שש שנות עגינות הסתיימו בצורה שקטה, בלשכתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול, הראשון לציון מרן הגר"ד יוסף.
במשך שנים התייצב אסיר, תושב השרון שהורשע בשוד בנקים, שוב ושוב בבית הדין כשהוא כבול באזיקים, אך סירב בעקשנות לתת גט לאשתו. כל הופעה לוותה בדרישות כלכליות מופרזות מצדו.
האישה, צעירה ממנו בעשרים שנה ואם בתו, ניסתה שוב ושוב להביא לגירושין. בני הזוג התגוררו בתחילת נישואיהם בבית משפחתה, אך הקרע הלך והחריף עד שהפך עמוק ובלתי ניתן לאיחוי. לאחר התדיינות של שש שנים בבית הדין האזורי, שבהן כל ניסיון להסכם או פשרה כשל, האישה כמעט ויתרה.
עוד באתר:
"פשוט ביקשתי לסגור את התיק. לא יכולתי יותר," סיפרה לאחר מכן. אך בית הדין האזורי לא נענה, והתיק הועבר לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, בהרכבו של הראשון לציון הרב דוד יוסף, הגאון הרב מימון נהרי והגאון הרב מאיר פרימן.
משם קיבלה הפרשה תפנית. בית הדין הגדול העביר את הטיפול לאגף למניעת עגינות בהנהלת בתי הדין הרבניים, בראשות הרב אליהו מימון. הרב מימון, בשיתוף רבני שב"ס, נסע בעצמו לבית הכלא, ישב עם הבעל המעגן, והזהיר אותו כי סירובו יוביל להחמרת תנאי מאסרו, כולל אפשרות להעברה לצינוק.
הבעל התרצה, והסכים – עקרונית – למתן גט. אך אז הגיעה הפתעה נוספת: האישה, שהופיעה לדיון עם עורכת דינה, חזרה בה מההסכם הכלכלי שהושג קודם לכן.
הגר"ד יוסף לא ויתר. הוא קיים משא ומתן אישי וישב שעות ארוכות – בנפרד – הן עם הבעל והן עם האישה. בטכניקה משלבת של תקיפות עם רוך ואבהות, הצליח הראש"ל להביא את הצדדים להסכמה מחודשת.
בשעת אחר צהריים מאוחרת נחתם ההסכם. סופר בית הדין והעדים הוזעקו, והגט סודר בו במקום. שני הצדדים פרצו בבכי.
האישה הודתה לרב בהתרגשות על שהצליחה להשתחרר ממעמד העגינות, והבעל – שחזר מיד לכלא – הודה אף הוא לראשון לציון.
כך נחתמה פרשת כאב שארכה שש שנים, במעשה עיקש, שקט ונחוש של בית הדין הרבני הגדול – שסיים אותה בתקווה חדשה.
