אמש פתח מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף את שיעורו השבועי בבית הכנסת היזדים, המשודר ב'קול חי' ובאתר 'אמס', בהתייחסות לרב המקדים הגר"נ חדש, משגיח ישיבת אור אלחנן ובנו של הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל. "ברוך חזק וברוך לרב הגאון רב נפתלי חדש", פתח מרן, "אנו זכינו ללמוד אצל אביו לפני למעלה מחמישים שנה בישיבת חברון. מרן זצ"ל שלח את כל בניו ללמוד גם בישיבות אשכנזיות וגם בספרדיות, מלבד אחד ששלח ללמוד תורה כלי אשכנזים. אני למדתי בפורת יוסף, ישיבה קטנה וגדולה, ואחר כך אצל אשכנזים. יש טוב בזה ויש טוב בזה – צריך ללמוד הכל".
מרן הדגיש את היתרונות שבגישות השונות: "אשכנזים יודעים לפרגן, לעודד את הבחורים – צריך ללמוד מהם. ספרדים, לעומת זאת, מעירים הרבה, נותנים גערות. לפעמים הדור הזה חלש ולא יקבל את זה. צריך לחזק ולעודד. בזמנו, המשגיחים נתנו שיחות ביידיש – הרב חזקאל סרנא, הרב משה חברוני, הרב שמחה זיסל ברוידן, רבי מאיר חדש, כולם. אני לא יודע יידיש, אולי בערבית הייתי מבין. היינו בורחים לספרייה או לעזרת נשים לחפש מקום ללמוד. רבי מאיר חדש התחשב בנו, ארגן שיחה נפרדת בעברית בערב בביתו, וגם הגיע בקביעות לכולל חזון עובדיה ללא תמורה, להרביץ תורה בכל השמחות".
מרן סיפר על הקשר האישי: "הרב חדש העריך את מרן, הכיר אותו מגיל צעיר בשכונת יגאל בשכונת יגאל. בנו, רבי משה חדש, פתח את ישיבת אור אלחנן, והיום המשגיח שם הוא הרב נפתלי, שיזכה לאריכות ימים ושנים. אני מברך אותו שנזכה למשיח בימינו, אמן".
עוד באתר:
השיעור עסק בהלכות צום: "דיברנו על מי שאוכל בצום, כמו ביום כיפור או תשעה באב. הרי"ף והרא"ש כתבו שזה כאילו אוכל חזיר ונבלה. אם טעה וברך, האם יברך? פסקנו שאפשר לברך בטעימה קלה כדי שלא תהיה ברכה לבטלה, שהיא איסור דאורייתא, בעוד אכילה בצום היא דרבנן. סיפרתי על מקרה שבצום שבעה עשר בתמוז, בחור הביא לי כוס תה. אם הייתי טועה ושוכח, הייתי מברך, אבל עדיף לטעום מעט ולהימנע מאיסור דאורייתא".
מרן דן במקרים נוספים: "אדם שטעה ואכל חלב תוך שש שעות מבשר – אם יטעם, עובר על איסור דרבנן; אם לא, זו ברכה לבטלה, איסור דאורייתא. עדיף לטעום מעט. יש חולקים, כמו החזון איש, ש'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' מתקן רק הזכרת שם שמיים לבטלה, לא ברכה לבטלה. במקרה של תפילין פסולות שנלבשו שנים, לפי הרמב"ן אין כפרה על שגגת לאו, ו'ברוך שם' מתקן. הצעתי תיקון – להניח תפילין של רבנו תם או ללמוד עם תפילין".
על בשר וחלב: "האור לציון כתב שחכיית שש שעות נהיית נדר דאורייתא בגלל המנהג. יש חולקים שמבטלים זאת חד-פעמית ללא התרה. לגבי נטילת ידיים, מרן המליץ להחמיר עד הידיים כמנהג, אך להתנות מראש שלא יהיה נדר, כדי שבדוחק יוכל לטבול עד האצבעות".
השיעור הסתיים בדיון על הרידב"ז והשוואות להלכות שונות, תוך הדגשת חשיבות ההתחשבות בדעת המברך בעת הברכה.
