העיכוב על גבו של האידיוט או האידיוטים, כשהוא עצמו נראה עוסק באינטנסיביות בפתרון הבעיה מול המפריעים.

ההצגה הזאת שחזרה עליה לאורך הזמנים פעם אחרי פעם, שכנעה רבים וטובים בכנותו של נתניהו לפתור את הבעיה מול המתנכלים למיניהם.

פעמים זה בג"ץ פעמים היועצים המשפטיים. פעמים השותפים הקואליציונים, ופעמים בעיות קשות שאופפות את המדינה מבפנים או מבחוץ. ותמיד אותו מצג שווא. נתניהו משתוקק ומתאמץ לפתור את סוגיית הגיוס ואחרים מפריעים ומקלקלים…

השקר בהתגלמותו.

נתניהו מעולם לא התכוון לפתור את הבעיה לשביעות רצון החרדים ואפילו לא לחוק עם פשרה סבירה. מדוע? מכיוון שנתניהו יודע שחוק גיוס שיאפשר לבני הישיבות לאורך שנים להמשיך ולשבת ולשקוד על לימודם, יהפוך לגרזן קטלני נגדו מצד השמאל ומצד אויביו מימין ומבפנים, שיכרסם ביכולת האלקטורלית של הליכוד, ויכרסם בעוצמה בהילה ובמעמדו של נתניהו.

הוא יודע שהוא יוצג יומם ולילה כמנציח ההשתמטות, תעמולה שתרכב היטב על מרירות קשה וזעם על הנושא בימין ובשמאל. הממשלה האחרונה מכהנת כבר קרוב לשלוש שנים, אחרי ארבע מערכות בחירות תכופות ללא רוב לימין או יותר נכון ללא רוב לימין שמוכן ללכת עם נתניהו. כי יש ימין אחר כמו ליברמן או גדעון סער.

במהלך ארבעת מערכות הבחירות הקודמות לזו האחרונה, יכול היה נתניהו רק לחלום חלומות ורודים על ממשלה של 64 אצבעות השייכות אך ורק לימין ולדתיים והחרדים. כולם יכלו לחלום על כזאת אפשרות לאור ההתרחשויות במשך השנים. ואם העלה מישהו על דעתו שזה אכן יקרה, היה ברור כשמש שבממשלה כזאת יפתרו בעיות רבות בתחום הביטחון המשפט וענייני הציבור החרדי המעיקים.

הנה אנחנו שלוש שנים אחר כך, כאשר המפלגות החרדיות מהוות ציר מרכזי בשלטון ובממשלה. ובציפור הנפש של הציבור החרדי לא רק שלא הגיעו לפתרון, אלא הגיעו למצב הקשה ביותר והמאיים ביותר מאז קום המדינה.

רק טמבל מוחלט יכול לחשוב שלא היה בידו של נתניהו לפתור את הבעיה באופן כזה או אחר עם פשרה כזו או אחרת. הוא פשוט לא התכוון מעולם לעשות זאת. האידיוט השימושי הראשון בשירות נתניהו בקדנציה הזאת היה יריב לוין. הוא תקע את העסק לשמחתו של נתניהו למשך שנה שלמה עם הרפורמה המשפטית.

גם חוק דרעי עזר לא מעט לנתניהו. אחר כך בא השביעי באוקטובר, שעם כל הצער והכאב ומסירותו של נתניהו להחזיר את הביטחון, אין לי ספק שבתוך ליבו הייתה גם אנחת רווחה שצרת הגיוס מתרחקת ממנו לעת עתה. ואז הגיע האידיוט השימושי המרכזי. יולי אדלשטיין.

זה האחרון שיש לו חשבונות אמוציונליים קשים מול נתניהו, עשה כל מאמץ להכשיל את החוק ולתקוע אותו בחושבו שהוא נוקם בו, ובאותה העת הוא בונה פרופיל חדש ורקורד טוב לסוויץ' הפוליטי שהוא מתכנן. הייתה לנתניהו שנה שלמה להתמודד עם אדלשטיין ולהכריח אותו לסגור את הסיפור. אם באמת זה מה שהיה רוצה נתניהו.

מה שלא היה ידוע לאדלשטיין זה, שבליבו של נתניהו קיננה המחשבה שהוא צריך לשלוח פרחים לאדלשטיין כל יום שישי מחדש.

אני לוקח הימור וכותב את דעתי שנתניהו יעדיף ללכת לבחירות וינסה לכל היותר למצוא פתרונות זמניים, אבל הוא לא מתכוון בשום אופן להעביר חוק גיוס שפוטר את בני הישיבות הלומדים באמת מלהתגייס.

מה הפתרון של החרדים? איך הם יוכלו להתמודד עם המצב. בפרט נוכח דעת הקהל מימין ומשמאל שהפכה להיות בוערת יותר נוכח הנושא שנמצא כל הזמן בכותרות בליבוי התקשורת והפוליטיקאים, ובפרט לנוכח המלחמה המתמשכת והקורבנות.

אבל זה נושא למאמר אחר.