נתניהו: "פועלים להשיג עסקת שחרור נוספת של חטופינו"

נאומו המלא של ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי במלאות 85 שנים לפטירתו, בהר הרצל: "בדיוק לפני חודש הסתיים מבצע 'עם כלביא' – מן המבצעים הנועזים, העוצמתיים והמוצלחים ביותר בכל שנותיה של מדינת ישראל. במהלך המבצע בן שנים-עשר הימים, אמרתי: "פעלנו בשעה ה-12 לפני שאיראן הצליחה לפתח נשק גרעיני, ולפני שהיא הצליחה לפתח עשרות אלפי טילים בליסטיים, שגם הם היו מעמידים אותנו בסכנת השמדה. אמרתי "השעה ה-12", זה כמו הדקה ה-90. זהו ביטוי להזדמנות האחרונה לרגע האמת. ז'בוטינסקי עשה שימוש במילים "השעה ה-12" בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת –כשהזהיר את יהודי אירופה מפני האנטישמיות הגואה. הוא קרא לאחיו היהודים לנקוט יוזמה, לעלות לארץ-ישראל, להצטרף למאבק לשינוי הגורל הלאומי".

"היו מי שהקשיבו לו. אבל לצערנו, רבים אחרים לא הקשיבו לו. הם פשוט לא הפנימו את חומרת הסכנה הממשמשת ובאה. כמה חודשים לפני מלחמת העולם השנייה ז'בוטינסקי שוב זעק "לעתים חושש אני, כי השעה כבר מאוחרת יותר מן השעה ה-12 או יותר נכון מן השעה ה-11. ייתכן כי הנה כבר צלצלה השעה ה-12, כלומר חצות-הלילה, כלומר הסוף". אנחנו, שתודעת השואה טבועה בנו, אנחנו לא חיכינו לשעה ה-12. פעלנו בנחישות חסרת פשרות להסיר מעלינו את האיום הכפול – איום הגרעין, ואיום הטילים הבליסטיים. בלשונו של ז'בוטינסקי זה לא היה "מעשה אוונטוריסטי", כלומר מעשה הרפתקני, פזיז, חסר-אחריות".

"להפך: זאת הייתה פעולה שהכנו אותה ביסודיות רבה מאוד. במקרה יוצא-דופן כזה – לימד ז'בוטינסקי – האוונטורה משתלמת, הנועזות משתלמת. ההחלטה הכרחית, כי אין כל ברירה אחרת לעם חפץ חיים. הפנמנו את לקחי ההיסטוריה, הלמנו בקמים עלינו לכלותנו. עשינו זאת באמצעות חיילינו ומפקדינו הגיבורים – ואני בטוח שז'בוטינסקי היה מאוד מאוד גאה בהם".

עוד באתר:

לא מיישרים קו

סערה בעליון: עימות בין השופטים יצחק עמית ודוד מינץ

גדי פוקס

תופעה בזויה

4 נערים נעצרו לאחר שתקפו באכזריות נהג אוטובוס

גדי פוקס

הרב ברוך רוזנבלום

למה שהקדוש ברוך הוא לא יפר לעצמו את הנדר?

הרב ברוך רוזנבלום

צפו בדברים

מרן הגרמ"ה: "לא להתפתות לשטויות של הסדר חרדי בצבא"

שלום שטיין

"גם היום, במלחמת התקומה, אנחנו רואים האור העצום של הצעירים שלנו, דור הניצחון. לאחר טבח ה-7 באוקטובר, ניצבנו בפני ברירה חדה – להיכנע, להתייאש, להרים ידיים, או לאזור כוח, להתייצב לדגל ולהשיב לתוקפנו מנה אחת אפיים, ואכן קמנו יחד, קמנו יחד כאיש אחד למוטט את שלטון החמאס ברצועת עזה; להשיב הביתה את כל חטופינו היקרים, החיים והחללים כאחד; להבטיח שבעזה לא תהיה יותר יישות-טרור מפלצתית, שתאיים על ישראל. אחרי פרעות תרפ"ט – ב-1929 ז'בוטינסקי אמר: "לאחר הטבח היישוב היהודי בארץ יקום על רגליו, בתוספת כוחות ובתוספת תקווה. נקים בהיקף גדול פי כמה את כל אשר החריבו". יומיים אחרי טבח ה-7 באוקטובר הבטחתי שנעשה זאת אף אנו, בקנה-מידה חסר-תקדים. אמרתי שנשנה את פני המזרח התיכון, וכך בדיוק אנחנו עושים!"

"קיר הברזל" – עוד עקרון-יסוד בתורת ז'בוטינסקי – קיר הברזל כבר מוכר בכל המרחב סביבנו. התפיסה המקורית – של העמדת קיר ברזל בפני ערביי ארץ-ישראל שגילו אז עוינות למפעל הציוני – התפיסה הזאת התרחבה מאז עשרת מונים. אויבינו פתחו במלחמה רב-חזיתית, והם קיבלו מלחמה רב-חזיתית. אבל מלחמה שהם לא חלמו עליה, לא דמיינו שהיא אפשרית. אנחנו פועלים כמעצמה – בשבע זירות. אנחנו מרסקים את 'ציר הרשע' שאיראן בנתה במשך עשרות שנים. ואני רוצה להבהיר – יש עוד אתגרים גדולים לפנינו ויש כמובן גם מחירים כבדים, כבדים וכואבים שאנחנו משלמים.

