קם, ניגש אל הפראק ושלף מודעת אבל מקופלת

ערש"ק פרשת עקב תשפ"ה.

אני משתדל בד"כ, לא לכתוב שני שבועות ברצף על אותו נושא, זה מרגיש כמו אתרוגים אחר סוכות, למעט מקרים שבהם מדובר בסיפור ארוך והוא מסופר בהמשכים. אלא שלפעמים יש צורך להוסיף משהו חשוב, אזי אין ברירה אלא להעלות את התוספת.

בפרט שיש סיכוי טוב שחלק גדול מהמאמרים והסיפורים, יתאגדו ביום מן הימים לספר ביוגרפיה על חיי ולכן אוסיף ואספר פה את הקטע שעליו אני מדבר.

כאשר סיפרתי לבתי הכלה את הסיפור שסיפרתי כאן בשבוע שעבר, על הדיל שעשתה עם חבירתה, שכל אחת תתפלל על רעותה, הסבירה לי בתי שעיקר חסר מן הסיפור, וכך היא הוסיפה.

כאשר פגשתי את חברתי בפארק והצעתי לה את העיסקה בינינו, שנתפלל אחת עבור השניה, היא טענה שזה לא הוגן, כי מצבי קל יותר, אני יכולה להתארס בכל רגע, מה שאין כן היא, ש'תקועה' עם אחות מעליה ומה יועיל התפילה שלי, שהרי היא לא תעקוף את אחותה?

עניתי לה: ההיפך הוא הנכון, את צריכה להתפלל רק על שידוך אחד, שלי. אני, לעומת זאת, צריכה להתפלל על שניים: גם על אחותך וגם עלייך.

על טענה כזו לא היה לה מענה והיא הסכימה לעיסקה המדוברת של 'המתפלל בעד חבירו' וכו'.

והנה העיקר: לא חלפו שבועיים מאותה עיסקה ואחותה אכן התארסה בשעטו"מ. מה שהוכיח לה שהעסק אכן פועל.

כעת רק נותר להמתין להשלמת העניין (שדכנית כבר פנתה אלי השבוע לבקש פרטים של אותה נערה).

את הגאון רבי אברהם גורביץ זצ"ל מירושלים, שנפטר השבוע בגיל 88 תוך כדי כתיבת חידושי תורתו, לא הכרתי, אבל נפגשנו פעמיים בנסיבות מעניינות, אחת לפני כ-30 שנה בביתו בירושלים, אך אתחיל בפגישה השניה, שהיתה לפני זמן מה בלייקווד.

זה היה בעיצומו של יום שבת קודש, בדרך חזור מבית הכנסת, חלפתי על פני ביתו של הרב דוד לאכמן הי"ו, איש היין של לייקווד, אשר היה משתתף אז מדי בוקר בשיעור דף היומי שמסרתי בקול אריה, תמיד אמרתי לו שעליו התכוון רבי מאיר כשאמר בגמ' 'שמא קא גרים', שהרי 'לאכמן' פירושו לחייך ולשמוח, וזה בדיוק מה שדוד המלך טוען 'ויין ישמח לבב אנוש'. גם אם נאיית את שמו בשפה העברית 'לחמן' מלשון לחם, זה עדיין קשור למקצוע היין, שהרי אחר 'ויין ישמח' נאמר מיד 'ולחם ללב אנוש יסעד'.

עומד ר' דוד בחצר שלפני ביתו החדש, המרוצף בטוב טעם ומסביב טובל בדשא ירוק רענן המשובב את העין וקורא בשמי ומבקש שאכנס לביתו לעשות לחיים ולפגוש את חמיו הגאון המפורסם.

עד אותו רגע לא ידעתי מי חמיו, אך נעניתי לבקשתו כאשר אמר לי שחמיו ישמח לפגוש אותי, כי אנחנו מכירים.

נכנסתי לבית, ור' דוד הציג אותי בפני חמיו הרב גורביץ וכאשר אך שמע את שמי אמר לי: בזכותך, אני לכאורה הבן אדם היחיד בעולם שמקיים בכל יום ובכל שעה את מאמר חז"ל 'יזכיר לו יום המיתה' באופן מוחשי.

ציפיתי להסבר, אבל במקום זאת, הוא קם ממקומו וניגש אל הפראק שלו ושלף משם מודעה מקופלת והגיש לי אותה.

פתחתי את המודעה ומיד נזכרתי בפגישתנו 30 שנה קודם לכן, כאשר זקנו עוד היה אפור וכוחו במותניו כעלם צעיר.

הלא ידוע לכולכם כי בירושלים היה לי עסק של הכרזת הלוויות ופרסום מודעות בחוצות עיר הקודש, השירות היה מרגע לרגע, כי מעת הפטירה עד הלוויה חולפות שעות בודדות בלבד, הזמן קצר והמלאכה מרובה.