חיילינו משמידים בהקרבה-אין-קץ את יכולות החמאס ברצועת עזה – מעל לקרקע ומתחת לקרקע. אנחנו נחושים להשיג את כל מטרות המלחמה ואנחנו פועלים להשיג עסקת שחרור נוספת של חטופינו. אבל אם החמאס תופס את הנכונות שלנו להגיע לעסקה – כחולשה, כהזדמנות להכתיב לנו תנאי כניעה שיסכנו את מדינת ישראל הוא טועה בגדול. אנחנו נחושים להחזיר את כולם וכך נעשה.

בד בבד, לא נפקיר את אחינו הדרוזים בדרום סוריה. אי אפשר להישאר אדישים למראות הזוועה שהולכים ונחשפים בא-סוויידה. נפגשתי היום עם מנהיג העדה הדרוזית בישראל, השייח מוואפק טריף, אמרתי לו שלנוכח הטבח הנורא המדיניות שלנו בדרום סוריה מקבלת משנה תוקף. נפרז את השטח מדרום לדמשק הצמוד לגבולנו ונעשה כל מה שצריך וביתר שאת לסייע ולהגן על הדרוזים.
מכובדיי,

ז'בוטינסקי נטע בנו את הרצון להיאבק ללא הרף על הנכון והצודק. בימי חייו של ז'בוטינסקי הוטחו בו גידופים, הוטחו בו חרפות למכביר – לצערי הנוהג הזה לא עבר מן העולם. ואולי במובן מסויים חרף רצוננו לאחד את העם, להתווכח במגבלות השיח המקובל בדמוקרטיה. חרף הרצון הזה המצב היום חמור לאין שיעור, היום אלו לא רק גידופים וחרפות, אלא כפי שאמר הנשיא, איומים קונקרטיים על חייו של ראש ממשלה בישראל. האיומים הללו הלכו ונבנו מול אוזלת יד של גורמי האכיפה, וגם של גורמי ציבור ומנהיגי ציבור רבים. כראש האופוזיציה אני יצאתי נגד הקריאות בוגד לראש ממשלה בישראל, קל וחומר להסתה לרצוח ראש ממשלה, הכל מתועד, הכל מצולם. היום, ברוב רובם של המקרים, לשמחתי כל בכולם, "קול דממה דקה". זה חייב להשתנות והאכיפה חייבת להשתנות, ומהר. או לפחות אני יכול לומר על ז'בוטינסקי שבחלוף השנים גם ממשיכי דרכיו של יריביו משבחים את ראיית הנולד שלו.

אנו, נאמני ז'בוטינסקי, לא היינו זקוקים כמובן להארה פתאומית כדי להכיר בעושר-הגוונים של דמותו: אקטיביסט והומניסט, לוחם ויוצר, למוד קרבות ושואף לשלום – היום אנחנו אומרים, בלשון ז'בוטינסקי אולי, זה קצת שונה אבל זה אותו רעיון, שלום מתוך עוצמה! לפני 85 שנים, בשנת חייו האחרונה של ז'בוטינסקי, הקרבה בינו לבין אבי התחזקה מאוד. אבי פרופ' בנציון נתניהו ז"ל – זיהה את היתרונות בהישענות על ארה"ב לצורך מימוש החזון הציוני. ערב מלחמת העולם השנייה, הוא נסע ללונדון שם שהה ז'בוטינסקי ואמר לו במפורש: צריך להעביר את מרכז הכובד של הפעילות הציונית המדינית לארה"ב, אמריקה. ארה"ב הוא אמר, היא הכוח העולה בעולם. למרות גילו הצעיר של אבי, אני רוצה שתדעו הוא היה רק בן 28 אז, ז'בוטינסקי הקשיב והסכים, ובתוך כמה חודשים הם מצאו עצמם בניו-יורק, מוקפים בתומכים של תנועת בית"ר והאצ"ל. גם כשז'בוטינסקי נפטר בפתאומיות הם לא ויתרו לנוכח כל הקשיים, הם לא חדלו מן המאמץ להגשים את רעיון הצבא העברי והמדינה העברית העצמאית. זה לא יכול היה למנוע את המכה האיומה שספגנו בשואה, כי הרי לא הייתה לנו מדינה ולא היה לנו צבא – אבל בסופו של דבר אלה שני מרכיבי החזון שהביאו אותנו לכאן.

חשבתי על כך לפני שבועיים, בביקורי המדיני החשוב בוושינגטון: במשך דורות ארוכים עמנו ידע חולשה תהומית. אבותינו לא החזיקו נשק, לא גילו התנגדות פעילות, הייתי אומר לא גילו שום התנגדות פעילה לצוררים. לעומת זאת היום, החזרנו את הכוח לידינו. אנו מגינים בעוז רוח על מדינתנו מפני הקנאות הברברית – ואנו גם משתפים פעולה עם המעצמה החזקה בעולם כדי להגן על ערכי החירות, התרבות האנושית כבוד האדם, כדי להגן על החיים. שיתוף הפעולה הזה מחזק את הביטחון, והוא גם יוליד, בעזרת השם, הזדמנויות חדשות לשלום, לשגשוג ולקידמה באזורנו".