יום אחד אני מקבל טלפון להוציא מיד מודעות ורמקולים על פטירתו של הגאון ר' אברהם גורביץ זצ"ל, ובפקס הגיע נוסח של מודעת אבל להדפסה והדבקה.

תוך דקות ספורות הכנתי מיד את המודעה על המחשב (היה לי נוסחאות מוכנות, רק לשנות השם, השעה והמיקום), אני מחכה שיתקשרו אלי להגהה, כי בדף שהגיע בפקס לא הופיע מס' טלפון.

חלפו דקות יקרות ואין תגובה, פתחתי ספר טלפונים, חיפשתי את השם שלו והתקשרתי לשם, הרב גורביץ הרים את הטלפון ואמרתי בטרוניה כי מודעת האבל מוכנה ועל מה מחכים? האם רצונם שאקריא את הנוסח בטלפון?

"מודעת אבל של מי?" הוא שאל. "של הרב אברהם גורביץ" עניתי.

הרב התאושש די מהר ואמר, אל תוציא את הרמקול, אבל את המודעת אבל שלי, אשמח לראות ולקבל עותק, אודה לך אם תגיע לביתי ותתן לי את זה אישית, אשלם לך עבור הטירחה.

אכן נסעתי לביתו, מאוד סיקרן אותי מה הסיפור כאן ומי הטיפוס שהחליט לנצל אותי כדי לנגח אותו.

הרב הושיב אותי לידו, התבונן במודעה השטוחה לפניו, (אותה מודעה שמונחת מולי כאן, 30 שנה אח"כ), קרא כל מילה בעיון, קיפל אותה ואמר: דאגו לי ל'יזכיר לו יום המיתה'.

דובבתי את הרב והוא סיפר לי, כי בהיותו תלמיד של הרב שך, שהתנגד לתנועת חב"ד והעומד בראשה, הוא חיבר קונטרס בשם 'אשר נשיא יחטא' ומאז הוא עובר כל מיני אמצעי טרור וכעת השתמשו בי לעוד שיטת טרור.

ובחזרה לשבת קודש, סיפרתי לרב, שבינתיים כבר הגיע לזקנה ושיבה, את מסכתות הטרור שאני עברתי, קינחנו בדברי תורה על הפרשה וקצת לחיים כמובן.

השבוע אכן הודפסו עליו המודעות המאומתות, עם התיאורים שתלמידיו ביכוהו ותמה לה פרק בהיסטוריה השכוחה מימי קדם.

בניגוד משווע לפטירתו בגיל 88, הוכינו השבוע בהלם עם פטירתו הפתאומית של ידידי בן גילי ר' שמואל גלבשטיין ז"ל, מחשובי חסידי חב"ד, מנהל ח"ק פרושים בירושלים, שהמשיך את השלשלת של ג' דורות בניהול הח"ק.

בשנים עברו, הייתי עם שמוליק בקשר כמעט יומיומי, כאשר הזמינו אצלי ארגון של לויה, הייתי משתדל לתאם איתו את השעה ומיקום צאת הלויה וכדו', כל זה נפסק לפני 15 שנה כאשר עברתי לארה"ב.

לפני כשנתיים, ביקרתי בארץ ועליתי להר הזיתים לציון אבי ז"ל והבחנתי כי כמעט אין מקומות פנויות בחלקה, אך למראשותיו של אבי יש שני מקומות פנויים, על כן חשבתי לרכוש את החלקות עבורי ונוו"ב כסגולה לאריכות ימים, ושיהיה לעת הצורך.

נסעתי משם הישר לרח' פינס פינת דוד ילין, עליתי למשרדי החברה קדישא ושמוליק קיבל את פני בהפתעה 'מה לידידי בביתי'?

סיפרתי לו את מטרת בואי, לרכוש את שתי החלקות הפנויות.

בן כמה אתה ישראל אהרן? שאל שמוליק בקולו הבוטח והסמכותי. בן 50 פלוס, עניתי.

תחזור בעוד 20 שנה, להתראות. סיים שמוליק.

אמן, עניתי, תודה רבה על הברכה.

אז לא, אני מאוד מקווה שבעוד 20 שנה, אם נתראה, זה יהיה כשתחזור עם משיח, שרבך זצוק"ל כה הכין אותנו לקראתו.

ובינתיים, תנוח בשלום על משכבך, כנראה סיימת את תיקונך כאן, אני להבחל"ח עוד יש לי כאן תוכניות ארוכות טווח, הרבה יותר מ-20 שנה, יאריך ה' ימיי ושנותיי בנעימים, את המקום ליד אבי כבר לא ארכוש, בן דודי ר' יעקב לייב ב"ר בנימין קלצקין ז"ל הוטמן שם לפני כשנה ואני אחפש לי מקום אחר, בתקווה שלא נצטרך כלל כי יבולע המוות לנצח ונחיה חיים נצחיים.